מקדש מלך על ספר הזהר א:רע

לאו רישיה סיפיה וכו' פי' מה שייכות ויברך אלהים את יצחק עם וישב יצחק עם באר לפי רואי: ותירץ כשנקשה קושיא אחרת ובזה יתורץ הכל מאי שנא וכו'. דאביו הו"ל לברכו ותירץ משום דלא יתברך עשו ובזה מתורץ רישא דקרא. ויהי אחרי מות אברהם ונשאר יצחק בלא ברכה בשביל עשו ולכך ויברך אלהים את יצחק וזכה להתברך מפי הקב"ה בשביל שנתחבר עם השכינה שהיא באר לחי רואי ובגין כך ברכיה:

אבל במלה אשתמע פי' שפיר קאמרת שבאר לחי היא השכינה דמלאך קיימא שהוא היסוד אתחזי עלה: אבל התיבות בעצמם מוכיחות ע"ז שבאר היא מ' לחי העולמים שהוא יסוד רואי וז"ש במלה אשתמע:

מעיין גנים דא אברהם שהוא חסד דזעיר והוא יומא דכליל כולהו יומי וז"ש מעיין שכולל חמשה גנים שהם חמש קצוות:

באר מים חיים דא יצחק פי' שהגבורות בונים המ' ונוזלים מן לבנון דא יעקב. פי' שת"ת יש בו יסודות דא"וא שנקרא לבנון.

והרמ"ז כתב: באתר חד תנינן והענין יובן במ"ש באידרא רבא שהצדיקי' ירתי ת' עלמי דכסופין ופירוש בו הרב ז"ל שה"ס ד' חוורתי הנמשכים מאחורי אריך עד רישא דזעיר. ובאידרא רבא אמר שבאותו האורה דפלגותא דשערי נהיר לצדיקים אור גדול שעליו נאמר אז תתענג על ה' ופי' בו הרב ז"ל שהוא אור יותר מעולה אור ממש בלי אמצעי וזוהי השגה שלימה. משא"כ דרך השערות דאינו אלא הנאה בעלמא. ועוד יש לפרש ענין זה בהקדמה הנז' בליקוטי תורה פ' תולדות בשני בחינות שיש בדיקנ' שערות ופנימיות ע"ש. עכ"ל הרמ"ז: