מקדש מלך על ספר הזהר א:קצו

הוה אטים נבואתו היתה סתומה שהרי כל שערי בינה שהם ה' חסדים היו סתומים כנודע מענין הערלה

כיון דאתגזר איתגלי כולא היינו שנתגלו כל ה' חסדים והיינו ה' דאברהם ומכאן ראי' במה שנסתפק הרח"ו ז"ל בסוד עילוי החסדים אם מתגלה רק שליש העליון דת"ת זעיר או כל ה' חסדים ומדאמר כאן איתגלי כולא וגם לקמן בג' אנשים אי"י נראה בפירוש שבהתגלות שליש העליון מתגלים גם חסדי חו"ג והיינו כולא. וסוד הפסוק ביארנו למעלה וירא אליו ה' שנתגלה בעצמו:

ושרא עליה שכינת' מפרש וירא אליו אל אברהם דהא בהא תליא שאברה' זכה להשראת שכינה עליו בגילוי גמור דהיינו בשלימו:

כדקא יאות מיום שגבר גילוי החסדים וזה במה שהחמיר על עצמו במה שלא נצטוה שה' לא צוהו אלא על המילה כדאיתא ביבמות והוא קיים גם הפריעה כמ"ש התוספות והענין כי המילה כחה להוריד החסדים בבחינת יסוד דאימא בחזה דזעיר דהיינו שנגלים בת"נה ומכוסי' בח"ג ושליש ת"ת והפריעה סודה להעלות יסוד אימא עד הדעת ואז מתגלים כל ה' חסדים ומתגדלים כפלים כנודע מסוד הגדלת החסדים באופן שסגולת המילה לכרות אחיזת נוגה ביסוד ונשאר היסוד טוב ואז יורדים ה' חסדים מהדעת ששם שם אה"וה העולה טו"ב וגם החסדים בהיותם ביסוד אימא נק' טוב כמ"ש בערכי הכנויים וה' פעמים טוב גי' מיל"ה ומילה ופריעה גי' ת"י עשר פעמים מ"ה שהוא גדלותו של זעיר ואברהם בן ק' שנה נגד ק' אותיות דעשר שמות מ"ה. אב"ר מ"ה פי' תוקפו של שם מ"ה:

ת"ח והוא יושב וכו' נמשך בסוד גילוי החסדים והענין כי עיקר גילוי זה וכחו הוא בקו האמצעי מהדעת עד היסוד כי יסוד דאימ' מתעלה לדעת בפריעה וא' כל החסדים יורדים ליסוד וז"ש והוא יסוד אימא עילאה יושב פתח האה' הו' דעת שהו' הפת' לו"ק דזעי' כל א' כלו' מו' ופ"ו גי' אה"ל ופתח זה שהוא הדעת נמשך עד היסוד שהוא פתח ליציאת השפע ואז הוא כחום היום וכו' מיד וישא עיניו וירא והנה ג' אנשים וכו' הם חג"ת שבדעת גם נכון לפרש והוא יושב על יסוד אימא כאמור ופתח האהל הוא הדעת שהוא הפתח ללאה לא"ה היינו אה"ל והיא:

עלמא עילאה פי' שמתייחדת לאה עם רחל ואז מתייחדים ב' יסודות להאיר בנקבות יסוד ישראל שבו הפריעה ויסוד ישורון שבו המילה וז"ש תיאובתא דחד צדיק ה"ס יחוד היסודות עם חג"ת שבדעת כנז' והם ג' גווני הקשת המתקשה לדעת וזהו חום היום וז"ש נצבים שבהם סגולת ההתייצבות והקימה להשפיע החיות אל היסוד. וז"ש מיד וישא עיניו ר"ל כשנגלה אליו תיאובתא דצדיק הוא נשא עיניו על מקור תיאובתא וראה ג' אנשים ושאל מאן אינון למה לא קראם מלאכים ומתרץ שהם אי"י כי חב"ד דזעיר נקראים אלקי אברהם אלהי יצחק אלהי יעקב אבל חג"ת שבדעת הם נקראים אברהם יצחק יעקב תרין עטרין חו"ג ות"ת שביניה' המחברם.

יושב אהלים: דקיימי עליה דהאי דרגא ה"ס כתר מ' המתעלה עד הדעת כשמתגלה יסוד אימא בגילוי כל חסדים כמ"ש בחזרת העמידה ואז כתר רחל הוא עולה שם ודייק עליה דהאי דרגא פי' כשהוא בערך מדרגה זו שהיא מעלה גדולה שכתר רחל סתמא אהל ועולה ללאה ופותח דעת זעיר שהוא הפתח למוחין שלו ושם יסוד אימא שהוא פתח שלה גם אהל ר"ל אור כמ"ש לשמש שם אהל בהם.