מקדש מלך על ספר הזהר א:קצד

מהו כסא כבוד ינחילם דסתם כסא כבוד הוא של הקב"ה וכל הצדיקים הם למטה ממנו חצובות מתחתיו ואיך ינחלוהו הצדיקים. ותירץ שאינו כסא הכבוד הנודע אלא דא יעקב וכו' ויובן במ"ש באוצ"ח שמרז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה ר"ל שמהאחורים של אבא שירבו בעולם התוהו מהם נבנה פ' יעקב ומוצאו במקום יציאת יסוד אבא מן החזה ולמטה ולכן הוא סוד תורה כמש"ה תורה צוה לנו משה שהוא יסוד אבא וזהו מורשה קהלת יעקב ושם הוא שורש התורה שאין לנו נ לוי חכמה של מעלה אלא בתורה שהוא יעקב. כי על עצם החכמה נאמר ופני לא יראו שזה נאמר למרע"ה כששאל הראיני נא את כבודך שהיה רוצה להשיג את החכמה בפנימיות זעיר בלב שלו שה"ס כבוד דהיינו אם תסיר ממלוי ע"ב ד' יודי"ן וממילוי ס"ג ג' יוד"ין וא' נשאר בכל א' מהם ו"ד ה"ו ו"ה גי' כבו"ד ל"ב. ואז נאמר לו וראית את אחורי שה"ס יעקב הפרצוף היוצא כנגד נ"ה דאריך המתפשטי' בנ"הי דזעיר ולכן נק' בשם כסא שהרי הישיבה היא בשוקים ועל הכסא נסמך כל הגוף וכן על יעקב יש כחב"ד חג"ת וע"כ הוא גי' ז' הוי"ות ונקרא כסא הכבוד ע"ש האור היוצא אליו מן הלב כנז"ל וכסא זה לקבלא אולפן וכו' וזו היא נחלת הצדיקים בבית יעקב אביהם שבו עצם התורה ולכן הנשמות עולות עד כסא יקרו להשתלם בתורתם שהוא כעין הרב המלמד השומע תלמוד תלמידיו ומיישר אותם. ותוכיות ענין זה ה"ס עילוי הנשמה למקורה שהיא עולה שם עם כל הבירורים והניצוצות שלה שנשלמו ע"י התורה והכל לפי מדריגת שלימותה בכל ד' דרכי פרד"ס כי בעלי הפשט ינחלו בית יעקב שבעשיה וכעד"ז בעלי דרך האמת שהיא מדת יעקב המקבל מאבא שה"ס עיקר מהימנותא עילאה יעלו עד האצילות בכל חלקי נר"ן שלהם שה"ס טעם ירידת הנשמה לעה"ז להעלות התחתון לעליון ע"ד עליית העולמות ולאחר התחיה גם הגופות יורכבו ויתעלו כמו שיתעלו חיצונייות העולמות וחלק הגוף ישתלם במעשה בהצטרף לו הכוונה בכל ד' דרכי פרד"ס כי בכל א' מד' דרכי פרד"ס יש פרד"ס ד"מ הנוטל לולב ומכוין לעצור טללים רעים זהו פשט ואם יכוין שלולב רמז לכל התורה המתחלת בבי"ת ומשלמת בל' הם ל"ב דלולב ושאר המקרא מתחלת בו' ויהי אחרי מות ומסיימת בל' ויעל. הם ד' אותיות לולב. זהו דרך רמז. ומדרש רז"ל על הלולב הוא דרש ויש מעלה לבו אל הסוד הרי פרד"ס לצירוף המעשה והן ד' דרכי פרד"ס דפשט. וכן יש פרד"ס לדרך רמז כגון קדוש יהיה דנזיר פשט אותו רמז יורה על ל' יום דנזירות. ואברהם היו יהיה שרומז ל' צדיקים הוא רמז של הרמז. וכל גי' שתמצא בני' נשיאים מזרק אחד כסף גי' תק"ף שנדרש על נח הוא דרש הרמז וכל גימטריא נוטריקון תמורה שהם ע"ד הסוד ה"ס הרמז. גם יש פרד"ס של הדרש פשט הדרש כמו בראשית אין ראשית אלא ישראל ותורה. רמז הדרש הוא גי' ונוטריקון שמביא הרב בעל הטורים לרמוז לדרושי רז"ל. ודרש הדרש כגון אתין וגמין שנדרשי' לריבוי וכל ריבוי ודרש מעניינו את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וסוד הדרש הוא כל מדרש הנעלם וגם בסוד יש פשט שהוא הסברת הסודות בעוה"ז להסבירם בכח הדמיון ע"ד ומבשרי אחזה אלוה. והוא הסוד לפרד"ס הפשט. ורמז ומדרש הסוד כבר זכרנום. וסוד הסוד הוא השגת העניינים האלהיים בדרך נבואה או רה"ק ובפרט בהתפשטות הנשמה מן הגוף ומעלת הנשמה שאם עמלה לה תשלים חלקיה די"ח נר"ן דחיצוניות ופנימיות בעיון ומעשה וכולם יתעלו למקורם:

וקב"ה אזיל עמיה וכו' כי אז יוסף ביעקב הארה חדשה מיסודות או"א כי בר"ח הוא זמן התעלות נפש אצל רוח ושניהם לנשמה וכו' ואז נהנים מן יקר אספקלריא דשכינתא דמאריה היא אור יסוד אבא המאיר במ' אימא שהיא שכינתא דמאריה כי כן בר"ח יש תוספת הארה כנז' בכוונת ר"ח. עוד יקר אספקלריא ירמוז לאור החסדי' המתגלים בנ"ה דזעיר הנקראים ב' רישי דסיהרא וה"ס אספקלריא המאירה כמ"ש בשער הנבואה ע"ש:

קב"ה קאים עלוהי רומז למה שנודע שבמוסף ר"ח עולה יעקב עד כתר זעיר ואז יסודות או"א מאירים עליו ולפי שאז הוא תכלית גדולתו משבחת הנשמה ה' אלהי גדלת מאד וכו' שמורה תוספת אור והשגחה בכל העולם ומסיים יתמו חטאים וכו' מפני שמדריגת יעקב התמידית היא מן החזה ולמטה ששם שורש עץ הדעת טו"ר אבל כשהוא מתגדל אז כולו טוב יתמו חטאים:

משכחת ליה על גופא ה"ס פקידת הנפש את גופה בכל ר"ח ואז נוסף אור לאותו הבל דגרמי והוא חילוץ עצמות:

וקב"ה אזיל הוא מפני שאין אותו האור הנוסף ליעקב וגדולתו אלא בשעת תפילה ואינו כשל שבתות וי"ט שמתקיימת תוספתם ואורם כל היום ולכן מותר להניח תפלין אחר תפלה והבן זה:

דכתיב וירא וכו' ראיה זו היא מב' צדדין א' מצד ענין המילה שסודו גילוי החסדים ושמהם נבנה פרצוף יעקב ב' מצד הדרש שדורש אברהם על הנשמה. ג' מצד הרמז כי אלוני הם נ"ה שהם תרי רישי דסיהרא לרמוז שהשכינה מתראה אז לאברהם שה"ס הנשמה ושהיא אז אצל יעקב הנבנה ונעשה משם:

מהו ממרא מה תדרש בו ותירץ משום דאחסין וכו' אלו ר' עלמין הם ב' מוחין דידיה חו"ב שלו המאירים מב' חסדים שבנ"ה דזעיר ודריש ממרא מלשון אין ממרים את העגלים לשון בריאות ושומן ולהיות שעיקר אורו הוא מאבא לכן אמר שהם מעדן. א"נ ידוע שד' אחוריים נפלו מאו"א וב' דאבא נבררו ונעשה מהן פרצוף יעקב כמ"ש באוצ"ח ואלו הב' אחוריים הם סוד מאתן עלמין לפי שעולם התוהו הם בסוד הדינים החזקים לכן נקרא ממרא כד"א זקן ממרא:

והוא כסא פי' אור אותם האחוריים הוא הנעשה פ' יעקב הנק' כסא ור' יצח' חידש ממרא גי' וכו' דמלשון ת"ק לא נשמע כן אלא שהיה רומז לעצם הענין בפי' לשון ממרא או לשון בריאות או לשון מרי כמ"ש אבל ר"י הודיענו שמספר ממרא רומז הסוד בעצמו שנתייחדו יחד המאתי' עלמין ונעשו כסא לכן הכל כלול יחד העולמות והכסא:

בזוהר ע"ב ר"א פתח וכו': בתר דאתגזר אברהם לפשט הכתוב שמדבר על זמן האביב כמ"ש כי הנה הסתו עבר וידוע שאברהם נימול בניסן כי ביאת המלאכים אצלו היה בפסח ונודע שחדש ניסן הוא ברישא דנוקבא הנעשה מהבל פה הזכר כמ"ש בריש כוונת ?נ"ה והוא פשט סוד הפסוק הניצנים נראו בארץ הם נ"ה דידיה המכוננים רישא דידה כמש"ל וכל שיח השדה וכו' ועת הזמיר הוא התכוננות דעת שלה להתפשט הגבורות בכל גופה: וכל המזמור הוא בסוד הגבורות דכשהיא מתתקנת בדעתה אז הוא מזמרת דדעתה בפומא אתגלייא ובסוד ה' מוצאות שהם ה' גבורות: וקול התור הוא הבל הזכר המכונן גולגולתא דידה: וכן הוא בסוד המילה שמתגלים החסדים בתנ"הי דידיה להאיר ברישא דידה:

דעד לא אתגזר כי אברם הוא בסוד סיתום החסדים ולא היה משיג אלא מן המדריגה התחתונה שהיא מן המלכות בהיותה אחורי זעיר וה"ס מחזה דאיהו תרגום:

ודרגין עילאין הם סוד נה"י של הזכר דלא הוו קיימי דייקא קיימי שה"ס הרגלים וקראם עילאין להיותם של הזכר שהוא עליון עליה בסוד לא עלה עליה עול. גם דאיהו בנצח הנק' מעלה כמ"ש בסוד נענועי הלולב ועוד ששם גילוי החסדים שהם עליונים על הגבורו'. ועוד ששם יוצא יסוד אבא שהוא עליון. וידוע דהיא עולימתא שפירתא דלית לה עיינין אבל כשמאירים בה החסדים אז מאירים לאישון בת עין וז"ש נראו בארץ:

אילין דרגין תתאין הם חו"ב דידה שהם תתאין לגבי נ"ה דידיה ואלו הם הנצנים שנראו ונתגלו בארץ: ואפיקת הוא ענין הוייתם ומציאות בניינם. ואתקינת הוא ענין הארת החסדים בהם ונק' נצנים להיותם שני ראשיה הפורחים ומתנוצצים:

עת הזמיר הגיע הוא תיקון דעת שלה מכח יסוד שלו: וידוע שסוד ע"ת הוא תיקון דעת שלה כמבואר בכוונת עת רצון וכל זה ניתקן בכריתת הערלה מעל היסוד דזעיר כזמורה הנכרתת מן הכרם שהיא בחינת המותרות המעכבות שלא יפרח דאל אחר איסתרס. ובהיות הערלה על יסוד אז נה"י שלו שהם איברי הזרע בסוד הפנימיות הם סתומים והם ג' שני ערלה לפי ששם אחיזה לחיצונים. אבל שנה הד' שהיא כנגד ב' שלישי ת"ת יש לו פדיון. וכשזומרים הערלה מתגלים האורות הנרמזים במלת נראו:

דא קול דנפיק וכו' זהו בסוד הפריע' שאז מתגלה השלי' העליון וניתקן כתר דידה שמאיר גם משליש העליון דת"ת בסוד ושמתי כ"ד כ"ד ואז מאיר כתרה מאורות השייכות ללאה שה"ס מלוי אדנ"י כמ"ש בסוד החרוסת והיינו תו"ר ולפי שהו' מסוד הדעת נקרא קול התור. ודע כי ד' שמות אהו"ה בד' מלוייהם עולים תו"ר ואלו הם סוד חסדים דאבא ולכן אמר קול דנפיק מגו ההוא פנימאה דכולא שהוא אבא ודאי:

וההוא קול נשמע ר"ל שרחל מקבלת אור מן ההוא פנימאה להיות שאז רחל מאירה מבחינות עליונות שאין שם שום אחיזה לחיצונים וז"ש בארצנו בארץ שהיא מיוחדת לנו ואין לזרים חלק בה משא"כ בבחינתה מהחזה ולמטה ששם עץ הדעת טו"ר ולכן בתחלה אמר בארץ ואח"כ אמר בארצנו דא קול וכו':

אלונו תוקפוי הה"ד אביר יעקב כתב הרמ"ז וז"ל יובן בהקדים מ"ש בדרוש ציור העולמות שבאמצע ג"ע התחתון שהוא בינה דמ' יש עמוד א' העולה עד לרקיע והוא בחינת יסוד שלה המתפשט מן הרקיע שעל ג"ע שהוא בחי' דעת ודרך בו עולות הנשמות מנ"ע בסוד מ"ן ועולות עד עדן שהוא חכמה וכתר דנוקבא דעשייה ואז סלקא תמן מ"ן בסוד המחשבה וכדין צדיק עליון דיצירה אריק בה ברכאן מ"ד והוא שעשוע הנשמות. ועיקר הדבר הוא בפ' ויקהל וכו' ובו יתבאר מ"ש בראש הפ' האי נשמתא דבר נש דסלקא מארעא לרקיעא שהוא דרך זה העמוד וקיימא בההוא זיהרא עילאה הוא עדן הנז' וקב"ה מפקד לההוא שעשוע ע"ד ופקדת נוך. וזה העמוד נק' אלוני לשון חוזק ותוקף כד"א ותשב באיתן קשתו ועמוד זה שהוא בחי' יסוד נק' אביר יעקב כי היסוד הוא האבר הקדוש שבו נמשכת הטיפה שהוא יו"ד אבר יו"ד אבי"ר עכ"ל הרמ"ז: