מקדש מלך על ספר הזהר א:שנח

זקן וכסיל ששרשו ממלכין קדמאין שהם הזקנים שקדמו לעולם ולפי שרומז לעולם התהו אמר כמה דאוקימנא ולהיותו מבחי' מלכי קדם לכן מקדים לב"כ כד אתיליד שהוא לו זמן הקטנות בחי' עולם התהו וקראו כסי"ל ששרש יצ"הר של האדם הוא מבחי' בירורים השייכים לנפשו ועולה ק"ך נגד ק"ך צירופי אלהי"ם שה"ס הקטנות שכולה משם אלהים ואין לו בחי' דעת וז"ש אשר לא ידע שהוא חסר דעת שאין בקטנות אלא בחי' חו"ב להזהיר לאחרים לא כתי' דאז היה משמע להאיר לאחרים. אלא להזהר שאפי' לעצמו לא יוכל להביא הארה בגין דאיהו כסיל שחסר לו בחי' הדעת. דהא מסוסיתא מעבירות (מעכירות) דקטנות והוא רע גמור שאין לו תיקון:

חכמת המסכן נודע שמלך הדר שהוא שורש החסדים אינו אור יוצא מצנור אלא הארה לבד המאירה במצח א"ק ולכן יצ"הט הנמשך ממנו נק' מסכן פי' לגבי הגבורות שיצאו מצנור אוזן חוטם פה. ולכן חכמת המסכן הנמשך מחכמה כח מ"ה בזויה בעיני יצר הרע ודבריו אינם נשמעים לאדם שקדמו יצ"הר:

למהימנותא פי' שמקבל ע"ז לאמונתו כי הטית משפט הוא מצד החיצונים וא"א שלא יטהו:

כשלין לעלמא דאתי כי לעו"הב שאז בלע המות אז ותמו כל הסיגים משם ס"ג בכח הבירור הנעשה בע"הז: אבל מי שמגביר עליו כח יצ"הר נדבק ברעה וגם הוא יתום ויכלה בזמן שיכלה הרע. וקרא לזה מכשול מפני שטענת יצ"הר הוא להיותו מהתפשטות הגבורות שקדמו לחסדים ושתחזור להן הממשלה ובזה עצמו נכשל החוטא מבלי הבין להבדיל בין הגבורות הממותקות דין קדוש לדין מעוות:

דחיל למאריה היינו יראת הרוממות ששרשה ממוחא סתימאה הנתקנת מגבורה דעתיק והבירורים נעשים בכח הגבורות הקדושות שזו היא סגולתן לתת גבול ומדה להנמצאות לשיוכלו לקבל אור עליון ועל כן נק' יצ"הט חכם להיות כחו מחכמה זו דאריך ומלט את העיר שהוא הגוף שבניינו מגבורות מנצ"פך גי' עי"ר ויצ"הט ממשיך עליו אור ממקור הגבורות הקדושות וזו היא חכמתו ואז נכפים החיצונים כנודע שאין הדין נכפה אלא משורשו כמ"ש בכוונת שו"פר ובזה יצדק תואר גבור לכובש את יצרו המתקנא בו להתגבר עליו ולעומתו יתעצם הצדיק בתעניות ופרישות וזה טעם למה יסבלו הצדיקים צרות בעו"הז כמ"ש רבות רעות צדיק ולא אמר לצדיק אלא צדיק ר"ל רעות של הצדיק שהיא רוצה בהם ומקבלם בשמחה א"נ ע"ד כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו שפיצונים מתחזקים נגדו שלפי גודל ערכו כך יש קליפה נגדו כלבן נגד יעקב ובלעם נגד משה רבינו ע"ה וצריך לסבול יסורין להכניעה עכ"ל הרמ"ז זל"הה:

ויש מפרשים להזהיר לשון אזהרה לא לשון זוהר אלא לשון להזהר שאפי' הוא לעצמו לא ידע להיו' נזהר מרעתו באחרית:

רבות רעות פי' מי שיש לו רבות רעות ודאי הוא צדיק אשר ה' יבחן א"נ מדלא כתיב לצדיק דהוה משמע שהרעות שילחו לו מאת ה' אלא צדיק דמשמע שהצדיק קורא להם ע"ד בואו אחי ורעי דר"א בר"ש והכוונה להתרחק ולהבדיל בינו ובין יצ"הר:

מגו רחימותא דיעקב לגבי דיוסף וכו' פי' מאהבת יעקב ליוסף שיוסף הוא יסוד דזעיר לכך ירד יעקב למצרים:

בגין דלבתר כתיב ואזכור וכו' ר"ל אעיקרא דדינא פירכא למה הקדים הקב"ה ירידת יוסף למצרים לפי שיוסף הוא יסוד דזעיר ואם לא קדם הוא למצרים תחלה לא תמצא השכינה מי שיהיה מרכבה לה וכשקדם יוסף היה מרכבה לה ועל ידו היתה השכינה עם ישראל ובשבילה ניצולו דכתיב ואזכור את בריתי שהיא השכינה: