מקדש מלך על ספר הזהר א:לו

אתער שמאלא וכו' פי' כשמעשה התחתונים מתוקן ומעלים ומורידים שפע גדול אז הקשת אינה נראית כדורו של חזקיהו ורש"בי ע"ה. וכשאין מעשיהם מתוקן ואין מי שיעלה מ"ן למלכות אז אתתקף שמאלא שהוא דין עד שקב"ה מקרב צדק מאיליו ומקשט המ' בקישוטין של חג"ת שהם ג' גווני קשת. ואז כשרואה המ' מקושטת מתעוררים הרחמים והדין נמתק:

נפקת רחל ותקש וכו' ז"ל הזוהר ריש פרשת חיי שרה בשעתא דדינא שרייא בעלמא ההוא בי דינא כאתתא דמתעברא וקשייא לאולד' וכד אולידת שכיך רוגזא. נמצא כשהשמאל אתתקף המ' מליאה דינים כאשה מעובר'. ורוצה להריק אותם על העולם להחריבו:

מיכאל בסטרא דא וכו': פי' הם מרכבה של המ' שמתראי' בה הארת חג"ת וענפיהם הם מיכאל גבריאל רפאל שהם ענפי חג"ת:

בגלגולא דחיזו דעינא גרסי' ופי' כן מראה הנוגה הוא זעיר שנוגה אורו זך הוא נהירו דאתכסייא וכו' שאינו נראה אלא בסתימ' העינים ורואה האדם ג' גוונים בדקות גדול כמ"ש בפ' וארא וז"ל ורזא דא סתום עינך ואסחר גלגלך ואתגליין וכו' והם גווני חג"ת כמ"ש הר"חו ז"ל שם בהגהותיו:

יחודא תתאה לפום וכו' פי' הגוונים של המ' תלויים בגוונים של זעיר כשמאירים של זעיר גם של המ' מאירים:

ה' אלהינו ה' הם חג"ת דזעיר ה' חסד אלהינו גבורה ה' ת"ת כמ"ש בכוונ' נטילת ידים. אי נמי ה' אלהינו ה' הם חו"ב ודעת המזווגם כמ"ש הרב בכוונ' ק"ש. ור"ל המוחין שבאים לאו"א. ואתקשרו אל מקים אחד פי' חג"ת דזעיר הארתם יורדת ליסוד שהוא מקום אחד אי נמי הארת המוחין יורדת ליסוד דזעיר כנודע:

יחודא חדא עילאה גרסי' והוא יחוד זעיר גוונין דקשת לתתא פי' מיכאל גבריאל רפאל שהם מרכבה דמ' והם הגוונים הנראים בקשת בעו"הז וז"ש לאתייחדא בהו חוור סומק וירוק פירוש לחבר עמהם הארת חג"ת עם ענפיהם שהם מיכאל גבריאר רפאל שהם נגלים. כגוונין סתימין הם חג"ת העיקרים:

בשכמל"ו יחודא לתתא יחוד ו"ק דמ' מן החיצונים כמ"של יקוו מדידו דקו ומשחתא פי' הם המוחין דזעיר כמ"של:

הכא שית תבין: פי' ז"א יש בו ו"ק וע"י המוחין נגמר פרצופו כנודע והכא שית תיבין פי' בשכמ"לו בהם נרמז פרצוף הנוקבא כמ"ש הרב ברוך חכמה דלאה. שם בינה דלאה כבוד חו"ג דלאה. מלכותו כתר דלאה. לעולם ו"ק דלאה. ועד מלכות דלאה:

משחתא בוצינא דקרדוניתא פי' היא בינה שהיא מודדת כל ספירה וספירה דזעיר ואומרת לה עד פה תביא ולא תוסיף כמ"ש לעיל:

מי מדד בשעלו מים מ"י היא בינה ן' שערי בינה מים הם מוחי ז"ון. יקוו פי' קו המדה. המים הם המוחין כמ"של. הכא שיעורא דיוצר עלמין. פי' קומת זעיר שיצר עולמות התחתונים מ' ובי"ע והוא שם מ"ה שבז"א. קדוש ק"ק דא איהו יקוו המים. כתב הרב ז"ל בכוונת הקדושה כי ק' ק' ק' להעלות חג"ת דזעיר בח"בד. ה' צבאות להעלות נה"י לחג"ת. ה' הוא יסוד. צבאות הם נ"ה עכ"ל עוד כתב בדרוש קו המדה דזעיר. כי חג"ת נעשו חב"ד. ונה"י נעשו חג"ת ונה"י דזעיר באים בסוד תוספת ע"ש: וז"ש ק' ק' ק' דא איהו יקוו המים שהם תיקון קו המדה דזעיר ע"י המוחין שח"גת נעשו חב"ד:

ה' צבאות דא איהו אל מקום אחד פי' כי מקום אחד הוא יסוד וכולל עמו נ"ה והכוונה שנ"הי דזעיר עלו ונעשו חג"ת ונה"י באים לו בסוד תוספת. ברזא דשמא דא. כתב הרב שחכמה דאימא שהיא בינה דאבא היא ד' יה"ו ויש בהם א"ל אותיות במילואם והם גי' מקום וז"ש אל מקום אחד ברזא דשמא דא שהם השמות הנז' ד' יה"ו. אי נמי הוי"ה בהכאה גי' מקום ולסך נק' היסוד מקום. וז"ש ברזא דשמא דא שהוא שם הוי"ה בהכאה: מלא כל דא ותראה היבשה פירוש תיקון המלכות ע"י המוחין ג"כ:

כוזו וכו' כתב הרב כשבאים מוחין לזעיר מתלבשים באהי"ה וכשבאים למ' מתלבשים בחילוף אהי"ה בו"כו עכ"ל וז"ש הכא בז"א ה' אלהינו ה': ובמ' חילופי השמות באותיות הסמוכות באב"גד. תדשא הארץ דשא עשב וכו' השתא אפיקת חילא כדמפרש לקמן שדשא וחצ ר הכל דבר אחד והם הבירורים שאנו מבררים ע"י תפלותינו ועולים בסוד מ"ן למ' ונעשים מהם מלאכים ויש מלאכים שמתים בכל יום ומתחדשים בכל יום כמ"ש יוצר משרתים. שחוזרת המ' ואוכלת אותם והם נקראים דשא וחציר ויש מלאכים שהם קיימים לעולם וע"י תפלותינו אנו מתקנים אותם בשפע גדול שמביאים אליהם מהמ' ועל ידם בא השפע אלינו ואלו נקראים עשב כמ"ש הזוהר לקמן וז"ש השתא אפיקת חילא הם המלאכים שנקראים דשא והמלאכים הנקראים עשב הוציאה אותם המ' אחר שעלו בה הבירורין בסוד מ"ן:

באינון מיין וכו' פי' בכח מ"ד שקיבלה מיסוד הוציאה אלו החיילות הנז' ואתר חד הוא יסוד דזעיר. ונגדין בנויה גו טמירו סתימאה פי' המים הנז' שהם מ"ד נגדין בתוך היסוד מהדעת דרך חוט השדרה כי משם באה הטיפה. טמירין עילאין הם הנשמות:

וחיילין קדישין הם המלאכים שכל אלו כבראים על ידי הבירורין שמעלים בסוד מ"ן למל' והם בחינת שם ב"ן ויורדים מ"ד שהם טיפת החסדים מן המוח עד היסוד ומתערבים מ"ד במ"ן ומהכל יחד נעשו הנשמו' והמלאכים:

מתקנן לון בתיקונא דמהימנותא וכו' קאי אעשב הנזכר בפסוק עשב מזריע זרע. ועל ידי הקרבנות או התפלות אנו מביאים להם שפע מהמ' ועל ידם בא השפע אלינו. אבל חציר בכל יום אוכלת אותם המלכו' כמ"ש לקמיה ועשב דא אזדמין לעבודת האדם וכו' משא"כ חציר:

על אלף טורין ז"ל הרח"ו בפ' פנחס בפסוק מצמיח חציר לבהמה אמר הרב זלה"ה שמלאכים אלו הם מבירורי המלכים שמתו והם זיקין דאתדעכו לאלתר ולכך הם מתים ומתחדשים בכל יום והטעם היותם מנהר דנור כי הוא סוד היכל הזכות וטעם שהם אלף טורין כי אל שד"י במילואו גי' אלף והם חנף הרים בעולם הבריאה עכ"ל הרח"ו ז"ל וז"ל הרב בסידור על פ' המצמיח הרים חציר הם אלף טורין דהיכל הזכות דבריאה מספר אל שד"י במילואו וגם הם מתחדשים בכל יום מנהר דנור וחוזרים ונשרפים והם מאכל השכינה עכ"ל: ועיין לקמן בפרשה זו בדף מ"ג בהיכל ד' שהוא היכל הזכות והם היכלין דאו"א דבריאה שאמר שמהיכל הזכות א תעביד נהר דנור וכו'. וכן אמר ג"כ בפ' פקודי בהיכל הד' שהוא היכל הזכות. והם היכלין דזעיר אנפין דבריאה כמ"ש באוצ"ח ואמר שם שמהיכל הזכות אתעביד נהר דנור וכו' בזה יובן לשון זה. מ"ש בהמה דרביע' על אלף טורין בהמה היא מלכו' גי' ב"ן ואלף טורין הם הבירורין של המלכים שנפלו בבריאה ששם אל שד"י במילואו גימטריא אלף:

אופנים בעשייה חיות ביצירה. כרובים בבריאה כמ"ש האר"י ז"ל כי מט"ט וסנדל הם נקראים זו"ן דבריאה:

וכד אינון מתתקנן בההיא עבודת האדם וכו' כמש"ל שאחר שעלו הבירורין למ' בסוד מ"ן ע"י תפלותינו ונעשה מהם חציר ועשב. החציר שהוא דשא אוכלת אותם המ' שחוזרים להיות חלק מחלקיה לפי ששרש הרפ"ח ניצוצין מז' מלכים דמתו ולכך אוכלת אותם ונעשו עצמותה וחלקיה אבל עשב אחר שנבראו אז ע"י תפלות או קרבנות מביאים להם שפע מהמלכו' וזהו תיקונם: ואח"כ על ידם בא השפע אלינו:

עץ פרי מלכות עושה פרי הוא היסוד וז"ש דכר ונוקבא הכי גרסי' אוף הכא אפיק איהו. וקאי על יסוד. ותימרות מאי תימרו' אלין אינון וכו' ואיקרון תימרו' עשן וכו' גרסי' וכן הוא בזוהר מדוייק: אפי רברבן הם ארגמ"ן שהם שנ"אן. כרובים אנפי זוטרי הם מט"ט וסנדל שנקראים כרובים בכל מקום:

ומצטיירן בהן ציורין גליפין וכו' הם ד' שמות דלקמן שהם האל הגדול הגבור והנורא שהם חגת"ם שמאירים בשנאן ונעשה בשנאן ציורים וחקיקות בחקיקת השמות העליונים שהם חגת"ם:

בד' סיטרי עלמא פי' ארגמ"ן שהם שנאן הם בד' סטרי עלמא מיכאל בדרום גבריאל בצפון אוריאל במזרח והוא נוריאל לפי שהת"ת מכריע בין חו"ג אוריאל מצד החסד נוריאל מצד הדין רפאל במערב וכן שנאן אריה בדרום שור בצפון נשר במזרח אדם במערב שהוא ן' של שנאן:

וכל אנפין מסתכלין לגביה פי' שכל אחד כלול מארבעתם אדם איהו דכר ונוקבא פי' אדם שבמרכבה היא בחי' המ' וכלול עמה הדכורא בגין דלא מתפרשן. ומניה אצטיירן פי' מאדם הנזכר שהם שנאן שנקראים אדם כמ"ש לעיל ולא איקרי אדם בר הני: