מקדש מלך על ספר הזהר א:שיא

בדיבורא פי' מלכות ורוחא זעיר:

נהורא סתימאה פי' בינה:

כל אינון נהורין דאתגליין פי' ו"ק דזעיר שאר נהורין פי' בי"ע: ואיהו עלמא עילאה פי' נהורא סתימאה הנזכר. ועבד אומנא פי' מ'. ועביד עלמא תתאה פי' בי"ע. בעי לאתקשרא לתתא פי' ע"י מעשה התחתונים היא מעלה מ"ן נמצא שהיא קשורה בתחתונים הה"ד מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית פי' חכמה תתאה:

וילך ראובן וכו' לעמוד על אמיתות מאמר זה תדע שמן הזוהר משמע שהדודאים הנזכרי' הם מט"ט וסנדל ומדברי הרב ז"ל משמע. שמט"ט וסנדל הנז' הם זו"ן דבריאה והנה כל הנשמות של ישראל כשעוסקים בתורה ומקיימים מצותיה עולה ריח תורתם ומע"ט אל מט"ט וסנדל או אל זו"ן דבריאה כדברי הרב ז"ל והנה מט"ט הוא דכורא וסנדל הוא נוקבא וכן זו"ן הם זכר ונקבה ויש בישראל תורה ומצות סגוליות שבהם מעלים מ"ן אל הנוקבא דבריאה או אל סנדל ויש בישראל ג"כ שהם מורידים מ"ד מלמעלה מן זעיר דבריאה או מן מט"ט ע"י תורתם ומ"ע וכשישראל מעלים מ"ן ע"י תורה ומ"ט או מורידי' מ"ד ע"י תורתם אז עולה תורתם עד מנו"ט וסנדל או עד זו"ן ואז הם מתעוררים לשאול מזונות אל בניהם שיוסרו בתורה ומ"ט ואומרים על כל כללות הנשמות של ישראל בהאי ברא אתינא לקמך ועולים עד זו"ן דאצילות ואומרים על כללות הנשמות של ישראל הכלולות בזו"ן דבריאה בהאי ברא אתונא לקמך ואז גם זו"ן דאצילות מעלים אותם לא"וא ואומרים ג"כ בהאי ברא אתינא לקמך כי אין להם מה ליתן עד שיקבלו שפע מלמעלה. ואז גם או"א עולים אל אריך ונוקביה ואז גם אריך ונוקביה עולים עד עתיק ונוקביה וכע"דז עד רום המעלות עד מקום שאין לו סוף כי מה שקיבלו העולמות הוא לצורך גופם לא להוציא תולדות ונבראים כי מה שמקבלים תמיד לצורך חיותם שהוא דבר מוכרח לחיות העולמות אין נותנים ממנו ואין מושפעים משם הנשמות אבל ע"י תורה ומ"ט של ישראל הם מקבליס שפע חדש להוציא נשמות בעולם ולהביא שפע לעול' ואז יורד השפע דרך המדרגות עד ז"ון דבריאה או עד מט"ט וסנדל ואז ז"ון דבריאה או מט"ט וסנדל מקבלים השפע ומחלקים אותו לצבא השמים ולנבראים ונמצא כי הכל תלוי בדודאים הנז' שהם זכר ונקבה זה מעורר מ"ן וזה מעורר מ"ד דז"ון דאצילות ואז מתחברים זו"ן דאצילות ע"י מ"ן ומ"ד שלהם ובא השפע לעולמות דרך המדרנית כנז' והכל ע"י תורה ומ"ט של התחתונים בסוד תנו עוז לאלהים וז"ס הדודאים נתנו ריח כי הדודאים הנז' הם מעלים ריח תורה ומ"ט של ישראל למעלה ואז בא השפע לעולם וז"ש ועל פתחינו כל מגדים:

ונבאר הענין בפרטות כי הדודאים שהם זו"ן דבריאה מעוררים מ"ן ומ"ד ע"י הנשמות העוסקים בתורה ומ"ט וכאשר עולים זו"ן דבריא' לקבל שפע מזו"ן דאצילות אז גם זו"ן דאצילות עולים לאו"א וא"וא עולים לאריך ואריך לעתיק וכן עד רום המעלות עד א"ס ב"ה ואז יורד שפע גדול אל עתיק ונוקביה ומקבלים אותו השפע ומזדווגי' על ידו ואז השפע ההוא ע"י הזכר מוריד מ"ד והנוקבא מעלה מ"ן מכח המוחין חדשים שקיבלו מלמעלה כי כיון שיש להם מוחין חדשי' מחמת השפע שקיבלו הם מזדווגים ואז אותו השפע בא אל אריך ואל או"א ומקבלים אותו השפע ונעשים להם מוחין חדשים ואז מזדווגים כיון שיש להם מוחין חדשים ואז מורידים אותו השפע לז"ון ונעשים להם מוחין חדשים ואז גם הם מזדווגים ומורידים אותו השפע לז"ון דבריאה ונעשים להם מוחין חדשים ואז גם הם מזדווגים והדכורא יהיב מ"ד והנוקבא מ"ן ומתחברים המ"ן והמ"ד ונשלם הזווג ואז משפיעים שפע גדול לכל העולמות:

וכתב הרב בס"הכ וז"ל ענין שכיבת הלילה טוב הוא שאחר תפילת ערבית ימתין עד ג' שעות מהלילה ואח"כ יישן כי השינה מורה על הסתלקות המוחין מזעיר. וסוד השינה הוא שיכוין האדם שהוא עצמו הוא הזעיר אשר נופלת תרדמה עליו ויישן כדי שיסתלקו ממנו המוחין הנתונים תוך נה"י דאימא והם מסתלקים משם וניתנים ברישא דנוקבא ועל ידי כן נבנית כמ"שה ויבן ה' אלהים את הצלע וכל זה כדי שאחר חצות יהיה לה זווג:

גם כוונת השינה כי הלא סוד הדורמיטא דזעיר הוא שיישן ומסתלקים המוחין שלו שהם סוד נשמתו ועולה עד א"וא ושם מעלה מ"ן אל אימא וגורם זווג עליון כדי שירדו המוחין אליו ויזדווג גם הוא בניקבא ואע"פי שבכל הזווגים צריך העלאת בן ובת בסוד ע"ן עכ"ז זהו כשהוא לצורך שניהם. אבל עתה שהוא לצורך הנוקבא בלבד שצריכה תיקון בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע מספיק בהעלאת מ"ן של הזעיר לבד לצורך נוקביה. וסמוך לזה כתב וז"ל ואמנם אחר השינה כבר ביארנו שהמוחין דזעיר הנתונים תוך נה"י דאימא נכנסים תוך הנוקבא לבנותה והנה ראוי לדעת כי נוקבא זו היא לאה ולא רחל כי רחל עומדת למטה מלאה אם כן כשנכנסים המוחין פוגעים תחלה בלאה ונכנסים בה. ודע כי כשנכנסים נה"י דאימא להגדיל את רחל מתחברים ומתערבים יחד לאה ורחל וכו'. והנה כשעיקר הזיוג הוא לרחל אז נותנת ומשאלת לאה בהלוואה הכלים והגוף שלה לרחל כדי שתתאריך וכן להפך לוקחת לאה הגוף של רחל והכל נקרא לאה עכ"ל:

ונמצא כי לתיקון הנוקבא אין צריך שיעלו זו"ן שניהם בסוד מ"ן רק הזעיר לבדו עולה לא"וא כדי לבנות הנוקבא בסוד ויבן ה' וכו' כדי שיהיה זווג בחצי הלילה שהוא זווג יעקב ולאה ונודע כי אבא מזדווג עם אימא בתחלת הלילה לעשותה כלי ומאותו כלי שלקחה אימא נותנת אל הנוקבא לעשותה ג"כ כלי דהיינו שנותנת כח והארה אל הזעיר לעשות כלי אל הנוקבא. וזווג הלילה בין דא"וא בין דיעקב ולאה אינו כי אכז לעשות כלי את האימא ואת הנוקבא כדי שביום יוכלו לקבל טיפת העיבור דהיינו אימא מקבלת בק"ש דשחרי' וז"ון בנפילת אפים וכ"ז הוא ע"י הדודאים שהם זו"ן דבריאה כשבאים אליהם בניהם שהם נשמות ישראל ושואלים מהם מזונותיהם והם אין להם מה ליתן ועולים עד זו"ן דאצילות וזו"ן עולים לאו"א וכן עד"ז עד רום המעלות כמ"של ואז על ידי התעוררות הדודאים שהסמט"ט וסנדל לשאול מזון אל הנשמות אי איפשר לשום שפע לבוא אם לא שתתוקן אימא ונוקבא דזעיר בביאה ראשונה לעשותם כלי ואינו לתכלית הזווג כי אם לעשותם כלי ואחר שנתקנו בסוד הכלי אימא ונוקבא דזעיר בלילה אז ביום הם מזדווגי' ומקבלים טיפת העיבור וההולדה. אימא בק"ש. ונוקבא דזעיר בנפילת אפים ואז יש להם שפע לתת לז"ון דבריאה שהם מט"ט וסנדל ואז מט"ט וסנדל הם מחלקים שפע לכל העולמות נמצא שכל השפע שבא לעולמות הוא על ידי מט"ט וסנדל שהם הדודאים הנזכרים:

ואיתא בזוהר פ' בלק בדף קפ"ז וז"ל יברך את הנערים כדין יעקב הוה מתקן לביתיה כבר נש דאזיל לביתא חדתא ומתקן לה בתיקונוי ומקשט לה בקישוטוי יברך את הנערים אינון אשתמודען אינון דאתפקדו על עלמא לאתמשכא מנייהו ברכאן תרין כרובין אינון וכתב המגיה על מלת כרובים מט"ט וסנדל:

לבתר דאינן נערים אתברכאן וכו' מה כתיב לעילא ויבדך את יוסף ולא אשכחן ליה הכא ברכאן דהא לבתר בריך ליה דכתיב בן פורת יוסף. אלא כיון דבריך לאינון נערים. ליוסף בריך דהא לא יכלין לאתברכא אלא מגו יוסף עכ"ל שם ובפ' ויחי בדף רכ"ח כתב וז"ל ת"ח קב"ה עביד לתתא כגוונא דלעילא כרובים דיוקנא דלהון בחיזו רביין וקיימין תחות האי אתר מימינא ומשמאלא ואלין אתברכאן בקדמיתא מהנהו ברכאן דנגדין מלעילא ומהכא נגדי ברכאן לתתא וע"ד כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים דנטיל ברכאן מגוונין דלעילא וכיון דאיהו נטיל יברך את הנערים דא רזא דכרובים דמנייהו כגדי ברכאן מעילא לתתא עכ"ל נמצא שהברכות והשפע באים תחלה אל הכרובים והם מחלקים השפע לכל העולמות והנבראים והם הגורמים תחלה לבוא השפע על ידי שהם שואלים השפע לתת לכל הנשמות התלויים בהם ואח"כ כשבא השפע הם מקבלים אותו תחלה ומחלקים אותו לכל הנבראים:

ובפרשה תרומה דקע"ו ז"ל כתיב ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם היינו דכתיב ועשית שנים כרובים זהב וכתיב יושב הכרובים וכתיב וירכב על כרוב ויעף:

יושב הכרובים כד שרייא לאתיישבא בשלימותא כתיב יושב הכרובים וירכב על כרוב חד דלא אתיישב מלכא בכורסייא יושב הכרובים תרי. א"ר יוסי ווי לעלמא כד חד כרוב אהדר אנפוי מן חבריה דהא כתיב ופניהם איש אל אחיו כד הוי שלמא בעלמא:

א"ר יצחק הא תנינן ערות אביך וערות אמך לא תגלה ווי למאן דגלי ערייתהון כגוונא דא כתיב ביעקב מבריח מן הקצה אל הקצה זכאה חולקהון דישראל דקב"ה משתבח בתושבחתייהו דכתיב ישראל אשר בך אתפאר עכ"ל. והנה ר' יצחק מפרש נערים שריהם הם מט"ט וסנדל ור"ל שהשפע בא לישראל על ידיהם שהם מקבלים אותו תחלה. והקשה והכתיב וירכב על כרוב דמשמע אחד ותירץ יושב הכרובים תרי כשהשכינה בשלימותה א' למ"ן וא' לעורר מ"ד וכשאינם בשלימותה וירכב על כרוב חד והוא בחי' סנדל שהוא כנגד בנימין בסוד ההוא רוחא דשבק בה בעלה ששורשו מן הדכורא והוא לבדו מעלה מ"ן ומוריד מ"ד כי בגלות ההוא גננא לא עאל בגנתא שה"ס יוסף ולא נשאר רק בנימין וכל הזווגים הנעשים בזמן הגלות הם מסוד ההוא רוחא שה"ס בנימין ומוריד מ"ד לפי ששורשו הוא מהדכורא כנודע. ומעלה מ"ן כי הוא בחי' יסוד דנוקבא:

ונל"עד שלזה פתח בפ' ונתתי נערים שריהם שה"ס ההוא רוחא שבו כלולים שניהם וזה כשאינם עושים רש"מ אבל כשעושים רש"מ יושב הכרובים תרי ומ"ש רבי יוסי ווי כד חד כרוב אהדר אנפוי וכו' זה מדבר כשישנם שניהם ומחמת העון אהדר אנפוי חד מן חבריה. אבל בזמן הגלות אין שם כי אם אחד כנז' ולדעתי זה מ"ש בזוהר אר"ש הא חמינא דאתהדרו אנפין באנפון ובפ' שלח לך דף קס"ב ז"ל תו אמר תרין אינון וחד אתהדר כי תרין אינון הם מט"ט וסנדל ובגלות חד אתהדר כד שליט טס על גדפי רוחא עי' כאשר יש כח בזעיר ע"י מעשה התחתונים שבאותה שעה נק' שליט אז טאס על גדפי רוחא כמ"ש וידא על כנפי רוח והענין כמו שנשמות הצדיקים עולים בלילה לשוטט בארץ החיים כך נשמתו של זעיר עולה על גדפי רוחא ושט במאתן אלף עלמין דאריך כי רמאות בא"וא והאלפים באריך והנה אחוריים דאלהים פשוט עול' ר' ובאריך הם ר' אלף ולפי שהלילה זמן שליטת הדינים נוסף על היות זמן הגלות לכן הוא בסוד אחוריים דאלהים:

וכמו שנשמות הצדיקים עולים לעולמות עליונים בלילה לידע דברים נפלאים כך נשמת הזעיר עולה בלילה לעולמות אריך על עניינים נפלאים:

ומ"ש מן יומא דאתגניז יוסף מאחוי אגניז חד ואשתאר חד לגבי בנימין כי בא בנימין להיות במקום יוסף כי גם הוא שורשו מן הדכורא אגניז חד הוא מט"ט ואשתאר חד לגבי בנימין הוא סנדל: וכשנמצא יוסף חזר מט"ט למקומו:

אמנם בגלות הזה נגנז מט"ט לגמרי ואשתאר ההוא רוחא דשבק בה בעלה והוא משמש במקום שניהם מוריד מ"ד מחמת ששורשו מן הדכורא ומעלה מ"ן לפי שהוא בנוקבא:

נחזור לענינינו כי בתיקון הלילה נעשים שני בחי' אחד לזווג אבא באימא לעשות בה כלי וא' לזווג יעקב ולאה לעשות בה כלי ג"כ וזה בביאה ראשונה שאינה מתעברת ממנה רק נעשה בה בחי' היסוד והרחם אשר יהיה בתוכו אח"כ המ"ן והמ"ד ואז מתעברת מביאה שנייה להוליד נשמות ושפע לעולמות. וביאה שנייה דאימא היא ביחוד ק"ש דשחרית וביאה שנייה דנוקבא דזעיר היא בשים שלום ובנפילת אפים ואז הם מולידים שפע ונשמות בעולם כי אז היא כטיפה הזרעית ממש להוליד שפע ונשמות. וכ"ז ע"י פעולת הדודאים שהם ז"ון דבריאה שבהם כלולות כל הנשמות וכל צבא השמים ותחלה שואלים מזון בניהם שהם הנשמות וצבא השמים וכשניתן להם מחלקים אותו לבניהם נמצא כי הם הגורמים לבוא שפע לכל מיני הנמצאים מבי"ע ולמטה. ואף העולמות העליונים על ידי הדודאים הנז' בא להם השפע כי מי גורם שתעשה אימא ונוקבא דזעיר כלי לקבל השפע הם הדודאים שמעלים ריח תורה ומ"ט של ישראל וז"ש הדודאים נתנו ריח ואז בא השפע וז"ש ועל פתחינו כל מגדים נמצא שהדודאים זו"ן דבריאה הם הגורמים ביאה ראשונה לאימא ומלכות לעשותם כלי כדי שבביאה שנייה יבוא השפע.

ובזה יובן המאמר כוס של ברכה שהיא מלכות לא אתברכא אלא בסטר ימינא שהוא החסד ובג"כ בעוד דאתער ימינא לגבי כוס דברכה שמאלא לא תסייע תמן כלל שלא לעורר הדין:

דהא ימינא אשכח עילה וכו' ואשכח בההוא שדה אינון דודאים הם זו"ן דבריאה כמ"של שבהם תלויין כל הנשמות וכל צבא השמים ואינון תרין כרובים שהם זו"ן דאינון תקונין דילה כי הם שני בניה של רחל יוסף ובנימין ונקראים תיקונין דילה כי הם קישוטי הכלה ע"י תורה ומע"ט של ישראל הנכללים בהם שמעלים ריח טוב למעלה ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא להשפיע עליהם רב ברכות. אבל השפע של חיות העולמות אינו תלוי במעשה התחתונים ועליו נאמר כטל מאת ה' אשר לא יקוה לאיש וכו' אלא ברצון המאציל העליון ונק' טל דלא מעצר כי הוא חיות העולמות דוגמת לחם צר ומים לחץ אבל שפע רוב ברכות על ידי מעשה התחתונים שפותחים כחודה של מחט ולמעלה פותחים להם אוצרות שמים וז"ש ואינון תרין כרובים וכו' לית תיקונא דאתער לגבי עילא בר כרובים והם סוד כרובים שהיו במקדש ובמשכן כי הם תיקוני השכינה להעלות מ"ן וכו':

סטר דרום אימתי וכו' בשעתא דפליגת חולק שלל וכו' פי' בזמן שהשכינה משפעת לכל הנבראים גם ראובן שהוא החסד מבקש עילה וסיבה לברכא לה ולכן חיפש ומצא הדודאים שמעלים ריח טוב של תורה ומעשים טובים מיד ויבא אותם אל לאה אמו סליק ריחא ואתערו דילהון לגבי עלמא עילאה וכו':

ההוא ריחא נקיט וכו' פי' ריח המ"ן שהעלו מט"ט וסנדל במלכות גם חסד דזעיר נקיט ההוא ריח ומעלה אותו לאימא כדי לעוררה אל הזווג גם היא וכע"דז עד רום המעלות. מיד ועל פתחינו וכל טובה לא חסיר מכולא אחר שבא ריבוי השפע: