מקדש מלך על ספר הזהר א:רצד

כולא לקב"ה פי' כמ"של שהבינה משפעת לזעיר והמ' מקבלת ממנו רש"א פי' ר"ש חוזר לסברתו שבאר שבע היא המ' וחרנה היא הקליפה. וכד מטא לבית וכו' מה כתיב דיפגע במקום וכו' פי' זה לכ"ע בין לר"ח בין לר"ש אלא לר"ש הכי פירושה ויצא יעקב מהמ' וילך חרנה לקליפה שהיא ח"ל וביני ביני כד מטא לבית אל שהיא מ' ויפגע במקום שהיא מ' וילן שם וכמ"ש לקמן הזוהר. ולר"ח הכי פירושה ויצא יעקב מהבינה וילך למ' שהיא חרנה וכשפגע בה כתיב ויפגע במקום שהיא מ' והיא חרנה שהכל אחד. אבני יקר פי' י"ב בקר. מראשותיו דמאן פי' לא איעקב שהוא זעיר קאי. אלא מראשותיו דמלכות:

על ז' הבלים פי' ז' קצוות דזעיר ועלמא קאום עלייהו פי' מ' והרמ"ז כתב וז"ל הנה ג' ספרים שחבר שלמה הם נגד חב"ד שיר השירים חכמה. קהלת בינה. משלי דעת. לכן יש בו דרכי צדיק ורשע סוד חו"ג ושלמה עיקרו בסוד היסוד כי הוא מבחינת משה כי שלמה אותיות למש"ה שזכה לבינה שהיא יוצאה מבין חדוהי דאבא כמ"ש בס' א"י וידוע שמסוד ז"ק של בינה יוצאים ז' הבלים שהם קיום זעיר בין בפנימיות בין באור מקיף כי הב"ל גי' ל"ז הוא מילוי ס"ג וז' פעמים ס"ג גי' אמ"ת ופסוק תורת אמת היתה בפיהו נדרש בדברי הרב על בחי' הדעת העליון דזעיר הנמשך ממשך שפע תיקון ז' דדיקנא שה"ס תרין תפוחין שבהם מושב ההבלים היוצאים מיסוד אימא שבדעת זעיר ודעת' דמלכא. גניז בפומ' דמלכ'. וז"ש ועלמ' קאים עלייהו ירצה על בחינת ז' הבלים המושרשי' בדעת זעיר שהוא קיום כל שאר גופו שהן ז' תחתונות שלו הנק' עולם. ואח"כ אמר ואינון עמודין וכו' הכוונה על התפשטות ההבלים. בגופא דזעיר וקראם עמודין וסמכין ע"ש תרין תפוחין דאינון נ"ה דיסוד אימא. ועל שם ז"ק דזעיר העומדות על חג"ת נה"ים דאימא והיינו עמודין וסמכין. גם ירצה על שהם קיום דזעיר בין בפנימיות שלו בין בחיצוניות בסוד אור מקיף:

מה גופא וכו' כי קיום גופו של אדם תלוי בהבל שיש בריאה שחלק ממנו יוצא לחוץ ועיקרו נשאר בתוכייותו ובכלל זה העורקים הדופקים וכ"ש הרוח שבתוך הגידים שהם נמשכים מן המוח שגם הם צנורים דקים להמשיך ההבלים המושפעים מהמוח אל הגוף.

אוף הכי עלמא כבר הקדמנו ששלמה סודו ביסוד אימא שבתוכה יסוד אבא וידוע שיסוד אימא מסתיים בחזה אבל עיקרו בדעת שמשם יוצאי' ז' הבלים וסדרם על סדר ז"ת כי הבל הבלים הם חג"ת פי חו"ג ב' הבלים ות"ת כלול משניהם וכן הבל הבלים השני בסוד נה"י. הכל הבל בסוד מ' הכוללת הכל. וטעם קדימת הת"ת אל חו"ג ואת היסוד אל נ"ה הוא מפני שלהיות ההבלים יוצאים מן הדעת שהוא באמצע בודאי שיגדל כח קו האמצעי על שני הקוים ימין ושמאל. ועוד ח"ג נ"ה הם סתומים בסוד זרועות ויריכים משא"כ צינור האמצעי. ועוד כי מתחלה יורדים האורות מן הדעת עד היסוד ביושר ואח"כ חוזרים ועולים מן היסוד אל נ"ה ומן הת"ת אל חו"ג ואומרו הא שבע לומר שהן ז' מדות של זעיר ממש. ולא תחשוב שירמוז בהכל הבל אל המ' בהיותה בפני עצמה. אלא אל העטרה כנודע במיני הלולב:

אלא ודאי אלין ז' וכו' ירצה אותם ההבלים שהזכיר שלמה הם קדושים ומקיימים העולם אלא שלהיותם מבחינת ס"ג שממנו נתפשטו הסיגים גם מצדו יתפשט למטה הבלא דגרמי להעמיד החיצונים שוטרי הדין שהם גורמים קיום העולם דוגמת הרופא המכה ומקיז:

ושירותא אמר רזא דשמשא ה"ס יסוד אבא שבתוך יסוד זעיר שבו נכללים ז' הבלים של כל ז' תחתונות נה"י דאבא ששם וי"ו ה"י גי' הב"ל עכ"ל הרמ"ז:

דאית וכו' הבל דכל דינין דעלמא וכו' פי' גבורה דזעיר שמסיגי הגבורות יצאו הקליפות:

מגו סתרא סתימאה פי' בינה: אספקלרייא דנהרא פי' זעיר כלילן בתרין גוונין פי' חו"ג א"נ נפקא זוהר הוא ת"ת כלילן בתרין גוונין הם חסד וגבורה:

כל חיזו דנהורין ביה כלילן פי' שיש בו כל המוחין בין דאבא בין דאימא רצוא ושוב אינון כהורין פי' שאין בהם השגה וז"ש לא מתעכבן למחמי. בההוא זוהר פי' זעיר. בהאי זוהר שארי מאן דשארי פי' או"א שם בזעיר התחלת גילויים. שמא איהו לההוא דלא ידיע כלל פי' אריך:

בדאי אתתזי מהימנותא דכולא פי' בינה כי כ"א פעמים אה"יה גי' אמ"ת ההוא דסתים ולא ידיע כלל פי' אריך שכולם מאירים בזעיר:

בהאי שרייא הוי"ה יובן במ"ש הרב שעיקר שם הוי"ה הוא בת"ת לפי ששלשה כלים שבו חיצון ואמצעי ופנימי כולם הויו"ת שלימו דכל סטרין איהו וכו' פי' שת"ת מכריע בין ח"ג ובין בינה ומ' וז"ש עילאה ותתאה:

יעקב שלימו דאבהן פי' יעקב אע"ה הוא מרכבה לזעיר תרין שמהן וכו' יעקב הוא מ' וישראל הוא זעיר וז"ש סתרא דא כד הוה בקדמיתא בהאי סופא דמחשבה דאיהו פירושא דאורייתא שבכתב והיינו מלכות. באר איהו לההוא דאקרי שבע גרסינן ופי' שהמלכות מגלית הארת הבינה ג"כ שנקראת שבע. ויעקב עאל בהאי רישא קמ"ח ע"א למהימנותא פי' מלכות:

סתרא דרזא דמהימנותא פי' מ': וילך חרנה סתרא דאשת זנונים פי' שירד לקליפה לברר הבירורים:

בכף ירכו דאינהו נדב ואביהו כתב הרב בס' הליקוטים וז"ל דע כי נדב ואביהו שורשם מקין והנה קין נטל מאדם בחינת הנצח וההוד שבו וזה היתה נשמת קין ונ"ה הם בחינת תרי פלגי גופא ולכן כנגד זה היו נדב ואביהו תרי פלגי גופא דלא אנסיבו לטענה זו עכ"ל וז"ש הזוהר דאינהו נדב ואביהו דנפקו מן יריכו דאהרן וכינה אותם הפ' על יעקב לרמז שהם מנ"ה דזעיר. (ע"כ לס"ת)