מקדש מלך על ספר הזהר א:שיד

ויבוא יעקב דא ת"ת קדישא מההוא וכו' הכוונה כי ת"ת בעודו בשדה חקל תפוחין קדישין היה מברך אותו וזהו שדה אשר ברכו ה' שהוא הזעיר כי מתחלה ברכו ה' לאותו שדה כשהיה הת"ת בו ועכשיו ויבוא יעקב מן השדה בערב שבקיה ליצחק אבוי וכו' אמאי בערב וכו' אלא בערב דכתיב ויצא יצחק ל"ג. וה"ג בערב דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה וכו' וכן הוא בזוהר מדוייק:

כיון דאסתלק יעקב מתמן בערב שביק וכו' זהו בשעה שעולה זעיר לא"וא לעשות זווג כדי לבנות את הנוקב' וכמ"ש בשם הרב שאין צריך לעלות כי אם זעיר לבדו כיון שהיא לצורך הנוקבא לבדה לבנותה כמ"ש הכתוב ויבן ה' אלהים את הצלע כי בשאר פעמים בשעת ק"ש עולים זו"ן כיון שהוא לצורך שניהם אבל בכאן שאינו רק בשביל הנוקבא לבדה לבנותה אין צריך לעלות כי אם הזעיר לבדו וכמ"ש בס"הכ בדרוש שכיבת הלילה וזהו ויבא יעקב וכו' ותצא לאה לקראתו אימא עילאה וכו' כיון דנקטא ליעקב תחות גדפהא שהוא העלאת מ"ן שהעלה יעקב לבדו לאימא כדי להזדווג עם אבא ועד (דהא) דזמין לגבה תחות גדפהא מאן דנקיט אינון קידושין וברכאן פי' זעיר לא אתמלי מן נקודה עילאה כי אי אפשר להעשות זווג או"א אלא עד שיעלה זעיר אל אימא בסוד מ"י ואע"פ שבשאר זמנים עולים זו"ן שניהם בסוד מ"ן אל אימא. בכאן שהוא לצורך הנוקבא לבדה עולה זעיר לבדו כמ"ש דא ת"ת קדישא. ותאמר אלי תבא תחות גדפאי כמ"ש הרב שתיקון זה הוא לצורך בנין הניקבא בסוד ויבן ה' את הצלע כדי שיזדווג עמה בעלה בחצי הלילה לעשותה כלי אבא לאימא וזעיר לנוקביה כדי שבזווג שני של ק"ש תתעבר להוליד נשמות ושפע וכן הנוקבא בביאה שניה שבנפילת אפים וכ"ז גרמו הדודאים זו"ן דבריאה שהעלו ריח טוב של תורה ומע"ט של הצדיקים למעלה ואז זו"ן ניתן להם כח לשאול שפע מא"וא וגם או"א שואלים מאריך ואריך מעתיק וכע"דז עד רום המעלות ואז יבוא השפע עד זו"ן דבריאה והם מחלקים אותו השפע לכל הנמצאים. ולהיות שבכאן אינו מדבר רק בבנין הנוקבא שהיא לעשותה כלי וזה לא שייך רק באימא ובנוקבא לכן לא אמר כאן הזוהר שאימ' שואלת גם כן מלמעלה. אבל אה"נ שבזווג שהוא להביא שפע הכל עולים כל אחד למה שלמעלה ממנו עד א"ס ב"ה ויורד השפע עד ז"ון דבריאה והם מחלקים אותו:

ומה שתלה ענין זה בזו"ן דבריאה שהם בחינת הדודאים לפי שההתעוררות מלמטה למעלה אינו אלא ע"י נשמות הצדיקים בכח תורה ומ"ט שעולה עד מט"ט וסנדל והם מעלים הריח טוב של זה ההתעוררות עד ז"ון דאצילות וזו"ן דאצילות מעלים אותו למעלה לפיכך תלה הכל בדודאים שמעלים ההתעוררות תחלת הכל. עכ"ל מורינו זל"הה.

ותאמר אלי תבוא תחות גדפאי לברכא לך ולרוואה לך בתפנוקים ועידונים וכו' לגבי ההוא שדה וכו' בלילה הוא דסתים מכולא. פי' הוא בינה כמ"ש ועבד הלוי הוא. בסע"ה דף ע"ו על פסוק לכה דודי נצא השדה פי' דקאי על בחי' לאה ונקרא אימא מפני שהיא מלכות דבינה ועמה הוא היחוד בכל לילה. וזה בכל ימות החול שהמלכות בערב מתמלאות מתוקפא דיצחק. לכן אומרת לאה אלי תבוא לרוואה לך כמ"ש בזוהר. משא"כ בשבת אומרת לאה לזעיר שהוא דודה לכה דודי נצא השדה לרחל שנינו יחד כי כבר המלכות מקושטת בכל מיני קישוטין כמ"ש במאמר הר"חו הנדפס בס' חסד לאברהם בסופו כי מלת שדה הוא ראוי לזריעה וש' הוא נה"י דזעיר וד' מורה על רחל שמקבלת משני קוים וה' מורה ג"כ שמקבלת מיסוד זעיר ועיין בכוונת שבת:

ולזה אומרת לאה נצא שנינו יחד לרחל שכבר היא שדה מתוקנת לזכיעה ה' זרעונין שהם ה' חסדים ותהיה רחמים גמורים ולא תתוקד אז מתוקפיה דיצחק בסוד ובער בשדה אחר שהחיצונים אין להם אחיזה בשבת כי כל הס"א הולכת לנוקבא דתהומא רבא. וגם נלינה בכפרים מלת כפ"ר גי' ברחמי"ם וגי' מצפ"ץ וגי' אלהי"ם דיוד"ין וזהו בכפרים לשון רבים שכל הרחמים יש ברחל בשבת כי לא ישלוט תוקפא דיצחק כי רחמי הבינה שנקר' אשכול הכופר לבושין דכפרה אוזיפ' מאנהא לברתא וגם המלכות מלובשת בלבושין דכפרה ולכן האומר ויכולו מוחלין לו כל עונותיו וגם השומר שבת כהלכתו לחבר ת"ת עם מ' שהוא הלכת ו' אז מוחלין לו בשבת לבושין דכפרה שהמלכות מלובשת בהן. ע"כ שייך לס"ת

מושיבי עקרת פי' יעקב: