מקדש מלך על ספר הזהר א:לז

דמהני דיוקנין מתפרשין וכו' גרסי' ופי' ומהני שהם שנאן הנז' מתפרשין דיוקנין שהם המלאכים שנאצלו מכל א' וא' כגון מלאכים שמצד ימין מאריה ושמצד שמאל משור וכע"דז אתנהגן ברזא דארבע שמהן וכו' פי' שהארתם והנהגתם באה להם מד' שמות דלקמן שהם האל הגדול הגבור והנורא:

סליק לאתנהגא ולאסתכלא שור לאנפי אדם וכו' פירוש כשמסתכל שור באדם שהם ב' גוונים אז מתעורר שם אחד להאיר להם והוא ג"כ כלול מב' גוונים שור ואדם. ואיהו אל נל"עד הוא בחינת המ' כי גדול גבור ונורא הם חג"ת ואל היא מ' בסוד ואל זועם בכל יום שחג"תם העליונים מאירים בש"נאן:

אתהדר לאחורא פי' תחלה היה מסתכל שור באדם עכשיו חוזר למקומו ונחקק בכסא וז"ש וכרסייא חקיק:

לאתנהגא ברזא דשמא דא לפי שהמ' בניינה מהגבורו'. ושור הוא גבורה לכך מתנהג ע"י שם זה. סליק שמא אחרא וכו' ואיהו גדול. לפי שנשר רומז לת"ת נוטה לצד החסד לכך מתנהג ע"י חסד שנקרא גדול ואיהו גבור נל"עד כדי לאכלל' שמאלא בימינ' לכך אריה מתנהג ע"י גבור': אדם אסתכל בכולהו וכולהו וכו' פי' ע"י הסתכלו' מלאך אחד בלבד באדם נתגלו שמות הראשוני' אבל שם הרביעי שהוא נורא שרומז לת"ת הוא כוללם. לכן מסתכל אדם בכולם וכולם ג"כ מסתכלים בו ואז מתגלה שם הנקרא נורא הרומז לת"ת. דרתיכין עילאין. הם חג"תם שהם כסא לבינה:

בד' אתוון הוי"ה פי' יו"ד חסד ה' גבורה ו' ת"ת. ה' אחרונה מ' כמ"ש בכוונת הלולב בענין צירופי יה"ו:

אלין ד' שמהן עילאין וכו' מכאן נראה כי אל שרומז למ' היא מ' דזעיר: אבל נוקבא העיקרי' שהיא מ' דאצילו' נקראת כרסייא וז"ש אלין ד' נטלין להאי כרסייא כמו שאמר הרב בכוונ' האתרוג שהיא מ' דזעיר ואינה רחל נוקבא העיקרית:

דמלייא ענפין הם המלאכים איבין הם הנשמו' כדין כתיב עץ עושה פרי פי' ע"י חיבור יסוד ומ' בא השפע לעשב הנזכר ואז מזריע זרע לתחתונים שנותן להם שפע וז"ש עשב מזריע וכו':

על הארץ אשר זרעו בו דייקא פי' שאין הזרע אלא בתוך הארץ שהיא המ' ולא ח"ו לבטלה וז"ש מכאן דלית רשו וכו':

רזא דהכא ל"ג וצריך להיות כמ"ש בזוהר מוגה חציר דשא דהכא לאו איהו מזריע זרע ציורא ודיוקנא דלעילא מצטיירין וכו'. יובן במ"ש הרב בס' הליקוטים כי המלאכים שרשם מזווג נשיקין אבל אינם באים ע"י זווג גופני ולכך אין להם גוף ובזה מתקיימים לעולם אבל הנשמו' אע"פי שיש שהם מזווג נשיקין א"א לבוא לעו"הז אלא ע"י זווג גופני ולכך יש להם גוף ובזה אינם מתקיימי' עכ"ל וז"ש כאן ציור' ודיוקנא וכו' בלא מלבוש' אחרא וכו' ציורא דאדם דלתתא במלבוש' וכו'. והכוונה ששלשה חלוקות יש חציר ודשא אין להם שום דיוקנא. כי מיד אוכלת אות' המלכו' עשב יש להם קיום לפי שהם בציורא ודיוקנ' בלא מלבושא נשמות הצדיקים יש להם ציורא ודיוקנ' במלבושא ולכך אין להם קיום בעו"הז: