מקדש מלך על ספר הזהר א:שיב

קרי לה בת וכו' מאמר זה לכאורה לא שייך אלא לגבי זעיר קרי לה בת כשהיא מהחזה ולמטה. קרי לה אחות כשהיא שלימה בקומתה כמוהו. קרי לה אם כשעולים העולמות בשבת ואז הנוקבא עולה עד מקום אימא ולובשת עצמות אימא ואז עצמות הזעיר הראשון נשאר למטה ממנה ולכן נקראת אמו. קרי לה כשמיה כשהנוקבא עולה במקום אבא בסוד כי קדש היא וכל אלו הענינים לא שייכי אלא בזעיר. וכאן מדבר בחכמה שהוא האב שיש לו שית בנין וברתא חדא:

ונלע"ד שיובן במ"ש ולא אבוא בעיר ואר"זל לא אבוא בירושלים של מעלה עד שיבוא זעיר בירושלים של מטה הוא הזעיר במלכות. וטעמא דלא אמרו ולא אבוא אני חכמה בירושלים של מעלה אלא ולא אבוא ביען כי הכל אחדות אחד ואור אחד כי עד כאן נקרא זה האור אבא וכשנתפשט למטה נקרא זעיר והכל אחדות א' ולכן אמרו לא אבוא וכו' עד שאבא וכו'. אף כאן קרי לה בת שנתפשט האור הזה במקום הזעיר. קרי לה אחות כשהיא שלימה כמותו. קרי לה אם כשהיא עולה במקום אימא בשבת ואלו השלשה שייכי בזעיר. קרי לה בשמו חכמה כשעולה במקום אבא כי הכל אחד:

וע"ד עלמא עילאה אמרת וכו' לכן שבועה איהו. צריך ביאור מי נשבע זאת השבועה אם נאמר שברתא היא שנשבעה והרי היא השואלת ומבקשת ממנה וי"ל דרחל היא שנשבעה כפשטיה דקרא ותאמר רחל ור"ל שהמ' מעוררת זעיר בעלה אל הזווג. ובזה צריך לעלות בסוד מ"ן אל אימא וגורם זווג א"וא כמ"ש לקמן ויבא יעקב מן השדה:

שכיבה בכל אתר תיקונה דנוקבא לגבי דכורא הכוונה שאימא תתקן את עצמה להעלות מ"ן אל אבא ע"י שעולה בה הזעיר בסוד מ"ן והיא תתקן עצמה בהעלאת מ"ן לגבי דכורא כדי למיהב לה מ"ד וז"ש לאעלאה בה ציורא דאתוון כולהו ודא הוא יש כ"ב:

יש דא הוא עלמא עילאה שהוא אבא רזא דאורייתא שאבא נק' נקודה טמירא דאתער לגבה כ"ב אתוון ודא הוא ישכב כי תחלה פירשנו ישכב תיקונא דנוקבא לגבי דכורא וכו' והשתא מפרש מלת ישכב כולא באבא ושני הפירושים דא ודא איתנהו:

יש עלמא דאתי דכתיב וכו' לפי פי' זה מלת ישכב מוחלקת יש באימא כ"ב באבא שהוא נקודה עילאה הכולל כ"ב אותיות התורה והרי זה פי' שלישי כי לפי' ראשון ישכב כולא באימא תיקונא דנוקבא וכו'. ולפי' ב' כולא באבא. ולפי' ג' יש באימא כ"ב באבא: