מקדש מלך על ספר הזהר א:שו

אלא דאינון רעיין אמרו ליה פי' לא שהרועים השיבו ויאמרו שלום ותו לא והכתוב היא שמסיי' והנה רחל בתו וכו' אלא שהרועים הם סיימו דבריה' ואמרו לו והנה רחל בתו באה:

בגין דלא יימרון דבגין תיאובתא וכו' שאם כן הו"ל לקצוב זמן קצר אלא ודאי לסוד קא מכוין. וכלהו ז' שנין עילאין וכו': פי' חג"ת נהי"ם דזעיר ששם הוא מקום רחל מהם קיבל יעקב הארה ואח"כ המשיכם לרחל:

כאינון אחדין דלא מתפרשן פי' יעקב היו חשובים בעיניו הז"ת דזעיר שתיקן בא"וא שנקראים אחדים דכחדא שריין ולא מתפרשן:

כגוונא דלעילא פי' כמו או"א: דפתח ואמר טוב תתי אותה לך מדפתח לבן במלת טוב ש"מ שרומז שיעקב שהוא זעיר שבניינו מהחסדים שנקראים טוב הוא ראוי לישא רחל יותר מכל אדם. א"נ י"ל מדקאמר ליה טוב תתי אותה לך מלאיש אחר הוא ראוי לישא רחל יותר מכל אדם לפי שהוא מרכבה לזעיר:

יובלא סתים וכו' פי' לאה קרי לה יובלא לפי שהיא מאחוריים דמ' דאימא: וטעם שאמר בה דלא אתגלייא וברחל אמר שמטה אתגלייא כתב הרב באוצ"ח לפי שלאה היא במקום הסיתום מהחזה ולמעלה לכך נקרא סתים. אבל רחל מהחזה ולמטה במקום הגילוי ולכך נקראתי אתגלייא. טעם ב' לפי שלאה יש עליה החוורתי דזעיר שהם נה"י החדשי' ועל החוורתי קוצא דשערי דזעיר ולכך נקרא סתימא אבל רחל אין עליה שום דבר ולכך נק' אתגלייא טעם ג' לפי שלאה היא אחוריים דאימא שהיא סתומה ולכך נק' גם היא סתים. ורחל שאינה ממ' אימא נקרא אתגלייא. מן העולם ועד העולם לאה ורחל:

דלא אתגליין לך מן יובלא וכו' ז"ל הרב הנה יעקב לא היה משיג עדיין בכל מציאות פרצוף זעיר רק מן כנגד החזה מקום רחל ולכן אז דיאהב יעקב את רחל ולא ללאה כי לא היה משיג חצי העליון דזעיר ששם היא לאה וז"ש בזוהר פ' ויצא לאה ורחל הם תרין עלמין מן העולם דעד העולם ז' שנין דעלמא דאתכסייא וכו' והוא כי הנה מכח מ' דאימא שבדעת דזעיר יצאה לאה מאחוריו בסוד ד' דקשר תפלין של ראש כנז' ולהיות לאה מבחינה זו לכן ז' שנין דילה אתכסיין והז' הם כחב"ד ח"ג ושליש הת"ת עד החזה דזעיר כי אלו הז' בחינות היו מכוסים בלתי גלויים אל יעקב קודם שנק' שמו ישראל כנז' שאז השיג כל פרצוף זעיר הנקרא ישראל כנודע עכ"ל הרב ז"ל וז"ש דאלין דאינון סתימין דלא אתגלין לך מיובלא אינון בג"כ אסתימו מיעקב הז' של לאה שהם כחב"ד ח"ג ושליש הת"ת ואותה שעה עדיין לא השיג יעקב חצי העליון דזעיר מקום לאה ולכן אסתימו מיעקב שלא ידע כי בלאה עבד ז' שנים ראשונים שבדעתו ברחל הוא עובד והאמת היה בלאה נמצא שנסתמו ממנו אבל הז' דרחל שהם ז"ת דזעיר מחסד ולמטה שהשיגם יעקב ידע שברחל הוא עובד:

עבר שני שמטה דאתגליין פי' ז"ת דזעיר כמ"ש לעיל שית בנין וברתא חדא ז"ל הרב בס' הליקוטים ו' בני לאה הם כחב"ד ח"ג ודינה היא משליש ת"ת דזעיר ששם עטרת יסוד דאימא אבל בשש הראשונות יש בהם נה"י דאימא שהם זכרים וסדרם כך ראובן בחסד ושמעון בגבורה לוי בדעת יהודה בבינה יששכר בחכמה זבולן בכתר עכ"ל וז"ש אולידת ו' בנין הם כנגד כחב"ד ח"ג שיש בהם נה"י דאימא שהם זכרים. וברתא חדא ברזא עילאה נפקת פי' דינה נפקת מעטרת יסוד דאימא שבשליש ת"ת דזעיר:

צדיק לעילא מניה נגדין מיין עילאין פי' יסוד דזעיר שממנו יורדים מ"ד למ' צדיק לתתא מניה נבעא נוקבא מייא פי' הוא שם ב"ן דשבק בה בעלה בביאה א' וה"ס בנימין וזהו צדיק תחתון:

ואנן הכי תנינן וכו' א"ל אית לך אנתו א"ל אין א"ל אית לך בנין א"ל אין ואיך איקרון א"ל על שום אחי גרסינן ויובן במ"ש הרב וז"ל דע כי בנימין הוא רוחא דשבק בה בעלה בביאה א' והו' נפש של המ' ולכן כאשר מתה רחל אז יצאה נפשה הוא אותו הרוח נפש שבה שהוא ב"ן שבה שהוא בנימין וכשראה בנימין יעקב אביו מתאבל על יוסף שהא יסוד דזעיר ואין זווג בלתי יוסף ונאבד הצדיק בסוד הצדיק אבד. בא בנימין ושמר את מקומו ועלה בסוד הזכר ביסוד דזעיר ושמש במקום אחיו וקרא לבניו ע"ש אחיו ולכן כשהלך אצל יוסף שאל לו יוסף אית לך אינתו אית לך בנין והשיב לו אין שאל לו מה שם קראת לבניך א"ל כך וכך ע"ש אחי ופירוש הדבר ששאל לו יוסף יש לך אחיזה למעלה ובת זוג כי בודאי אם יש לך בת זוג אתה בבחי' זכר ואח"כ שאל ממנו אם האציל ובאיזה עולם האציל והשיב לו על שניהם. על ענין בת זוג א"ל יש לי ואני בסוד הזכר ביסוד דזעיר ולא ביסוד דנוקבא כמו שהייתי אלא עליתי למעלה. ועל מ"ש באיזה עולם האצלתי אם למעלה או למטה תדע שהוא למעלה ששימשתי מטתי וקראתי את כולם ע"ש אחי כי הייתי שומר מקומו בסוד יבם לכן קראתי שמם ע"ש אחי כד"א יקום ע"ש אחיו המת שסבור שמת אחיו וייבם מקומו כמנהג היבם בנימין אותיות ניי"בם ונו"ן פשוטה מיותרת היא בסוד יסוד דזעיר הרומז לנו"ן פשוטה עכ"ל הרב ובזה יבואר ואנן הכי תנינן וכו' שמקשה היכי אמרת דלא שימש ערסיה הא אנן תנן כו' אלמא ששימש והוליד בנים:

ותירץ אלא בההוא שעתא לא הוו ליה ה"ג ול"ג דהא בההוא שעתא וכו' ור"ל לעולם שימש ערסיה והוליד בנים אבל כוונתו ע"ד היבם להקים זרע שסבר שמת יוסף ומה שהיה יוסף מתקן ביסוד זעיר גם בנימין עלה מנוקבא לדכורא בסוד יסוד זעיר דהיה מתקן במקומו כמ"ש הרב וז"ש אלא בההוא שעתא לא הוו ליה לעצמו אלא בשביל יוסף:

ואיתימא ובני בנימין וכו' פי' הכי קראם בניו והיכי אמרת ע"ש אחיו איקרון ותירץ כד עאלו למצרים הכי הוא ודאי ר"ל באמת אחר שלא מת יוסף חזרו למפרע וקראם הכתוב בני בנימין:

דכל זמנא דאתאבל יעקב על יוסף לא שימש וכו' פי' לצורך עצמו אלא לצורך יוסף וכדמסיק אנא אהא נטיר אתריה: