מקדש מלך על ספר הזהר א:שז

הדר לביתיה ושמש ערסיה ואוליד בנין פי' לצרכוי ולא כמקודם ששימש בשביל אחיו והנה המפרשים תירצו תירוצים אחרים מעיונם וסברתם ואנו אין לנו אלא דברי האר"י ז"ל:

והרמ"ז כתב וז"ל פי' הרמ"ק ז"ל בשעה שנפרד יוסף ממנו לא היו לו בנים עכ"ל ולפי זה ההיא שעתא ר"ל הנז' כד איתנטיל יוסף וכו':

ולפי שינוי הגרסאות שהיו לפני הרמ"ק פי' בכמה אופנים: אבל לפי ג רסתנו פי' דלא שימש ערסיה דרך תאוה או בזמן העיבור והיניקה אלא דווקא להוליד בנין בביאה א' לבד בכל נטיעה ונטיעה. והודה שגם הוא דוחק: ואני נלע"ד שהיותר מרווח לומר שלקח ה' נשים וילדו לו תאומים כמ"ש לקמן שדווקא אפר חזרתו לביתו שמש ערסיה והוליד בנים ובמה שנתקשה הרמ"ק איך יקראם בשם גלות אחיו ומכירתו אחר שכבר נגלה להם וראו גדולתו י"ל אחר שכבר אמר ליוסף שיקראם כך כשיולידם לא רצה לשנות: א"נ להודיע לעולם צערו על אחיו: עוד הוקשה לרמ"ק ז"ל אטו מי שהוא מרכבה ליסוד לא יוליד בנים אדרבה הכובש מעיינו עון יחשב לו יש לתרץ שהוא היה יודע בודאי כמה בנים יוליד כמ"ש בהג"הה אבל בנין זמינין לי וקרוב אני לומר שבנימין ידע ברה"ק ממכירת יוסף כמרז"ל על ישפה יש פה גם ידע שיתמו ימי אבל אביו ואז יוליד עכ"ל הרמ"ז: אבל דברי האר"י זל"הה הנ"זל אב הוא דלא להוסיף עליה שאינם דברי סברא אלא שלמד מפי אליהו ע"ה. כמ"ש בח"י דף קמ"ב בד"ה ז"ל ואם איזה דברים הוסיף וגרע מורינו הרב ז"ל הכל מיד ה' עליו השכיל ע"י אליהו ז"ל וכל יקר ראתה עינו:

דלא נטר ז' יומין אלא וכו' ק' דקרא כתיב מלא שבוע זאת דהיינו ז' ימי המשתה של לאה ואח"כ ונתנה לך גם את זאת מוכח שרפל נשאה אחר ז' ימי המשתה של לאה הפך מ"ש בס' זהרי חמה וא"כ היאך לא עשה יעקב שבעה ימי משתה לרחל ותירץ מורינו דמ"ש דלא נטר ז' יומין פי' שלא שמר אותם בכוונה כמו אותם ז' של לאה שכל יום מהמשתה היה מכוין בו ז' שנים אבל ז' דרחל לא עשה בהם שום כוונה. אלא ז' שנין דפלח לבתר ר"ל בז' שנים היה מכוין להמשיך ז' תחתונות דזעיר לרחל כמש"ל:

שנין דשמטה הו"ל למפלח קודם כמו בלאה שהקדים ז' שנים לזווג כן הו"ל להקדים ז' שנים דרחל לזווג ותירץ כיון דקיבל עליה למפלה? וכו' כ"ל בשלמא בלאה שהוא התחלת התיקון צריך להקדים ז' שנים קודם הזווג אבל ברחל כיון שכבר המשיך הארה מז' עליונות כחב"ד ח"ג ושליש הת"ת לצורך לאה די שיקבל עליה למפלח לצורך רחל: אם הבנים שמחה דא יובלא וכו'. בח"י נ"ח באי בשלום עטרת בעלה כי היא עולה עד הראש. וצ"ל גם ברנה וביום טוב גם בשמחה. והאומר בשמחה בשבת תועה מדרך השכל כי רנה שהיא בסוד המלכות כמ"ש בתיקוני ז"ח דף ל"ב נדרש בשבת מלכתא. ושמחה בסוד אימא אם הבנים שמחה כמ"ש בזוהר ויצא דא יובלא וכו' נדרש בי"ט שהוא באימא כמ"ש הרב ז"ל: