מקדש מלך על ספר הזהר א:שנט

כי מפני הרעה וכו' עד לא ייתי רעה וכו'. פי' אם יהיה הצדיק חי הוא מגין ולכן נאסף כדי שתבא הרעה ח"ו. ד"א עד לא ישלוט רעה וכו'. פי' בשביל שלא יהי' הצדיק ברעה לכך נאסף קודם שאין חפץ ה' שיתייסר הצדיק באותה רעה.

דא יצה"ר פירוש מפני שהצדיק נלחם תמיד ביצה"ר לכך נאסף כדי שישקוט וינוח כמ"ש רז"ל על פ' ושם ינוחו יגיעי כח:

והרמ"ז כתב וז"ל בזמנא דקב"ה אשגח וכו' ידוע מדברי הרב שיש ב' מדות להנהגת העולם א' לאו"ה והיא דחיצוניו' לחיות העולמו' והשנית לישראל והיא דפנימיו' ושל א"ה נקראת הסתרת פנים כי הפנימיות מסתלק וכשהעולם מתנהג בחיצוניות אין העונות פוגמים כ"כ וז"ש חטא חטאה ירושלים כי אומות העולם אין חטאם חטא ולכן בזמן המבול האריך אפו עד כי רבה רעת האדם וכו' דאתמלי קסטא דלהון כנז' בפ' נח ואז אובדין מעה"ז ומעה"ב כי כלתה בהם הרעה: אבל לשל ישראל שהנהגתם היא בפנימיות לכן פגימתם גדולה ולכן אין הקב"ה ממתין להם עד שתתמלא סאתם אלא מקדים ליסרם שבזה כלים החיצונים וארז"ל שבגיהנם באים הקטגורים שנעשו מהעונות ומיסרים לעושיהם דכלים ואובדים. וגיהנם כלה וכו' וז"ש ר"י בזמנא דקב"ה אשגח בעלמא שהוא בפנימיות המיוחס להשגחה הפרטית. ולא הוי עלמא כדקא יאות דהיינו שהגבורות מתחזקות ואזדמן דינא ב"מ כדין קב"ה במדת חסדיו:

נטיל זכאה דאישתכח בינייהו וכו' כי בעודנו חי מייחד יחודים וממשיך שפע ומחליש תמיד כח החיצונים שלא יוכלו לשלוט בעולם ובזה העונות הולכים ורבים ותסתכן הנשמה. ולכן נח לה שתשלוט מד"הד ליסר העולם ולהתם פשע וזה כאשר יסתלק הצדיק המגין ומיירי בצדיק שאין לו כח להוכיחם וז"ש דאשתכח בינייהו מובלע ביניהם ואינו לראש להם אלא נחשב בעיניהם כאחד מהם ועוד ירמוז שאין לו שייכות שורשו עם בני דורו כמשה שהיה שורש לנשמות בני דורו ושיש כח בו לזכותם ועוד שאינו צדיק גמור שא"כ היה כח בידו ליסר בני דורו ולהתיש כח הקליפה. ולכן במותו:

לא ישתכח מאן דיגין עלייהו שאינו כאיזה צדיקים שגם אחר מיתתם רושם צדקתם מגין כל זמנא דזכאה שרי וכו' מפני שסתם צדיק היא מושרש בקו האמצעי בדעת או בת"ת או ביסוד ויש לו כח לזווג זו"ן פב"פ וכנז' בפ' אחרי מות ובזה לא יוכל הדין לשלוט

מנלן ממשה והגם שהאיש משה גדול מאד גם חטא העם חטאה גדולה ואפי' אחר מות הצדיק מבקש רחמים על בני דורו. והוא לא ידע בצרה שתבוא כדי שלא יתפלל עליה כדמצינו בחורבן ב"ה שא"זל הלך ירמיה להודיע לאבות ולמרע"ה שנראה ודאי שה' העלים מהם כדי שלא ינעלו דלת בפני מד"הד:

וכדין אתפרע וגבי דיליה הוא מ"ש לעיל שכ"ז הוא לתועלת הנשמות וז"ש וגבי דיליה היא הנשמה שיש לה אופן לחזור לבית אביה. ושיעור הכתוב הצדיק אבד ואין איש מצטער על מיתתו ואנשי חסד בעלי מצות נאספים באין מבין טעם אסיפתם שהוא מפני הרעה שתבוא ב"מ ופי' בזה ג' דרכים א' עד לא ייתי רעה ר"ל קודם שיצאו המשחיתים כי לא נודע איזו גזרה יגזור ה' דבר או רעב וכו' אבל במחשבה עליונה כבר ידועה ולכן אמר הרעה. דרך ב' עד שלא ישלוט הרעה פי' שכבר נגזרה הגזרה ויצא המשחית אבל עדין לא אתמסרו פתקין ולא יוכל לשלוט עד אחר מות הצדיק ולכן נאסף הצדיק כדי שתשלוט מיד במותו: דרך ג' דא יצה"ר והכוונה שזהו תכלית הפטירה לצדיק ולהביא יסורין על העולם דאל"כ יגדל כח יצה"ר ותאבד הנשמה גם הארץ תאבד כמו בסדום ויצה"ר נק' פני הרעה כי הוא פנים של הרעות והיסורין ומלכם ההולך לפניהם:

ת"ח יעקב שלימו וכו' שגדל כחו יותר מאבותיו לכלות הרעב במצרים שאף עפ"י שעליו שט"ח של גלות גדל כחו לכלות הרעב. וע"ד הסוד ידוע שטעם גלות מצרי' הוא לתיקון הדעת דזעיר כמ"ש בראש כוונת פסח ולתקן כל אותם הניצוצות של אדה"ר של אותם ק"ל שנה וז"ש שלימו דאבהן בסוד הדעת ואיהו קאים לקיימא בגלותא של עני מצרים וכמנין שנותיו בבואו למצרים וקראם רעים שהניצוצות היו אז בבחי' הרע אבל. מגו דאיהו צדיק וכו' צדיק דייקא שבו נמתקו הגבורות עם החסדים ולכן אתעכב דינא שהיה גזור ומוכן לתיקון העולם ונתעכב בשבילו.

דמתקשר ויתיב בההוא אתר דאתאחיד בחשך פי' שיעקב עד עתה בח"ל הי' בחי' הקטנות וזו"ן למעלה היו אחור באחור ואז המ' נקרא אתר דאחיד חשך ר"ל שלא היתה נגד אור פני המלך אלא אחוזה ודבוקה בגבורות שהם האחוריים והנה אז נכנסים בה נה"י דאו"א ונקרא ארץ מגורי אביו של יעקב הוא אבא שיעקב הוא ממנו: ומקום מושב אבא הוא נה"י דאימא ולפי שכניסתם זו במ' הוא דרך עראי כי ישיבתם תדירות בקבע הוא בתוך זעיר. לכן זו הישיבה של האחורים נק'. מגורי. ואח"כ שחוזרין נה"י דאו"א ויוצאים מרחל ונכנסים בזעיר ואז היא נבנית ע"י נה"י דידיה אז וישב יעקב דאיתקשר ביסודו שהוא הקושר והמייחד ויתיב בנ"ה דידיה שבהם בחי' הישיבה:

דא דינא קשיא בסוד מדת הגבורה שלהיות שם החסדים מכוסים הוא דין קשה: א"נ בסוד לאה שאחוזה שם ודינא רפיא מדת הוד חסדי דוד המאירים ברחל שלכן היא דינא רפיא ע"כ מהרמ"ז זל"הה:

בההוא אתר מ' דאתקשר בחשך פי' גבורה. בן י"ז שנה א"ר אבא רמז ליה. פי' טעם שמפרש הכתוב שנמכר בן י"ז שנה לומר שהיה בוכה על שנאבד לו בן מי"ז שנה לכך נתנו לו י"ז שנה של שלוה: