מקדש מלך על ספר הזהר א:שנז

מצר תצרני מעילא ומתתא כתב הרב כי ר"ת אתה סתר לי מצר הוא סמא"ל יג"כ ס"אל הוא ר"ת אתה סתר לי והוא גי' הוי"ה אד"ני לרמוז בכח שמות אלו תצרני מיצר"הר שמקטרג למעלה ולמטה וז"ש מעילא ומתתא:

יסובבוני סלה מבעי ליה גרסינן ופי' אי קאי על הרננות שאומר דוד הו"לל יסובבוני והתירוץ מבואר:

רבי חייא פתח וכו': ת"ח כמה מקטרגין וכו': כתב הרמ"ז וז"ל ידוע מ"ש האר"י ז"ל שבבוא נפש האדם לע"הז מיד מתחברת לה בחינתה שבקליפת נוגה ששם ניצוצי בירוריה שמוטלת עליו חובת תיקונם וזה ע"י הכנעת החומר שהוא בא מן הקליפה וזה אחד מהטעמים העיקרים לגזירת גלות מצרים שהיה לתיקון כולל כידוע ולכן התחיל התיקון מזמן האבות להיותם שרשי כל נשמות ישראל ובפרט יעקב שהוא בחיר שבאבות הוצרך להצטער יותר מכולם ומה גם שהוא מתקן עון דג"ע דאד"הר ותקון ניצוצי קרי שלו אשר על כן ירד תחלה לעומק קליפת לבן הוא בלעם שאחורי הדעת והעלה כללות י"ב שבטים בצער גידול בנים וכשזכה להכניס' לארץ חשב שיכול לישב בשלוה ומיד קפץ עליו רוגזו של יוסף דוקא שה"ס הברית שבו תלוי עיקר התיקון והורד למצרים ששם פרעה האחוז בבחי' העורף כנודע. ואמנם כך הו' המדה בפרטות לכל נשמה ונשמה לעשות גם היא התיקון הראוי לבחינה השייכה אליה:

כי על כן תשולח ממרום לקבץ נדחיה ולבררם מתוך קליפת נוגה הכלולה מטו"ר וז"ס אדם לעמל יולד פי' אם לא היו ניצוצות בקליפה שצריך האדם לבררם לא היה לו הכרח להיות נולד ולעבור כמה מדרגות דקטנות ויניקה וגדלות שמיד יזכה לנר"ן וגדלות:

אבל צריך לו לעמול ולטרו' הרב' ולהתקן ולכן נולד קטן והולך וגדל והנה ידוע שמלכי אדום הם ז' דדכורא וז' דנוקבא וכל אחד כלול מעשר הרי ב"פ שבעים גי' עמ"ל ועיקר העמל והטורח להוציא ניצוצי טהרה המובלעים בקליפת נוגה וז"ש ובני רשף שהם ניצוצות הכמוסות בצלם דנוגה הקרוב לאש מתלקחת ונקרא רשף כי י"פ נג"ה גי' ר"שף והבירורים הם מסוד ב"ן והיינו בני רשף אלו יגביהו עוף שעולים עד יסוד דנוקבא כי עו"ף גי' ציו"ן. א"כ כמ"ש בכוונת ק"ש שעל המטה שאנו מורידים רי"ו ממזל נוצר חסד:

וכשיורדים אל הנוקבא הם בסוד ע"ב קד"ם ור"ת ובני רשף יגביהו הם רי"ו ואח"כ נעשים ג' בנים ביסוד הנוקבא והם גי' ציו"ן שעולה עו"ף. ולהיות שנפש האדם יורדת עד העשייה התחתונה לטרוח במלאכתה הרי היא הרועה הנכנס בין חיות היער להציל עדרו ולכן כמה מקטריגין אית כנגדו לעומת בחינתו וזה מיומא דקב"ה יהיב ביה נשמתא לאתקיימא וכו' נודע שיש נשמות הבאות בסוד עיבו' לסייע הצדיקי' ועליה' כתוב במתי' חפשי שאין עליהם שעבוד יצ"הר והן קרובות לשכר ורחוקות לעונש וז"ש נשמתא לאתקיימא וכו' שדוקא לנשמה הבאה להתקיים ולשבת בעולם יש לה מקטרגין שהיא בעלת הגוף הנולד ששליטת היצר היא על החומר ולכן בצאתו לאויר העולם מיד:

לפתח חטאת וכו' ירמוז לפתח רחם האם כי שם הוא חשק אחיזתו מיום בואי על חוה ואע"פי שנחש היא נוקבא דס"מ נקר' בלשון זכר. ור"ת פת"ח פנימי תיכון חיצון ג' כלים שביסוד חדר ועליה ופרוזדור:

ת"ח דהכי הוא פי' דלא תימא איך יתחבר לו יצ"הר והלא אין בו דעת ואינו בן חטא: אלא מיד אסטי ליה שמגמת יצ"הר להרע בכל מה שיכול:

טוב ילד וכו': בא לתרץ למה תצא זאת מלפניו להקדים הרע ליצ"הט שנמצא הרע מוחזק ומוקדם לכן אמר ואוקימנא כלו' דבר זה מוסכם אצלנו שגם שיש ליצ"הר קדימת הזמן מ"מ יצ"הט יש לו קדימת המעלה וגדול כחו לנצח מנגדו לפי שיצ"הט מושפע מהקדושה שיש לה כח להוסיף עזר תמיד עד אין קץ משא"כ יצ"הר ששרשו מצד הטומאה שאין לה אור עצמיי מצנור האמצעי כמ"שה גם בלא דעת נפש לא טוב אבל יצ"הט טוב ילד מוצאו מהיסוד הנק' טוב והוא אבר המוליד וזהו יל"ד והוא גי' יו"ד ה"א ו"ו ה"א שחסר אל"ף שבתוך וא"ו להיותו אד"ם שלם ונודע כי א' זו היא שם אה"יה דהיינו יסוד אימא שבתוך זעיר והענין שכאשר יגיע האדם לזכות לנשמה שהיא מאימא אז הוא אדם שלם: ושם זה העולה יל"ד הוא ביעקב מהחזה ולמטה שעליו נאמר ביעקב בנה הקטן:

איקרי מלך להיותו נמשך מכח המלכות שבניינה מהגבורות ושליט בעלמא זו היא העשייה שבה כל כחו וממשלתו: