מקדש מלך על ספר הזהר א:ב

הניצנים אלין אבהן דעאלו וכו' זה הפירוש כפי הסוד וכאלו אמר דבר אחר אלין אבהן אם נאמר שהם חג"ת דזעיר כמ"ש שאר המקובלים קשה מאי הוא דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי. לכן צריך להקדים דברי הרב בס' ק"י בתחלת הספר והובאו ג"כ בס' הכוונות בק"ש שעל המטה דע כי מדעת דעתיק הנתון באוירא ששם בדעת ההוא החסדי' והגבורות הנק' אוירא דכייא ואשא דכייא משם נמשך שפע גדול אל המזל ח' דדיקנא הנק' נוצר חסד ונשפעים שם במזל הח' ג' הויות דע"ב שהם גי' רי"ו והם סוד רי"ו אותיות דויסע ויבא ויט ומשם נמשכי' לדעת דאבא ומשם ליסוד דאבא ומשם איתגניזו גו אימא לעשותה כלי ומשם נמשכי' לדעת זעיר ונחלק לב' חציו לדעת זעיר וחציו יורד ליסוד זעיר ונותנו למ' לעשותה כלי גם היא ע"כ קיצור כללות הדברים ונבוא אל הביאור:

אלין אבהן הם ג' שמות ע"ב שבמזל הח' דדיקנא והם רי"ו אותיות דויסע ויבא ויט ונודע כי ע"ב שמות דויסע ויבא ויט נקראים אבהן רק שהם בשרש השרשים מדרגא עליונה מזל הח' שמשם שרש אבהן ונכנסו באבא הנקרא מחשבה ונזדווג אבא באימא ונתן בה הרי"ו הנז' לעשותה כלי וז"ש ועאלו בעלמא דאתי ואתגניזו תמן. וכתב הרב בלשונו הקדוש כי הוא סוד רוח הנמשך מן יסוד דחכמה ואיתגניז ביסוד הבינה מכוון אל מ"ש הזוהר ואיתגניזו תמן:

ומתמן נפקו בגניזו ואטמרו גו נביאי קשוט שירדו הר"יו הנז' לנ"ה הסתומים תרי ביעי דדכור' ששם מתבשל הזרע:

אתייליד יוסף פי' כי תחלה היה יסוד דזעיר שקוע ולא בולט ועל ידי מזל ונקה נעש' אבר בולט בסוד קונה הכל ונקה מתקן כל שהוא יסוד דזעיר כמ"ש הרב ז"ל והובא במ"ח דס"ט ע"א פיסקא י"א וכמו שיתבאר בזוהר לקמן דף ג' ע"ב: עאל יוסף בארעא ונציב לון תמן הם סוד ביאה ראשונה דזעיר במ' לעשות' כלי: ואימתי אתחזון פי' אימתי אנו יודעים שהרי"ו אתוון נתגלה במ' בשעתא דיתגלי קשת בעלמא בעו"הז הגשמי כי ג' גנוני הקשת הם גילוי הרי"ו במ' לעשות' כלי לצורך הזווג לפי שראה הקב"ה שאין מעשה התחתונים כדאי שיתגלו הרי"ו על ידם לכך הקב"ה גיל' אות' מעצמו כדי שתהיה המ' מוכנת לזווג בסוד קרב צדק מאליך: ובההיא שעת' עת הזמיר הגיע פי' מפני מעשה התחתונים שאינם הגונים: ואמאי ניצולו בשביל הניצנים שהם הר"יו שנראו בארץ לעשותה כלי ועי"ז יהיה הזווג:

ובגין אינון רביין כתב הרב תינוקות של בית רבן הם נה"י דאימא שאין בהם חטא פי' שאין קליפה שולטת מאימא ולמעלה:

ופי' של בית רבן היא החכמה נה"י דאבא המלובשים גו נה"י דאימא ועושים מוחין לזעיר כדי לעשותה כלי למלכות וז"ש הכא יבשביל ינוקי מגלה הקב"ה הר"יו במ' לעשותה כלי. ופירוש הכתוב מי גרם שהניצנים נראו בארץ בשביל קול התור לשון תורים ובני יונה ומביא ראיה מפסוק תורי זהב שהם התינוקות דכתיב שנים כרובים זהב ודדשינן כרוביא שהם צורת תינוק הכי נמי תורי זהב הם התינוקת בג"ש דזהב זהב עכ"ל מורינו הר"אא ז"ל א"נ יובן במ"ש האר"י ז"ל בס' הכוונות בענין ק"ש ונרמז במ"ח דס"ו ע"א פיסקא ה' כי בק"ש דשחרית הטיפה היא מחיצוניות עתיק והיא שם ע"ב ומשם לדעת אבא ומשם ליסוד אבא ומשם ליסוד דאימ' וז"ל האר"י ז"ל בכוונו' יום שמיני חג עצרת הנה ג' ימים אלו הם ג' ימי הקליטה והם סוד ג' מדות חג"ת שמהם מקבלת המ' טיפ' העליונה כנודע כי אלה הם ג' בני נח היוצאים מן התיבה וכנגד ג' מראות הקשת והנה סוד הטיפה של הזרע היא חסדים וחסד גי' ע"ב שהם ג"פ כ"ד הם ג' הויות של כ"ד עיינין וכולם בחינת חסד שהן ע"ב כזה עכ"ל # נמצא שהטיפה נמשכת מחג"ת דזעיר שנעשו חב"ד ושרשה הוא שם ע"ב ונמשכה מחיצוניות עתיק בק"ש דיוצר:

או מפנימיות אריך בק"ש דקרבנות והע"ב נחלק לג"פ כ"ד שכל כ"ד עיינין יש בהם ע"ב תגין וז"ש דעאלו במחשבה ועאלו בעלמא דאתי והכל כמ"ש מורינו ז"ל אלא שלפירושו אבהן הם רי"ו אתוון שעושים אותה כלי ולפי זה אבהן הם חג"ת שהם כלי החב"ד שמשם נמשכה הטיפה ושרשה הוא שם ע"ב שנמשך מעתיק ואריך כנז' ובס' אשל אברהם כתב דא עובדא דבראשית ר"ל שאלו הניצנים הם חג"ת נה"י כמ"ש בזוהר בראשית דל"ט ע"ב הם עובדא דבראשית דאיהי חכמה וגם הכתר להיותו סתום ואין הפה יכול לדבר בו הוא נעלם בה כמ"ש בזוה' תרומה דקס"ה ע"ב סתימ' דכל סתימין וכו' איהו רוכב בי"ה דאיהו רזא קדמאה ועל דאיהו סתים אמר בראשית ברא שית ואינו אומר מאן ברא לון אלא דברא לון ההוא סתים דלא ידיע כלל כמ"ש בדף ט"ל הנז' בראשית מלה גליא בכלל מלה סתימאה ור"ל מלה גליא היא חכמה בכלל מלה סתימאה שהוא הכתר שלכן אינו אומר מאן ברא לון שהוא הכתר אבל שית סטרין חג"ת נה"י בהם פירש ואמר ברא אלהים שהיא בינה ולהיות נה"י כולם כלולים בחג"ת לכן אינם נזכרים כי אם בסוד חג"ת והם הניצנים דאיקרון עובדא דבראשית נראו במלכות הנקראת ארץ אימתי נראו ביום ג' שהיא ת"ת הכולל ח"ג ואף המלכות כלולה בו ולכן ביום הג' כתיב ותוצא הארץ ונראו לשון השפיעו במ' א"נ נראו כמשמעו דכשיצאו חג"ת יצאה אז המ' עמהם כמ"ש בזוהר ד"ה ע"ב וז"ל תלת יומין קדמאין לא אתגלי עבידת' דילהון עד דארעא גלי לון וכו' וא"ת הא ביום ג' כתיב ותוצא הארץ אלא אע"ג דכתיב ביום ג' רביעאה הוא דהיינו מ' הוא אפיקת כל דא אלא דאיתכלילת ביום ג' למהוי חד בלא פרודא ולכן ביום ג' כתיב תרי זמני כי טוב חד לת"ת וחד למ' הכלולה בו זהו תמצית תחילת דבריו והנמשך מספרו תדרשנו והרמ"ז כתב שמאמרים אלו עד דף ד' מפורשי' בספר זוהר הרקיע וספר זה אינו בנמצא אצלינו ובס' ערוגת הבושם דף' כ"ד כתב וז"ל הניצנים וכו':

הנה האר"י ז"ל הרחיב ביאור עמוק לפרש זה המאמ' ונלע"ד וכו' ויובן במ"ש בדרוש כלל חו"ג כי ה' חסדים מתפשטים מדעת זעיר ולמטה ג' מהם המתפשטים בחג"ת דזעיר הם סתומים ביסוד אימא ואין ניכר הארתם כי אם לאחר שיורדים כולם למטה ביסוד זעיר ואז נתגלית הארת' למטה ואחר כך עולים ממטה למעלה ועולים בפנימיות זעיר וסובבים ומקיפים למוחין דזעיר מבחוץ להם בתוך הנ"הי דאימא ואז מכחם נתגלית הארת המוחין מה שהיו סתומים וגם הדעת שהיה סתום עתה נתגלה ובזאת ההקדמ' ממילא רווחא שמעתתא כי אלו האבהן הם חג"ת דחסדים דעאלו במחשבה ובעלמא דאתי הוא סוד עלית החסדים במוחין דזעיר שהם חו"ב שלו שנקראי' מחשבה ועלמא דאתי ולכן אמר ואיתגניזו כי הם בתוך הנ"ה דאימא שהיא נק' עלמא דאתכסיא. ומשם יורדים למטה לנ"ה דזעיר ששם מקום בישול הזרע וז"ש ואטמרו גו נביאי קשוט וע"י ירידתם לנ"ה מכח זה אתייליד יוסף כי נתגלה ביוסף כל החמשה חסדים דחסד נקרא אל בסוד חסד אל וה"פ אל גי' יוסף והשלים פירושו עד"ז ומספרו תדרשנו:

ר"א פתח שאו מרום וכו' פתח עינים היא המ' שהוא השער ועיני בני אדם תלויות אליה:

עתיקא דקיימא לשאלה היא הבינה ברא אלה הם הו"ק וז"ל מורינו ז"ל לבאר איך על ידי נשיאות עינינו אל המ' כדע זה:

אך נודע שהאדם בעסקו בתורה שבע"פ ממנה יוכל להבין כל החכמות הנעלמו' בתורה שבכתב כי היא מפרשת תורה שבכתב וממשניות ותלמוד ידע פרטי הדינים הרמוזים וסתומים בתורה שבכתב וכ"ש הסודות הנעלמים שאין מי שיוכל להבינם מהכתובים אלא מהקבלה שיש לנו מפה אל פה עד משה רבינו עליו השלום:

ומי שיתמיד בקדושה וחסידות ובייחודי' שגילה האר"י זכרונו לברכה וירגיל עצמו בזה ישיג רוח הקדש ויגידו לו תעלומות חכמה וזה ענין נשיאות עינינו אל המ' כי ע"י זיכוך נשמתו יוכל להשיג רוח הקדש מן המ' ובלתה אי אפשר להשיג מאומה כי אף אם יזכך עצמו בקדוש' רבה לא יוכל להשיג שום ענין מזעיר כי אם באמצעות המ'. נמצא כי המ' דאצילות היא השער לכל מי שיבא לדעת סודות התורה:

ולכן אמר אם תרצו לדעת סודו' התור' צריך שתקדשו עצמיכ' עד שתוכלו להשיג אל פתח עינים שהיא המ' ומשם תדעו דהאי עתיקא ברא וכו' ועדין קשה והלא מי שישיג רוח הקדש לעלות אל המ' יוכל לדעת כל סודות התורה ומאי שנא סוד פסוק זה של מי ברא אלה:

אך הענין יובן עם מה שהקשה הרב ז"ל בס' אדם ישר שנראה לפעמים בזוהר שאומר שאסור לדבר כלל בשלש ראשונות כי אם מחסד ולמטה כמ"ש כי שאל נא לימים ראשונים והלא רש"בי וחביריו זלה"ה דברו בת"רך עמודי אורות שבכתר ול"ב נתיבות שבחכמה ותירץ האר"י ז"ל שכל עולם האצילו' מן עתיק עד המלכות אינם עומדי' רק כנגד תנ"הי דאדם קדמון וכל עסקינו אינו אלא בעולם האצילות שהיא עשייה דאד"ק וכמו שהעשייה היא כנגד תנה"י דיצירה וכו' כך האצילות בכללה אינה רק כנגד תנה"י דא"דק שהיא עשייה שלו ועדיין יש לנו רשות לדבר מחסד דא"דק ולמטה ועליה' נאמ' כי שאל נא לימים ראשנם שהם ו"ק דא"דק ובכמה מקומות אמר האריז"ל שבג"ר דאד"ק אסור הדיבור בהם ובינה דא"דק היא דקיימא לשאלה. ואף שדיבר הרב ז"ל באורות אזן חוט' פה דא"דק לא דבר רק בהבלים היוצאי' ממנו לחוץ אבל באורות הפנימיים דג"ר דא"דק אסור לדבר ומה שתמצא לפעמים בזוהר שאוסר הדיבור בג"ר של אצילות הוא בהשאלה בעלמא כי האיסור אינו אלא בג"ר דא"דק ולפ"ז מ"ש כאן בזוהר עתיקא דקיימא לשאלה ברא אלה ומאן איהו מ"י היא בינה דא"דק וברא אלה הם ו"ק דא"דק והרי כאלו אמר אם תשיג רוח הקדש לעלות אל המ' תוכל להשיג מבינה דא"דק עד סוף כל העולמות וכאלו אמר תוכל לדעת כל סודות התורה אם תהיה ראוי לכך עכ"ל מורינו ז"ל:

ונלע"ד לפרשו במ"ש האר"י ז"ל שהמלכות בניינה מנ"הי דזעיר שבתוכם ג' פרקין תתאין דנה"י דאימא ולכן אמר שאו מרום עיניכם למ' כמו החכמים הצדיקים וכשתראו המ' מתוקנת בבנין שלם מנה"י דז"א שבתוכם ג' פרקין תתאין דנה"י דאימא אזי תדעו דמ"י שהיא בינה דאצילות ברא אלה שהם ו' קצוות דאצילות כי נה"י דאימא מלובשים תוך זעיר ג"פ קדמאין בג"ר דזעיר וג"פ אמצעיי' בחג"ת דזעיר וג"פ תתאין בנה"י דזעיר ובדרך השאלה אומר הזוהר גם בפרשת פקודי בדף רל"א מלת דקיימא לשאלה בבינה דאצילות כמ"ש מורינו ז"ל:

עוד י"ל במ"ש האר"י ז"ל כי עיבור ז"א תוך בטן אימא היה ג' כלילן בג' ומלכות פסיעה לבר ולכך אמר הזוהר כשתראו המ' מתוקנת בי"ס אזי תדעו כי מ"י שהיא בינה דאצילות ברא אלה שהם ו"ק דז"א כי מי אין לה פירוד מזעיר וכשנתקנה המ' אז פשיטא שכבר ניתקן ז"א ע"י אימא. ולכן בראותינו המ' בת י"ס נודע כי מי ברא אלה שהם ו"ק כי כל קצה כלול מכל הששה ופ"ו גי' אלה:

אחרא לתתא איקרי מה מלכות נק' מה כמ"ש בתיקוני' דע"ג ע"ב שכינתא איהי מה יו"ד ה"א וא"ו ה"א איתקריאת בגין דאיהי כללא די"ס

כיון דמטי תמן מה ידעת וכו' עכשיו מתרץ עוד למה נק' מ' מ"ה אע"פי ששם מה הוא בזעיר לפי שאע"פי שיפשפש האדם מדרגא לדרגא עד המ' עדין לא השיג כלום ואומרי' עליו מה ידעת וכו' וטעם כפל ג' לשונות אלו לפי שהמ' יש לה ל' כלים כנגד י' כלים חיצונים אמר מה ידעת וכנגד י' אמצעיים אמר מה אסתכלת שהאמצעים צריך בהם הסתכלות יותר מהחיצונים. וכנגד י' פנימיים אמר מה פשפשת שצריך פשפוש יות' להשיגם א"נ נודע כי המ' יש בה נר"נחי וכנגד הנפש אמר מה ידעת וכנגד הרוח אמר מה אסתכלת וכנגד הנשמה אמר מה פשפשת: אבל חיה ויחידה נעלמים תוך הנשמה ואין מי שישיג אותם: מה אעידך וכו' העידותי וכו' פי' שהעיד הקב"ה על ישראל שמים וארץ שהם ז"ון שאם יחטאו אינם משפיעים להם שפעם. ולכך אמר הנביא מה שהי' מ' כבר העדתי אותה עליך וטעם שלא הזכיר זעיר מפני שהוא עליון והזכיר המ' שהיא נגלית יותר אבל כפי האמת שניהם עדים על ישראל מה אדמה בההוא וכו' פי' דמיתי אותך למה שהיא המ' וכאלו אמר למה שהיא המ' אדמה לך.

עטרית לך בעטרין קדישין כתב האר"י ז"ל תרין עיטרין עיטר' דחסדי' לזעיר ועיטרא דגבורות למ' ואע"פי שבניינה מהגבורו' גם עיטר' דחסדים מתקני' אותה שחסד המגולה שבנצח דזעיר מאיר לקו ימין דנוקבא וחסד דהוד לקו שמאל וחצי שליש חסד דת"ת לכתר דנוקב' נמצא שיש לה הארת תרין עטרין שהם חו"ג ולכן אומר הקב"ה לישראל גם אתם עיטרתי אתכם מאותם תרין עיטרין שהשפע האמיתי הוא מהח"וג. עבדית לך שולטנו. פי' כמו שהמ' שולטת על הכל וכל השפע מתחלק על ידה בסוד ותתן טרף לביתה כך ישראל היו לוקחים עיקריות השפע ועל ידם מתחלק לשבעים אומות. מה אשוה לך כגוונא דאנת וכו' פי' מה שהיא מלכו' השויתי אותה לך כשם שאתה בגלות כך היא כביכול שאין זווג לז"ון. פסוק וכו' פי' הפסק דבריך ושתוק כדי שתשמע סוד גדול: אמר אלעזר כצ"ל: מאי אלה וכו' תרתי קא מקשה חדא הא אתחזון תמן תדיר ומשמע מקרא דשאו מרום בדבר נעלם שאין לו גילוי. וקושיא שנית אם על הככבים במ"ה שהיא המלכות נבראו דכתיב בדבר ה' פירוש במלכות הנקראת דבר ה' שמים נעשו: