מקדש מלך על ספר הזהר א:א

רבי חזקיה פתח יופי הפתיחה ובצחצחות השושנה אמת דומים ניצניה י"ג אל י"ג תיבות שנכתבו אחר שם אלהים וה' עלין אל ה' תיבות שאחר שם אלהים וכדמסיק: מה שושנה וכו'. כתב האר"י ז"ל שושנה גי' אסת"ר וסוד אסתר היא נקודת המלכות דאצילות בסוד לכי ומעטי את עצמך והיא מסתתרת בראש הבריאה ולכן נקראת אסתר וז"ש בר"מ בפ' כי תצא דסתיר לה קב"ה מאחשורוש ועלה אתמר וכבודי לאחר לא אתן עכ"ל ופי' הפסוק כך הוא כשושנה הגשמיות בין החוחים שאינם שוים כנגדה כלום כן רעייתי שהיא מ' דאצילות בין הבנות שהם ז' נערותיה שהם ז' היכלות דבריאה:

אוף כנסת ישראל אית בה דין ורחמי יובן במ"ש האר"י ז"ל שעם היות שעיקר בנין הנוקבא הוא מהגבורות. עכ"ז גם כן נבנית מהחסדים כי ב' הקוים שלה נבנים מהחסדים המגולים דנ"ה דז"א: חסד דנצח חציו לעצמו וחציו לקו ימין דנוקבא וכן חסד דהוד חציו לעצמו וחציו לקו שמאל דנוקבא ומן שני שלישים דחסד המגולה שבשני שלישי הת"ת לוקחת הנוקבא לכתר שלה חצי שליש והיינו דקאמר אית בה דין ורחמי:

אית בה י"ג מכילן דרחמי ז"ל האריז"ל בכוונת חנוכה (ונרמז בספר משנת חסידים דף קכ"ז ע"ב פ"ב) הנה יש בברכה זו י"ג תיבות נגד י"ג מכילן דרחמי דאימא מקשטא לברתא בסוד נר חנ"ה כ"ו כי חנה היא אימא גי' ס"ג וכ"ו היא השכינה וע"י כן נתקן הוד דז"א בשמונה מכילן קדמאין מאל עד נוצר חסד בח' ימים והשמיני מעורר כל המדות ע"י זווג נוצר ונקה ולכן כל יום מימי חנוכה יכוין יום א' אל יום ב' רחום וכו' וביום ח' יכוין נוצר חסד עד ונקה עכ"ל הרי כי יש שייכות לי"ג מכילין דרחמי עם ברתא שהיא המלכות. עוד כתב בברכת כהנים יש י"ג יודי"ן נגד י"ג תיקוני דיקנא דא"א ויש בה ט' ווי"ן נגד ט' תיקוני דיקנא דז"א וששה ההי"ן נגד ששה תיקוני הנוקבא והכל נמשך אל השכינה כמש"ה וחסידך יברכו כ"ה והחסידים הם הכהנים וזה כה תברכו עכ"ל:

דסחרין לה מכל סטרהא נודע כי ענין הדיקנא דא"א הוא לאכפייא דינין כדי למתק דיני המלכות שלא יינקו ממנה החיצונים וז"ש דסחרין לה כדי לשומרם מן החיצונים:

אוף אלהים דהכא משעתא דאידכר אפיק י"ג תיבין הם י"ג מכילן דרחמי דאפיקת אימא הנקראת אלהים כי אימא קיבלה אותה מאריך וממנה הלכו אל המ' ולכן לא נזכר שם אלהים פעם אחרת בתורה עד שנכתבו י"ג תיבות:

בגין לאפקא ה' עלין תקיפין דסחרין לשושנה הם עלין הירוקין אשר סביב שושנה הגשמיות והם רמז לה' אותיות מנצפ"ך שמקבלות מ' מאימא. וז"ל הרב ז"ל על ברכת הרב את ריבנו (ונרמז בס' מ"ח דקל"א ע"ב פסקא י"א) ה' פעמים נ"ו נגד ה"ג מנצפ"ך שכולם נהפכו לעזרתינו לכן ניקוד הברכה בשב"א ניקוד הגבורה וסוף הברכה הוי"ה בניקוד אלהי"ם ברחל כוס ביד ה' שושנה דיתבא על ה' עלין תקיפין שניתנו לה מבינה להושיעה: וז"ש בזוהר ואינון ה' אקרון ישועות ואינון ה' תרעין כי כתב הרב נ' שערי בינה הם ה' חסדים כל א' כלול מעשר הם ן' וכן ה' גבורות כל א' כלול מעשר הם ן' ובכאן מפרש ר' חזקיה נש"ב על ה' גבורות. וז"ל האריז"ל כוס ברכת מזון צריך להניחו על ה' אצבעות דיד ימין והם סוד ה' גבורות ממותקות והם ה' עלין דשושנה עכ"ל ובס' ערוגת הבושם בדף פ"ה ע"ב כתב ה' גבורות שלמ' התחתונה שהם ה' עלין תקיפין דסחרין לשישנה העליונה שהיא סוד כלת משה. והה' גבורות שומרים את המ' מן החיצונים ואיקרון ישועות שמושיעים את הנערה ובפ' בראשית זה הסוד על נכון עכ"ל:

אור דאיתברי כמשמעו:

ואתגניז פי' שאין ה' חסדים יוצאים מגולים מפי יסוד אימא רק נעשה להם לבוש דק ובכל מקום שהולכים לוקחים לבושם עמהם כמ"ש הרב בס' אוצ"ח:

ואיתכליל בברית הוא יסוד דזעיר שנכללו בו החסדים עוד נלע"ד אור דאתברי כנגד שורש החסדים שבדעת ואיתגגיז כנגד התפשטותה בגוף ז"א ונגנז כל חסד בא' מו"ק: ואתכליל בברית כנגד כללותם ביסוד:

ודא איקרי עץ עושה פרי נודע כי עץ עושה פרי הוא יסוד ועץ פרי הוא מ' כמ"ש בזוהר ויחי דף רל"ח ע"א ובס' מ"ח דק"ל ע"ח פרק ב' פיסקא ג' כתב וז"ל ומיסוד התבונה הסובב ליסוד אבא בתחלת מקום יציאתו מהגוף יצאה אסתר שמספרה שושנ"ה והוא מספר אדנ"י מלא חסר י' שהוא סוד נקודת עצמה העצמית המסתתרת בראש הבריאה והוא י' של אדנ"י עד כאן לשונו: ובח"י דף ק"ו ע"ב ועיין בזוהר בפ' בלק דף קפ"ה ע"ב ומ"ש עליו הרמ"ז בפ' אדני מי יעמוד ובזוהר בפ' וארא דכ"ג ע"א ומ"ש עליו הרמ"ז ובפנחס דף רל"ג ע"ב ובהאזינו דרפ"ו ע"ב ואז תבין בעצם כוונת מאמר זה:

דיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין וז"ל הרב הנה אחר שהיה זווג עליון דאריך בחכמה שבו שהיא מוחא סתימאה עם בינה שהיא הגרון וירדה הטיפה משם ע"ב דחכמה דאריך ועברה דרך שם ס"ג מעבר בעלמא וירדה למ"ה וב"ן דחכמה דאריך ושם קובלה שרש משניהם והוא שורש זו"ן: ונודע כי כל טיפה הוא יה"ו שבאה מחב"ד ונתלבש יה"ו דע"ב ביה"ו דמ"ה ויה"ו דמ"ה ביה"ו דב"ן שהוא יו"ד ה"ה ו"ו גי' מ"ב ואין לך טיפה יורדת מלמעלה שאין ב' טיפות עולות כנגדה: והנה בגרון דאריך שהיא בינה שבו יש ששה אהי"ה. ב' אהי"ה דיודי"ן בג' ראשונות וב' דאלפין בחג"ת. וב' דההי"ן בנה"י: ומ"ן עולין ממטה למעלה ונתלבשו ב' אהי"ה דההי"ן בב' אהי"ה דאלפי"ן ודאלפי"ן בדיודין: ואהי"ה דיודי"ן פשוט ומלא מלוי המילוי מ"ב אותיות עם הכולל: והטיפה דדכורא נכללת בנוקבא הרי ב' אהי"ה הם ב' פעמים מ"ב וז"ש בפ' בראשית וכמה דדיוקנא דברית אזדרע במ"ב זווגין פי' שהיסוד דאריך הנקרא ברית נזרעו בו מ"ב זווגין ר"ל ב' פעמים מ"ב: גם אם נרצה לפרש יה"ו דב"ן גימ' מ"ב ושני אהי"ה פשוטים הרי מ"ב זווגים עכ"ל הרב ז"ל ונרמז במ"ח די"ג ע"א פ"ב. וענין זה כעין מ"ב זווגין הנעשה בזווג או"א כמ"ש שם במ"ח די"ב ע"ב פ"ג פיסקא ו' וז"ל וכל זווגם דאו"א נעשה ע"י הדעת המזווג מ"ב זווגים שלהם שמחבר המ"ב דס"ג שבאבא עם המ"ב דאהי"ה אשר אהי"ה דאימא ונעשים מ"ב זוגות. ובדף י"ג הנז"ל כתב מ"ב זווגין דאריך היינו יה"ו דב"ן עולה מ"ב. וב' קס"א אהיה דיודי"ן: שני שרשיהם מספרם מ"ב וע"ש. ונלע"ד שלכן כתב דיוקנא דברית כי אריך לא שייך בו שם ברית ממש אלא דיוקנא דברית כי אינו רק קוץ היו"ד ואיך שם אותיות ושמות כמו בזעיר:

כך אזדרע שמא גליפא וכו' כתב הרב בס' קהלת יעקב כ"ב אתוון מהם נעשה גוף זעיר ועשר הויות דתגין שהם כנגד עשרת הדברות הם נפש דזעיר ועשר הויות עשויים מנקודות הם רות דזעיר. כללות כולם הם מ"ב והנפש מן אימא והרוח מן אבא. ומאלו המ"ב אתוון נבראו כל העולמות גוף ונפש ורוח. וז"ש כך אזדרע שמא וכו'. ובאותו דרוש של מ"ב זווגין פי' הרב כי שם מ"ב הוא מן ב' דבראשית עד ב' של ובוהו (שייך לעיל). ונלע"ד שהמשיל המלכות לשושנה שבין החוחים דוקא שדומה לה בכל אלו הדימויים ולא לשאר שושנים ובנמשל גם כן יש מלכיות דבי"ע אבל הפסוק מדבר במ' דאצילות ולכן אמר כן רעיתי שהיא מ' דאצילות בין הבנות הם בי"ע שנקראו כולם בנות לפי שהן נוקבין כנודע מדברי הרב ז"ל והם אין בהם חוור כל כך כמו מ' דאצילות ואין בהם י"ג מכילן דאריך ולא ה' גבורות דאימא. ומעין מ"ש הרמ"ז בהאזינו דפ"ו ע"ב ע"ש. וגם כן נקראת שושנת העמקים לרמז הנזכר בפרשת אמור בדף ק"ז ע"א ע"ש:

והרמ"ז פי' כאן מאמר זה ג"כ על ג' בחינות אורות המתגלות באריך הפה והטבור והברית בקו אמצעי שלו הוא הצינור המבריח בכל עולם האצילות:

והקדים ג' הקדמות א' שהפה הוא המ' וכמ"ש בשער אריך פרק ח': ב' שבחכמה סתימאה יש בה זווג פנימי דחיך וגרון ואור זווג זה בוקע ומתגלה מהפה ולחוץ וכמו כן י"ג תיקוני דיקנא סודם מח"ס. ג' ח"ס מתתקנת מגבורה דעתיק ומלבישתה ולכן נדרש בה שם אלהים בכ"מ. גם הי"ג מדות הם בסוד י"ג אותיות אלהים מלא. גם שם אלהים פשוט הוא בדיקנא. אל בתיקון א' י"ה בתיקון ששי מ בתיקון י"ב וחטאה. ורמז הפסוק סוד ג' רישי"ן בראשית סוד כתרא דאריך שהוא הראשון לעולם האצילות כי למעלה ממנו הוא עולם הא"ס. ברא סוד רישא תניינא סוד אוירא ולהיותו נעלם שהוא הארה מדעת דעתיק לכן סתם ואמר ברא מאן דברא. אלהים הוא סוד ח"ס שמתחלת להתגלות בפה כאמור. וירמוז שזה פה קדוש מוקף מי"ג מכילין דרחמי ששרשם ממלכין קדמאין דאינון משם ב"ן. גם שם אלהים סודו ב"ן בסוד הידוע לנו בבני האלהים כי ה' אותיות אלהים פשוט:

ומלא י"ג ומילוי המילוי ל"ד הכל ב"ן והיינו בין הבנות ולבחינה זו נאה שם רעיתי שכן זווג הפה הוא בתכלית היחוד וההתמדה. ומשם רועה כל האצילות. ונאמר ועל פיך ישק כל עמי. הרי לפניך י"ג תקונין מקיפין לבחינה הראשונה לגילוי האור שהוא הפה הוא המלכות:

בחינה ב' ה' עלין תקיפין דסחרין לשושנה ויובן במ"ש האר"י ז"ל (ונרמז במ"ח ד"ט ע"ב פרק ד' פיסקא א') (ונרמז ג"כ במ"ח דף ט' פרק א' פיסקא ב') שיסוד דעתיק. מסתיים בחזה דאריך וכתב הרח"ו ז"ל שיסוד זה הוא דנוקבא דעתיק. והנה תחלה יוצאות ה' גבורות מפי היסוד הזה ואחר כך באים החסדים ודוחים אותם לחוץ והגבורות מקיפות את החסדים וה"ס טובה תוכחת מגולה והוא הנרצה במאמרינו כי אחרי סיום הזכרת י"ג תיקוני דיקנא המסתימת בחזה דאריך אז נזכר אלהים פעם ב' בחמשה תיבות הם ה' גבורות שאמרנו ומכאן ניתנו לאימא והן הם סוד ן' שערים אבל בכאן אינון ה' תרעין סוד ה' גבורות המקיפים את החסדים וידוע שבתכלית הגדלות של זעיר נעשה כתרו מת"ת אריך. והוא מקום זה שבו סיום יסוד נוקבא דעתיק. ובהיות רחל שוה לזעיר גם כתרה שם. וידוע שעיקר בנין גופה הוא מה"ג וא"כ כלי כתרה יעשה מאלו ה' גבורות המופלאות. ואז הוא כשושנה שמקיפים אותה ה' עלין תקיפין שהכתר הוא היקף וכמ"ש כתרו את בנימין. וכוס זה המקבל מיסוד הזכר נקרא של ברכה. שהרי יסוד הזכר הוא ברוך ושל הנקבה ברכה וכוס גי' אלהים אלא שבכאן הוא של ברכה מחמת שמקבל עילוי אלו הגבורות ועוד שהן מיוחדות ומקיפות את החסדים ולכן נותנו בימין. וע"ז נאמר כוס ישועות אשא שסתם כוס הוא. במלכות ונשיאת הכוס הוא להמשיך לו ממקורו זה הגבוה ונישא:

בחינה ג' לגילוי האור הוא הנגלה בעצם בלי מיעוט ושינוי היא הטיפה הזרעית דנפקא מפום אמה אור הגנוז לצדיקים הוא הנמשך בכל קו אמצעי דעתיק ואריך הזכרים של עתיק מתלבש בשל אריך ודאריך בשל אבא ודאבא בשל זעיר ושל זעיר משפיע ברחל ולכן יהי אור גי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן הוא סוד טיפת הזכר. ויהי אור גי' רחל המקבלת אותם ביסודה. וכנגד זה יש בשושנה זרע שלה גנוז בתוכה ואמר על זרע קדש הלזה דאיתברי היינו מציאות הווייתו מן המוחין ואיתגניז שאינו נגלה בטבור שבחזה אלא מתפשט בחוט השדרה ומסתעף בחגתנ"ה בסוד ה' חסדים. ואח"כ איתכליל הכל בברית הנקרא כל. ולהיות שאין האור הזה משתנה לכן אמר וההוא זרעא קיימא באות ברית ממש לאפוקי שלא תחשוב שהוא הארה בעלמא. וכללות המאמר מתחיל בבחינת המלכות הראשונה שנגלית באצילות שהוא סוד הפה. ומסיים ברחל שהיא האחרונה ולתשלום דרוש זה אמר:

וכמה דדיוקנא דברית ויובן בפירוש מ"ב זווגים שכתב האר"י ז"ל שה"ס זווג חיך וגרון דהיינו סוד אהיה יה"ו שסודם מ"ב בסוד יו"ד ה"ה ו"ו הוא מ"ב אחד וב' פעמים אהיה הוא מ"ב אחר והיינו מ"ב זווגים פי' מ"ב אורות דחיך מזדווגים במ"ב של הגרון זהו קיצור ותמצית סוד זווג הפה וזה נקרא דיוקנא דברית שאינו ברית ממש ואינו זווג ממשפיע למקבל שחוץ ממנו. וכמו שיש בפה בחינת מ"ב כאמור. כן בזווג התחתון של הגוף ר"ל דו"ק יש בחינת שם מ"ב אותיות שסודו בחגתנהי"ם. ובפה יש זווג דנשיקין ועל שניהם אמר בס"י ברית הלשון וברית המעור מכוונת באמצע. וליישב מ"ש שושנה יש לה י"ג עלין וה' עלין תקיפין ובהאזינו דף רפ"ו ע"ב אמר שושנה דאיתכלילת בשית טרפי ואין לומר דטרפי הם עלי הענף שהשושנה צומחת בו. דהא בתיקונים דף ס"ט ע"ב אמר לפי הגהת האר"י ז"ל דאית לה ה' טרפין ואינון שמע ישראל ה' אלהינו ה'. וי"ג עלין מלגו אח"ד שית סומקי ושית חוורי ושושנה דאיתכלילת בהו הא י"ג גי' אחד הרי שהם ה' טרפין. עוד בתיקונים דף פ"א ע"ב שושנה אית לה ה' עלין מלגו וה' עלין מלבר ואינון ה"ה. שרביט דילה ו' תפוח דילה י' וכולא אלהים ה' אתוון דילה ה' עלין מלבר וכו' ע"ש וכן בזוהר חדש ריש פ' יתרו. ודוחק לומר דמיירי במיני שושנים שונים:

והנראה שהשושנה יש לה ה' עלין ירוקין וקשים שהם חיצוניים לה ומסתעפים ונכללים בשרביטה והם נקראים כאן עלין תקיפין ובתיקונים דף ס"ט ה' טרפין ובתיקונים פ"א ה' עלין מלבר. ועל אלו ה' עלין תקיפין מיושבים ה' עלי שושנה עצמה והם ה' עלין דמלגו ועוד יש בתוך השרביט עצמו ז' עלי שושנה יותר קטנים ועם החמשה דמלגו הנזכרים וכללות השושנה האמור שם הם י"ג. ומקביל למה שפי' שהשושנה היא סוד הפה שיש י"ב תיקונים סביב לה ועמה הם י"ג. ומ"ש בהאזינו שהם ו' טרפי ה"ס ה' גבורות הנ"ל שנכללות ביסוד כנודע וה"ס השרביט שבו נכללים כל הה' שהם חגתנ"ה. וזהו דאיתכלילת בשית טרפי ה"ס ששה קצוות. ע"כ מהרמ"ז ז"ל:

ובספר אשל אברהם פי' דאית שושנה וכו' שושנה איהי רזא דשם הויה כמ"ש בתיקונים פ"א ובז"ח אחרי מות ק"ז כתב אית הויה דאיהי קדש הקדשים ואית הויה דאיהי קדש וכו' ונודע דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא ממש. ובספירן דבריאה חותמא דמלכא ודיצירה ציורא דחותמא בשעוה כמ"ש בתיקונים דף ד' ועל הוי"ה דציורא דחותמא אמר בתיקונים דף פ"א על השושנה הרומזת לה וכולא אלהים. רומז שמדבר בהויה דמסטרא דרשימו דחותמא דאיהי רזא דאלהים כמ"ש לכו חזו מפעלות יהו"ה שזאת ההויה היא רזא דאלהים. והאי איהי שושנה בין החוחים ומפרש באיזו מלכות מדבר שהוא בהאי שושנה דיתבא בגו גובין דאינון חוחים. אבל מלכות דאצילות איהי שושנת העמקים דאתשקייא משקיו דנחלא עמיקא מבועא דנחלין כמ"ש בזוהר אמור דק"ז ע"א ועלה אתמר כן רעיתי בין הבנות דאפי' כד נחתא לתתא יתבא בין הבנות ולא בין החוחים דאינון כתרין מסאבין בגין דאיהי יתבא בהיכלא דילה כבודה בת מלך פנימה. בין הבנות אינון בנות ירושלים אינון תריסר חיון עילאין דאיקרון הכי כמ"ש בז"ח חקת דף פ"ג ע"א:

אפיק י"ג תיבין לסחרא לכ"י וכו' האי כ"י אמרנו שהיא שושנה תתאה דיתבא בין החוחים אינון קליפין דסחרין לד' חיון דמטטרו"ן אבל שכינתא דאצילות דאיתקריאת ברתא דמלכא כדג לה כל ספירן נחתו עמה ואתלבשו בשית יומי דחול הכלולים במטטרו"ן כמ"ש בתיקונים דצ"ג ע"א וי"ג תיבין אלין נטרין להאי ולהאי. אבל לעולם רעיתי שהיא מ' דאצילות הנקראת שושנת העמקים לאו איהי יתבא בין החוחים כי אם בין הבנות:

והיא שושנה רזא דשם הויה אבל שושנה דבין החוחים תרמוז להויה דרשימו דחותמא דאיהי רזא דאלהים כמ"ש בתיקונים דפ"א וכולא אלהים ה' אתוון דיליה ה' עלין מלבר והקדים פתיחה זו להתחלת הספר בסוד השושנה הרמוז בה שם מלא הויה אלהים. זו תוכן דבריו ולקצר אני צריך ולא לכפול הדברים שהודפסו:

לבד ראה זה מצאתי בדברי האר"י ז"ל שנקודת המי' היורדת לבריאה נקראת בשם אדני ואיתא בעץ חיים כי י"ב אותיות אדני הם בי"ג תיקוני דיקנא עוד איתא בכוונת ויעבור שהדיקנא הוא סוד ג' הויות ומכל הויה יוצאים שמות מחולפים ומן ה' אחרונה יוצא אדני ע"ש. ולפי זה אפשר י"ג מכילין שבהם שם אדני מאירים לשושנה הנקודה הנקראת בשם אדני היורדת לבריאה לסחרא לה ולנטרה לה וכמ"ש בר"מ פרשת כי תצא דף רע"ז ע"ב וז"ל דדא כלה דילך וכו' ואיהי גדל לה בי"ג מכילן דרחמי דרמיזן בג' תיבין וכו'. וטעם שהקדים פתיחה זו להיות כל מאמר יום א' דבראשית רומז לשושנה וכמ"ש בריש תיקון כ"ו וז"ל בראשית ב' שושנה. ה' עלין דילה ראשית. בראשית לחשבון זעיר דחנוך י"ג חוחים דילה י"ג מן אלהים ועד אלהים וכו' ה' חוחים אחרנין מרחפת על פני המים ויאמר וכו' ואינון ה' אור ה' עלין וכו'. י"ג עלין מלגו וכו' וחושבניה אח"ד וכו' ע"ש הרי לך טעם לפתיחה זו ושייכות לה כי כל ענייני השושנה רומזים למאמר בראשית: