מקדש מלך על ספר הזהר א:רצג

טסטרא דמזרח פי' בינה נק' מזרח שמשם זריחת זעיר: ואזיל לסטר דרום פי' כמ"ש לעיל בפ' תולדות דף קל"ו שהחסדים יוצאים מיסוד דאימא והולכים לחסד דזעיר ומניחים שם חסד א' ואח"כ הולכים לגבורה דזעיר ומניחים שם חסד שני וז"ש ולבתר לסטרא דצפון:

ומסטרא דצפון לסטר' דמערב פי' כי המ' בניינ' מהגבורו' הנק' צפון:

נפיק מכללא דארעא דישראל פי' ר"ש פליג עם רבי חייא שר"ח ס"ל ויצא יעקב שהוא זעיר מבאר שבע שהיא בינה וילך חרנה למ'. ור"ש ס"ל ויצא יעקב אבינו מבאר שבע הוא המ' וילך חרנה שיצא ח"ל ששם היא הקליפ' שהיא רשו אחר' הנק' חרנה חרון אף. אר"ח

כד אזיל וכו' ר"ח חזר לחזק סברתו שפי' ויצא יעקב הוא זעיר שיצא מן הבינה כד אזיל שמשא למערב פי' כשהלך זעיר למ'. קב"ה אנח תפילין פירוש זעיר יוצאים התפילין ממוחין דילה:

בגין דנטיל כל כתרין עילאין פי' המוחין דאו"א רזא דאבא עילאה פי' מוחין דאבא ורזא דאימא עילאה מוחין דאימא ונקט בהו עילאה לרמוז אל מוחין דא"וא עילאין לא די"שס ותבונה.

נטיל ימינא ושמאלא פי' תרין כתפין דאריך מהם חסדים וגבורות דזעיר והם תרין עטרין דאחסינו או"א לברייהו ת"ת שתרין עטרין הם בפקדון בתוך ו"ק דא"וא ואינם מתעצמים בתוכם כמ"ש הרב בכוונת עמידה דחול ולכך זעיר נוטל תחלה מוחין דא"וא שהם מחב"ד שלהם ואח"כ תרין עטרין דאריך שהם טמירין בו"ק שלהם. תפארת ישראל נטיל כולא פי' ר"א מוסיף על ת"ק וס"ל מי הוא העיקר שנוטל את הכל הוא ת"ת דזעיר שבו מתגלים יסודות דא"וא:

עלמא דדכורא דקב"ה פי' בינה שנק' עלמא דדכורא משפעת לזעיר עלמ' דנוקבא דקב"ה פי' המ' מתאוה לקבל מזעיר ע"ד מ"ש הזוהר בפ' וארא על פ' עד תאות גבעות עולם.

בשעתא דרישא חוורא הוא אדם קדמון כדמוכח לקמן א' רישא עילאה דכולא הוא עתיק: טמירא דכל טמירין הוא אריך כי או"א טמירין גו זו"ן ואריך טמיר גו או"א. ובא' רמוז עתיק ואריך ששניהם כתר דעולם האצילות כמ"ש הרב. סליקו דרעותא הוי פי' אבא שנקרא רעותא:

אשתכלל מרישא לעילא פי' שכלולו ותיקונו הוא מעתיק ואריך: ונחת לתתא פי' אצל הבינה ל"ב שבילין פי' ל"ב נתיבות חכמה שבו אבני יקר דמתלהטן פי' הם זו"ן וז"ש ואתקשרו באת נ' דאיהו דכר ונוקבא:

תרין רחימין קישורא וכו' פי' או"א שהם תרין רחימין כנודע שאו"א הם ריעים בסוד אכלו ריעים והם קשורא תקיפא לפי שכותל א' יש לשניהם ותמיד הם פנים בפנים כמ"ש הרב. בהו אשתכלל פי' בתוך זו"ן:

ושמא קדישא בהו אתקשר פי' שעיקר שם הוי"ה בזו"ן יה"ו היא זעיר ה' אחרונה מ' מנייהו אשתכח מזונא לכולא פי' שמזו"ן בא מזו"ן בי"ע וע"הז. אשתכללו עלמין פי' מהם נשתכללו בי"ע:

רקיע דיעקב פי' ת"ת בין תרין דרועין פי' ח"ג ואטיל ביני שייפי מלולי פי' שכל ספי' מהקצוות יש בה מ' המשלמת אותה ומ' נקראת מלה. עד דנחת להאי נ"ון דאיהי כפופא וחברו לה וכו' פי' שהמ' היא בין תרין דרועין והשמאל תחת ראשה והימין מחבקה:

ואתמלי מיעקב פי' המ' מתמלאת מזעיר כל עדרי ענא פי' בי"ע וע"ד ויצא יעקב וכו' פי' יעקב אבינו יצא מהמ' הנק' באר שבע וילך חרנה לח"ל ששם הקליפה כמ"ש ר"ש בזוהר. תו מבאר שבע לעילא פי' בינה. דהא מינה נפק פי' זעיר יצא מהבינה לאשקאה לחרנה פי' מ' וזה כסברת ר' חייא בזוהר ע"כ לתוספתא: