מקדש מלך על ספר הזהר א:כה

אמר רבי שמעון חמש וכו' פי' לפי דבריך שאמרת תלתא אינון מכח פ' אם יש עליו מלאך וכו' לימא חמש דכתיב ויחננו ויאמר וכו'. אבל לפי האמת דעת רשב"י שאינם רק שנים כדלעיל שפיר קאמרת פי' בתירוץ הקושיא הזאת ונימא ה' יפה תרצת דקאי ויחננו ויאמר עלהקב"ה ולא על המלאך אבל לעולם דעת רשב"י תרי הוו כדלעיל. א"נ רש"בי חוזר לסברת ר"פ באומרו שפיר קאמרת והאמת אתך. אזעיר דיוקנא דכליל כל דיוקנין היא המ' שכל הספי' מתראים בה:

ופגים קיימא וכו' פוגם בכל היסודות שבכל הפרצופים בספרא דחנוך יתרשמון וכו' מביא ראיה שפי' הפסוק יהי נרשם במים שהם ישראל הנקרא מיא דזרעא קדישא כי שרשם מאבות העולם. שהכ. זרע קדש רושם נפש חיה שבאה מחיה שהיא מלכות ודא רשימו דאת יו"ד וכו' כתב הרב כי ע"י המילה מתגלה עטרת היסוד שהיא יו"ד זעירא ונודע כי יו"ד זעירא היא המ' והיא רמוז' בעטר' י היסוד. וכשנרש' באדם יו"ד הנזכר שהי' רומז' למ' הרי רמזנו שנפש הבאה לו היא מחיה שהיא מ'. דכד הפריעה. ונוקבא היא הערלה. כי הדכורא יש בו חד חוטא דקיק דקדושה יותר מהנוקבא כנזכר בפרשת פנחס:

דא רשימו וכו' פי' עטרת היסוד שרומזת למלכות כדלעיל דאתמשכו לגבי' דאת רשימו דא גרסי' ופי' שהחסדים והגבורות שהם מיין עילאין נמשכו בעטרה הנז' בסוד ברכות לראש צדיק. כגוונא דאינון רשימין עילאין פי' המלאכים הקדושים ניכרים ונפרדים ממלאכים שאינם קדושים אוף ישראל רשימין וכו'. רשים בעירי ועופי דלהון. כתב הרב כי נפש הבהמיות דישראל ונפשות דבהמות ועופות טהורות הם מקליפות נוגה. ונפשין דאו"ה ודבהמות ועופות טמאות הם מג' קליפות האחרות וז"ש רשים בעירי ועופי דלהון לבעירי ועופי דאו"ה. לית לון חולקא באילנא עילאה כ"ש בגופא דיליה גרסי' ופירוש' שאו"ה מלבד שאינם מפנימיות המ' כמו ישראל עוד אין להם חלק בזעיר שנקרא אילנא עילאה אפי' בספירה אחרונה שבו וכ"ש בת"ת שבו הנקרא גופא. אבל ישראל כתב הרב שנקראו בני ישראל לרמוז בני הם נ"ה דזעיר. ישראל הוא הת"ת לרמוז ששרשם מאילנא עילאה שהוא זעיר. והם דא על דא. ג' לשונות אלו לרמוז לנה"י דזעיר שמהם נבנו ג' קוי הנוקבא והם מוחין דילה:

ומ"ש וחס דא נגד נצח דזעיר שבונה חח"ן דמ' ומה שכתב ויהיב דא לדא נגד הוד דזעיר שבונה בג"ה דמ' ומ"ש וגמיל לה טיבו נגד יסוד דזעיר שבונה דת"י דמ'. א"נ ירמוז להארות שבאים מזעיר למ'. מ"ש וחס דא על דא ירמוז לכלי המ"ן שנותן זעיר למ'. ומ"ש ויהיב דא לדא ירמוז על הגבורות שנותן זעיר למ'. ומ"ש וגמיל ליה טיבו ירמוז לחסדים שנותן זעיר למ' הנקראים טיבו ובעניים דהעוה"ז ג"כ מ"ש ולמיהב דא לדא היינו שיתן העשיר לעני בתורת צדקה ומ"ש ולגמלא טובא דא לדא היינו בתורת גמילות חסדים ובדרך הלואה:

דא רישא עילאה תפילין דרישא גרסי' בלא דלת ופירושו רישא עילאה הם תפילין של ראש שהם ד' מוחין דזעיר כי יו"ד היא חכמה דזעיר. ה"א בינה שלו. וא"ו חסדים ה"א גבורות דזעיר. ומוחין אלו הם מוחין דאימא שהם הוי"ה כסדרה אבל מוחין דאבא הם יה"הו שהם ח"ב ג"ח. ושיעור הכתוב מדבר עם זעיר ואומרים לו ראשך שהם תפילין של ראש שעליך. הם ככרמל שפירושו כר מלא ר"ל הם מלאים ושלמים מכל טוב ככר מלא. ואפשר שאו"א הם כר מלא שמליאים מכל טוב ומדמים מוחין דזעיר לאו"א קדש לי כל בכר דא י' דאיהי קדש גרסינן. בוכרא דכל קודשין עילאין. פי' כי אימא נקרא קדש בסוד כי יובל היא קדש וזעיר לפעמים נק' קדש גם הוא. והמ' נק' קדש בכמה דוכתי בזוהר אבל אבא הוא בוכרא דכל קודשין עילאין. שביל דקיק פירוש יסוד דאבא. אפתח רחמה למיעבד פירין ואיבין פי' שפותח דלתות שערי יסוד אימא כדי להוציא הנשמות שנקראים פירין ואיבין ולהוציא זו"ן שהם בנים כנודע. בן' פתחים הם ן' שערי בינה. למשמע בה קלא פי' להוציא זו"ן שנקראים קולות מיסוד דאימא מגו שופר דא יסוד אימא לאפקא עבדין לחירו כי ע"י גילוי יסוד אימא אתברו כל מנעולין דס"א כי אימא דוחה החיצונים כנודע. ולכך על ידה יצאו ישראל ממצרים וכן על ידה יוצאים העבדים לחרו' ביובל שרומז לבינה:

ודא ה' את תניינא דשמא קדישא קשה דיו"ד היא מוח חכמה דזעיר וה"א מוח בינתו ולמה ייחס הזוהר פ' קדש שהיא חכמה דזעיר לאבא ופרשת והיה כי יביאך שהיא בינה דזעיר לאימא. כנראה מפשט לשון הזוהר וי"ל ע"פי מ"ש האר"י ז"ל כי החכמות מתייחסים לאבא לפי שחכמה דאימא נעשית בינה דאבא נמצא שאבא כולו חכמות ובינה דאבא נעשית חכמה דאימא נמצא שכל הבינות באימא וכל החכמות באבא ולכך פ' קדש שהיא חכמה ייחסה לאבא ופ' והיה כי יביאך שהיא בינה ייחסה לאימא:

דא ו' דכליל כולא וכו' פירוש כי פרשה ג' היא מוח החסדי ומפני שזעיר נבנה מהחסדים כנודע לכן ייחס פרשה זו לזעיר וז"ש דא ו' דכליל כולא וכו' כפל הלשונות יראה דכליל כולא הם נה"י דאו"א שלוקח מוחין משניהם. ומ"ש וביה יחודא דכולא נגד מוח חכמה שכולל כולם ומ"ש וביה אתייחדן נגד מוח בינה ומ"ש והוא נטיל כולא נגד מוח דעת לפי שהמ' דעתה קלה ואין לה רק חצי הדעת שהם הגבורות אבל זעיר יש לו דעת שלם מחסדים וגבורות והכוונה שאחר שאמר דא ו' דכליל כולא שפירושו שכולל כל המוחין בין דאבא בין דאימא חזר ופי' סדר המוחין כיצד הם ואמר וביה ייחודא דכולא וכו' שהוא על סדר המוחין אי נמי דא ו' דכליל כולא הם תרין כתפין דאריך שנוטל אותם זעיר ומ"ש וביה יחודא דכולא הוא חצי התחתון דאריך כי נודע שזעיר מלביש לאריך מטיבורא דיליה ולמטה ואריך הוא מיחד כל הפרצופים לפי שהוא נשמה תוך כל האצילות מראש ועד סוף ולכן אמר וביה בזעיר אנפין הנז' יש בתוכו אריך שהוא יחודא דכולא. ומ"ש וביה אתייחדן פירוש כי הוא עולה בסוד מ"ן לאו"א ועל ידו מתייחדים ומזדווגי' וכן או"א עולים לאריך ואריך לעתיק וכן עד רום המעלות כנודע נמצא שעל ידו מתיחדים כל הפרצופים כי הוא הגורם וז"ש וביה אתייחדן כולא:

ומ"ש והוא נטיל כולא הם המוחין דאו"א שנכנסים בו א"נ כפל ד' לשונות אלו לרמוז אל ד' מיני מוחין הבאים מאו"א לז"ון מוחין דקטנות ומוחין דגדלות מאבא. וכן שנים אחרים מאימא א"נ נגד פנימיים ומקיפים דאבא ופנימיי' ומקיפים דמאימא וארבעתם מוחין דגדלות:

כלילו דתרין סטרין פי' והיה אם שמוע הוא מוח הגבורות ונודע כי אפילו הגבורות כלולים מחסדים בסוד ימינא אתכליל בשמאלא ולכן פרשה זו יש בה ונתתי מטרארצכם שהיא רחמים. ויש בה דין ועונש וחרה אף ה' וכו' ועל ב' בחינות אלו שהם חו"ג שכלולים כאחד אמר כלילו דתרין סטרין: