מקדש מלך על ספר הזהר א:כח

בגילוייא דגופיהון לנהורא דבוצינא כתב הרב ז"ל אפילו יש מחיצה ויש קצת אור נכנס דרך המחיצה אסור לשמש מטתו ובניו יהיו נכפים ב"מ. ואפי' נר בבית אחר ונכנס האור דרך חלון לביתו אסור לשמש שם וכפי זה מ"ש בגילוייא דגופיהון אפי' קצת גופם מגולה נגד אור הנר הבא דרך מחיצה או דרך חלון אסיר לשמש שם. נוקבא דתהומא רבא היא בינה דקליפה דבריאה לקדושה דסדרא. קשה דלקמן אמר עד דמבדילי ישראל בכסא ובסוף הלשון חזר ואמר עד דישלימו קדושה דסדרא וכן בפ' פנחס אמר עד קדושה דסדרא משמע שהדבר תלוי בקדושה דסדרא. ובס' זיהרי חמה תירץ דשרגא רשאי להדליק אחר קדושה. אבל לאדלקא נורא דהיינו להדליק אש לתבשיל צריך להמתין עד שיבדיל על הכוס עכ"ל. והוא דחוק שגם ברישא אמר מאן דאוקיד שרגא גרים לנורא דגיהנם לאתדלקא בהאי נורא. הרי שהזכיר שרגא עם נורא וקאי אשרגא אלא נראה שמנהגם היה להבדיל מיד על הכוס אחר הקרושה כנהוג בקצת קהלות וכפי זה הכלא' קדושה והבדלה על הכוס שאינו מברך על האש עד שמבדיל קודם על הכוס ואז מדליק הנר לברך על האש. וז"ש הזוהר וחול אתעדי וכו'. ואע"ג דנפיק שבתא לא תייבין לאתרייהו עד דאמרי יש' בא"י המבדיל עכ"ד לא שלטין עד דיהון נהורין מרזא דשרגא וכו' הרי מבואר שהבדלה על הכוס קודמת למאורי האש ור"ל אע"ג דאתמניאו כל חד על מטריה ע"י הבדלה על הכוס עכ"ז אין להם שליטה עד שיברכו בורא מאורי האש שאז קבל הארה מהשכינה הנק' אש כמ"ש בפ' ויקהל. ובס' מגן אברהם סי' רצ"ט כתב בשם דרכי משה וז"ל ובזוהר בראשית כתב עונש גדול שלא להדליק עד אחר שהבדיל על הכוס וכו' ובעל נפש יעשה כן שלא להדליק עד אחר קדושה כלומר אחר שמבדיל על הכוס סמוך לקדושה כמנהגם דאל"כ קשו דברי מ"א אהדדי. א"נ אם מדליק אחר קדושה מצדיקים עליהם את הרין ואין מקננים אותו אבל למצוה ימתין עד שיבדיל על הכוס. וזה שכתוב בגין דלא יאות וכו' עד דמבדיל על כסא ופי' למצוה מן המובחר: