מקדש מלך על ספר הזהר א:קצה

דגזר מלה פי' בחינת חי מדבר הוא באבא כנודע מד' בחינות דצח"מ ועוד שכמו שיש מילה ביסוד שהוא ענין כריתה גם הדיבור הוא כך וכמו שברית המעור הוא סוד זיווג תחתון כך ברית הלשון ה"ס זיווג עליון בסוד אחע"ה וגיכ"ק בחינת חו"ב קול דכר דיבור נוקבא:

האי דרגא כדקאמרן שכל עוד שלא נימול אברהם היה בסוד חיצוניות שה"ס נה"י גי' אבר"ם ופירוש דרגין עילאין הם חג"ת חב"ד לא הוו קיימי וכו' והטעם מפני שהערלה היתה מונעת גילוי החסדים והגדלות. ולכן לא הועילו כל זכייותיו להגדיל את זעיר רק במצות המילה כי היא העיקר לתקן פגם אדה"ר. וגם אברהם לא זכה שתנתן לו רק אחר כל צדקותיו אשר עשה עד הכנסו לשנת ק' כמ"ש רז"ל זמן היה לעולם שתנתן המילה כי לא זכה שום אדם אליה ולפי שאברהם נתנה לו בזכותו והוא התחיל גדלות זעיר לכן גדל אור גדול עד להפליא באצילות במילתו זאת משא"כ בכל המילות שנעשו מאז ועד עתה כי אין זכיות קודמין אליהם כאברהם וע"כ הפליא תנא דידן לומר כיון דאתגזר וכו' שהיה דבר גדול בו ביום שנימול:

רזא סתימא פי' גילוי יסוד אבא שהוא יסוד הסתום והפנימי וכדבסמוך: לההוא דרגא פי' באופן שה' נגלה לעצמו והיינו שבתוך החצונייות נגלה אור הפנימיות וזה גילוי מניה וביה וא"ת והלא גם קודם שנימול כתיב וירא ה' ומה חילוק יש בין הכא להתם ותירץ דהשתא:

אתגלי קול פי' עכשיו נגלה הפנימיות שה"ס קול ונתחבר בדיבור שה"ס חיצוניות שמתחילה חיתוך האותיות לבד היה רואה כמשל החרש שאין בו כח לשמוע הברת הקול אלא מסתכל בעקימת השפתים ומבין מה שאומרים לו אבל הפקח שומע את הקול ממש:

ולא גלי מאן ר"ל עכשיו שפי' אליו רומז לה' עצמו שנתגלה ונראה לעצמו כאמור א"כ והוא מי הוא אלא ודאי והוא דבר חכמה דכולהו דרגין שרו וכו' כי בכל המילות שבעולם אין תועלת כי אם לגילוי החסדים בו"ק שהם בחינת היניקה אבל בשל א"א ע"ה בגודל זכיותיו זכה להגדיל את החסדים נגד כל פרצוף זעיר כמ"ש בדרוש עליות החסדים והאירו כולם במ' ובכח תפלותיו הגדילו עד הכתר הנק' הוא. ומעתה נתן טעם יפה למה שהברכו' נתקנו בדרך נגלה ונסתר וכללות הענין לכלול ב' הארות פנימי שבתוך הפרצוף והמקיף שעליו שהוא הכתר:

והוא יושב וכו' זה מ"ש שה"ס כתר זעיר והענין שכשנתגלו כל החסדים עד ראש זעיר יתעלה יסוד אימא עד הכתר והיינו והוא שהוא הכתר יושב פתח האהל הוא יסוד אימא כנודע.

כחום היום דהא איתנהיר ימינא הוא הארת וגדולת החסדים בכל הזעיר הנק' היום שכולו הזהיר מאור החסדים כי אור יסוד אימא שהוא עלמא עילאה נתעלה עם הכתר וז"ש דקאים פי' שעמד ונצב לאנהרא עליה דייקא עליה שלא אמר ביה כי הכוונה על הכתר שהוא עליו: