מקדש מלך על ספר הזהר א:רסט

עתיד הקב"ה לשמוח וכו' כאן התחיל לפרש רמז יצחק לעולם התחיה הוא ענין השמחה שסודה מהבינה שע"כ כתב הרב לאמר בקבלת שבת שחל בי"ט גם בשמחה שיום טוב גי' ע"ג הוא ס"ג עם עשר אותיותיו. וסוד השמחה הוא מן הגבורות הנמתקות ע"ד יין המשמח שמחה שלא יוסיף עצב עמה'

באותו זמן רומז סוד גדול שאז יבא השפע מפנימיות עתיק שה"ס ו"ק דמ' א"ק דהיינו זו"ן שבהם מ"ה וב"ן גי' זמ"ן ויזכו הצדיקים להיות מקדש ומדור אל השכינה:

והכל ישמחו פי' שיגלה אור עתיק בכל העולמות שכולם יהיו נכללים בעולם האצילות במעשיו ירמוז שאז ישתלם שם ב"ן שהוא בחינת עשיה כנודע לברא עולמות וכו' שאז יאיר שם ס"ג שהוא כללות עה"ב וכן דעת עתיק יש בו שם ס"ג כנז' בדרוש ג' רישין והוא מאיר בז' תחתונות שלו וידוע שבשם ס"ג נברא העולם:

והתנן אין כל חדש אע"ג דפסוק הוא אמר והתנן לרמוז לכמה קושיות שהקשו בגמ' ע"ז גבי עתידה אשה שתלד בכל יום עתידה ארץ ישראל וכו' והשיבו בוא ואראך דוגמתו בעה"ז ולזה כיון רבי יוסי התינח תחית המתים כבר היה דוגמתה בעה"ז אבל לברוא עולמות לא מצינו דוגמתו ומתרץ:

בעוד שהרשעים בעולם ויובן במ"ש הרב שמקום הראשון של זעיר הוא עתה מקום אריך ואח"כ הורד למקום שהוא בו עתה ולעתיד יחזור זעיר למקומו שידוע שזעיר יש לו כמה בחינות עיבור סוד נה"י. ויניקה בחינות חג"ת וגדלות חב"ד הכל לפי זכות הדור אבל אריך אין בו שנויים דלית שמאלא בהאי עתיקא וז"ש בעשרה מאמרות שהם עשר ספי' נפרדות נברא העולם דהיינו זעיר למטה והלא במאמר אחד שהוא מקום אריך הנק' אחד יכול להבראות וכמו שיהיה לעתיד אלא ליפרע וכו' על שפוגמים בזעיר: וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את זעיר הגם שנברא בי' מאמרות שממשיכים שפע לזעיר עד שמעלים אותו למקומו ובפרט בתורתם שעולה עד עתיק יומין כנז' בפ' בראשית ושם נעשים שמים חדשים וארץ חדשה וכ"ז הוא בעליונים ופ' דאין כל חדש מיירי דווקא תחת השמש אבל למעלה מן השמש הוא אור הגנוז וכשיחזור העולם לשלימותה אז יהיה מקום וכח לברוא עולמות:

ואיש משענתו בידו הכי איתא בפ"ו דפסחים ומייתי לה מפ' ושמת משענתי על פני הנער ונלע"ד שה"ס הוד דעתיק שאז יגלה כחו וכמ"ש בא"ר ונתבאר בס' א"י שאמר שם דזמין קב"ה לאפקא חד רוחא דכליל מכולהו דכתיב מד' רוחות בואי הרוח וכו' ופי' בא"י שה"ס פרק תחתון של הוד דעתיק שהוא כולל כל הרוחות ע"ש יידוע שפסוק זה נאמר בתחית המתים דיחזקאל שהוא היה מבחי' קין כמ"ש הרב וכל תחית המתים הכתובה בתורה באה ע"י הצדיקים שהם מסוד גבורות אליהו ואלישע וידוע ששורש גבורות שבאצילות הוא הוד דעתיק. ואלישע בפרט זכה לענין המשענת שבו היה לו כח להחיות המתים אבל אליהו בתפלה וסוד הדבר נל"עד שבהוד יש ג' פרקים וב' פרקים עליונים הם נעלמים בחזה דאו"א ובגבורה והוד דזעיר אבל הפרק התחתון הוא אשר יתגלה ממש בימי המשיח שעדין לא נתגלה והנה הוד מלא ה"ה וא"ו דל"ת אותיות אחרונות הם גי' אלישע שזכה לאור פרק תחתון זה ולכן היה לו קירון פנים מופלא שאין שום אשה יכולה להסתכל בו והוד זה ה"ס המשענת שעליו נשען הגוף כולו שזכה לו אלישע:

ודע שבהוד דעתיק שם כמוסה נוקבא דידיה כנז' בשער עתיק בסוד הוד מלכות וז"ש הפסוק עוד ישבו זקנים וזקנות בבחי' הוד דעתיק דכורא ובחי' מלכותו ולפי שהוא עתיק גם הם יהיו עתיקים וזקנים וישבו ברחובות ירושלים שיתגלה אור' וירחיב גבולה ואיש משענתו הוא פרק תחתון דהוד שהוא כולל ד' רוחות ד"פ רוח גי' תת"נו עם ב' כוללים גי' משענת. ועי"ל כמ"ש בס' א"י ששני עקבי אדם קדמין יעמדו על הר הזיתים ששם הוא יציאת המתים ומאור זה יקחו המשענת זקנים וזקנות הנז' שם סוד בחינת זו"ן:

ביומא דחדי השמחה מצד גבורות הנמתקו' ואין לך גבורה נמתקת יותר מגבורה דעתיק שהיא מ' דאדם קדמון וסודו הוא אשר יתגלה כבוד הדר' שסודה שם ב"ן ונקראת אבנא (אבן) די מחת לצלמא ועיין בא"י והוא שם ב"ן עם א' כזה יו"ד ה"ה וא"ו ה"ה ונקודת הוד הואן קב"וץ ושם זה מנוקד קבו"ץ יעלה שנ"ג כמנין שמ"חה ואז יגלה כבוד ה' בעשייה והיינו ישמח ה' במעשיו והיא השראת שכינה עם הצדיקים:

זמינין אינון צדיקייא וכו' יובן במ"ש הרב על תאיבו ישראל לצרפא בלבהון דכתיב היש ה' בקרבנו אם אין ופי' הרב שחשקו להשכיל בפועל בחי' זעיר ובחי' אריך ושישתנה שכלם להבין הנפלאות ע"י אריך וזעיר וכן אמר בפ' בשלח דבמעיכון בעיתון למנדע דא היש ה' בקרבנו אם אין שיהיה להם שינוי מופלא במעלת' דומה לעדן העליון ומשה אמר להם שבפרי הארץ יכירו כדאיתא התם ואם לא שאלוהו בדרך נסיון היתה להם אותה ההשגחה המופלאה מכח מדת הארץ הקדושה ולעומת זה אמר כאן זמינין אינון פי' כבר הם זמינין למנדע ליה בלבהון אבל יתר על כן דסגי סוכלתנו והוא מה ששאלו מתחלה שישתנה שכלם לטובה. ואמר ביום ההוא וכו' ביום שה"ס זעיר יתעלה למקום אריך הנק' הוא הנה אלהינו זה קוינו לו תמיד בתפלותינו עתה הוא יושיענו וכ"ת שהוא במדתו הקדמונית אינו כן כי זה ה' שהוא עתיק שקוינו לו לזכות לאורו. ולכן נגילה ונשמחה בישועתו של עצמו ית':

ויהנו מזיו השכינה מלבד פשוטו ירמוז ג"כ למ"ש בס' הגלגולים שיש ב' מיני נשמות המין האחד אותם שנכללו באד"הר והמין השני גבוה מאד שלא נכללו באד"הר ואלו עתידות לבא באלף הז' להיות עטרה על נשמת הצדיקים שבאו לעולם עכ"ל ונל"עד שז"ס ארז"ל צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ואמנם צריכים הם לשיקדים זווג פנים בפנים למעלה לשתבאנה להעטיר לצדיקים וזה תלוי בהתעוררות הצדיקים כנז' בפ' שמות ה' תתאה תתמלא מנביעו עילאה לאלקטאה נפשין בתענוגי קדושה ודא איהו אתערותא דרוחין קדישין דעמא דישראל ופי' ע"י כוונות ויחוד ם שיעשו עמא דישראל אז תתמלא ה' בתראה מלכות מנביעו עילאה הוא אור דעת דעתיק כנז"ל והוא זיו השכינה הוא הטוב הגנוז זווג הנעלם וזהו תולדת השמרה והשחוק הזווג שיוליד תולדות הן הנשמות חדשות בן אברהם היא הנשמה שהולידה השחוק שהוא הזווג: עכ"ל הרמ"ז על מדרש הנעלם:

דדא אסתלק גרסי' מי ימלל גבורות ה' דא יצחק פירוש מי הוא שידבר ביצחק שהוא גבורות ה' גבורה דזעיר ויאמר עליו דלא אסתלק ח"ו שהרי יצא ממנו יעקב שהוליד י"ב שבטים שהם קיום העולם וז"ש ישמיע כל תהלתו דא יעקב פי' ישמיע מלשון וישמע שאול את העם שהזעיר שהוא נגד יעקב מקבץ כל ההארות כולם ומשפיעם בסוד הנקר' כל ומשם למ' הנקראת תהלה. א"נ נפרש מי ימלל גבורותיו ית' שהוציא מיצחק יעקב שממנו קיום העולם:

אלא אע"ג דכתיב ויברך אלהים את יצחק בנו שנראה מלת בנו מיותרת פירושה הוא שזכה לברכתו מפני שהוא בנו של אברהם דומה לו צדיק בן צדיק. אבל בן אברהם דהכא ודאי מיותר ותירץ דיוקניה הוה ביה פי' בחיי אברהם היה דיוקנו של יצחק דומה לו וגם אחר שמת נשאר דיוקנו ביצחק וז"ש ואשתאר ביה ביצחק אבל לפירוש ספר זהרי חמה מלת בנו המיותרת לא תירצה ופירושו דחוק.