מקדש מלך על ספר הזהר א:קצג

כיון דאתגזר וכו' דאפיקת האי דרגא תתאה פי' הם ארגמ"ן שתחת המ' דא קול דנפיק וכו' פי' הוא זעיר שנתראה במ' והכוונה כי קודם המילה אע"פ שדרגין עילאין שהם ו"ק דזעיר היו בתוך המ' ודרגין תתאין שהם ארגמ"ן היו מרכבה אליה מ"מ אברהם לא היה רואה רק המ' לבדה ואחר המיל' נתגלו לו כולם וז"ש הנצני' וכו' שהם ארגמ"ן וכן דרגין עלאין שהוא קול התור שהוא זעיר נראו בארץ נתראו לאברהם אחר המילה וכמ"ש הזוהר בדף צ"א הנצנים וכו':

כד ברא קב"ה עלמא וכו' הרמ"ז כתב וז"ל מאמר זה יובן במ"ש הרב בסוד שמיני עצרת שבבריאת העולם נתקנו כל בירורי מלכין קדמאין לבר ממ"ן דרחל שלא נתקנו כדי שאד"הר יתקנם וז"ש יהיב בארעא היינו כל הניצוצות הראיות לה לחלקה. וכולא הוה בארעא שכל בירוריה היו כמוסים בתוכה אפילו אותם השייכים לדומם וצומח ולכן לא אפיקת איבין כמרז"ל שכל הצמחים והעשבים לא יצאו על פתח הקרקע וכמ"ש רש"י ז"ל:

כיון דאתא אדם שה"ס מ"ה ובו תלוי תיקון שם ב"ן שה"ס מ"ן דרחל אז כולא אתחזי בעלמא ר"ל שנגלה בעולם שפע כל ד' עולמות כי אדה"ר היה מגיע עד האצילות והיה בו סוד זיהרא עילאה שידוע שהוא מאצילות.

וארעא גליאת איבהא וחילאה הם שיח השדה ועשב השדה כמ"ש והם אותם דאתפקדו בה שהיו בה בבחינת פקדון כמוסים בתוכה להתעלות בתיקונם. כגוונא דא יובן במ"ש בספר הגלגולים שסוד המטר הוא אור עליון היורד מלמעלה להחיות את הניצוצות שבעמקי הקליפות שהם אסורים שם וחושקים לחזור למקומם לכן אין לך טיפ' שיורדת מלמעלה שאין טיפיים עולות כנגדה מלמטה מרוב חשקם לעלות משם ובזה תבין איזהו הכח המצמיח פרי הארץ עכ"ל וזה טעם נכון שנז' טל ומטר בברכת מחיה לפי שבהם תלויה תחיית הניצוצות שבקרב מלכין דמיתו ולכן כל עוד שלא היה אדם בארץ ושהיו מ"ן דרחל נסתרים בתחתית הארץ לא ירד מטר שהיה לבטלה כל עוד שלא בא אדם לתקן המ"ן וז"ש וכל שיח השדה שנודע שיש ב' מקומות לקומת רחל. א' כנגד נה"י דזעיר ועז"א שיח השדה שי"ח ש' ח"י בסוד נה"י כמ"ש בליקוטי תורה בסוד ג' גווני הקשת והמקום השני הוא בעלותה עד כנגד חג"ת כמ"ש בחזרת העמידה וה"ס עש"ב ע"ב ש' כמ"ש בפרשת והיה אם שמוע ושיעור הכתוכ כך וכל שיח השדה שכל הבחינות של מ"ן דרחל לא היה להם עדין שום מציאות תיקון והטעם כי לא המטיר וכו' שלא ירד אור מלמעלה מן הדעת המתפשט בו"ק שממנו חיות הנוקבא וה"ס חו"ג שסודם ב' שמות אה"וה אה"וי העולי' ט"ל ואם תמלא אהו"ה באלפין ואהי"ה בההי"ן יעלו רפ"ח עם הכולל גי' ט"ל ומט"ר שה"ס המילואים שמהם כח הנקיבה וזהו כי לא המטיר ה' אלהים שהם חו"ג הרמוזים במטר. גם ידוע ששם אלהים בריבוע ר' ושם מ"ה עם ארבע אותיותיו שני השמות הם מטר וז"ש לא המטיר ה' אלהים:

מדרש הנעלם גם אלה להרמ"ז וז"ל אתן טעם לשבח אל שם מדרש זה שקראוהו נעלם: והוא שרוב ענין זה הוא על הנשמה שמקורה בבריאה ששם ג"ע העליון וכ' בפרדס שהדרש הוא בבריאה ומדר"ש גי' תקמ"ד שהוא ריבוע קס"א אמנם יש ב' בחינות א' חיצוניות ואחד פנימייות ומדרש הנגלה ה"ס החיצונייות ומדרש הנעלם ה"ס הפנימיות שהם הנשמות ודרוש זה המיוסד על הנשמה שמו נאה לו מדרש הנעלם: והנה אברהם רומז לנשמה ושרה לגוף כי כך היא המדה שמ' הוא סוד חיצונייות של זעיר אבל קודם שניתוסף ה באברהם הוא בסוד הנשמה קודם שתשלם. ובתוספת ה שה"ס ה ראשונה של השם אז הוא סוד שלימות' לשוב אל הבריאה דתמן ה ראשונה כמ"ש בזוהר חדש פ' לך לך שה' נתן ה משמו בנשמה להיות' צרורה בצרור החיים ע"כ ובזה יובן מאמר זה והוא כי בהיות שעכשו כבר אברהם שלם ומלא לכן דורשו על הנשמה שכבר שלימה ועולה למעלה. שהרי גם נשמת הצדיק עולה כל הלילה להיות שעשועיו של הקב"ה וכמו שאחר שאברהם התקומם וקצץ ענפי הערלה ואח"כ בא הקב"ה לבקרו בחליו. כך הנשמה אחר שטורחת בע"הז להתם חלאת הקליפה מעליה ומקבלת צער המיתה גם הקב"ה מבקרה להניחה מעוצבה וכמ"ש בסמוך. וידוע שכל נשמה היא בבחינת אור פנימי ומקיף. והפנימי ה"ס הוי"ה ולהיות הנשמה מבריאה תהיה ההו"יה במילוי ס"ג. והמקיף סודו אל מלא העולה הק"ף ס"ג עם הק"ף גי' אברהם ששם אברהם רומז בעצם לנשמה בשני בחינותיה ובשלימותה:

ופתחי רבנן בהאי קרא שרומז בכללות זה הענין כי רי"ח גי' בריאה ששם אוצר הנשמות גם לרי"ח גי' אברהם שה"ס הנשמה. ואמר לריח ולא טעם ולא נועם כי הנשמה נהנית מן הרי"ח. הרי במלה זו נרמזה הנשמה ומקום מושבה ובחי' הנאתה. גם כלי הריח הוא החוטם שה"ס ס"ג ודרך בו הכנסת הנשמה באדם כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים:

שמניך סוד המוחין וסימן וכשמן בעצמותי' ונודע שהנשמה היא מהמוחין הפנימיים שמהם ב' בחינות הנשמה שהם פנימי ומקיף לכן אמר שמניך לשון רבים. ונודע שסוד הנשמה היא מבחינת הדעת שהוא מכוון ממש כנגד החוטם ולכן שייך בו ריח: וידוע כי ב' שמות לחו"ג דהיינו אהו"ה לחסדים אה"וי לגבורות והם גי' טו"ב וטוב"ה ולעומת שניהם אמר טובים:

בשעתא דסלקא פי' אותה שזוכה להתעלות מג"ע התחתון שהוא בארץ ומתעלה עד ג"ע עליון שאז מקושר עדן תחתון בעליון ואז:

קב"ה מבקר לה ה"ס שפע האצילות המתחדש בבריאה לשעשוע הנשמה וקיימא בההוא זיהרא פי' שזוכה לאור אימא דאצילות המקננת בבריאה שנודע שנר"ן דאצילות נקראים זיהרא עילאה:

אר"ש כל נשמתא וכו' והוא קרי ליעקב וכו' מייתי סייעתא למ"ש שהקב"ה מבקר לנשמה העולה לג"ע כמ"ש שהולך עם יעקב וכו':

דחזייא למיתב למעט מי שצריכה לחזור בגלגול או בעיבור להשלים שלימותה א"נ למעט מי שנשלמו רוחם ונפשם בגופות אחרים:

באתר שכינתא יקרא ה"ס אימא דבריאה שהיא ג"ע העליון ולגבי שכינתא תתאה נקראת שכינתא יקרא: א"נ הוא מה שכתוב לעיל זיהרא עילאה ואמר דחזייא למיתב כי צריך שיתעלה עד מקום שרשו. אז קב"ה קרי לאברהם ה"ס שורש הנשמות שבאצילות והכוונה שישפיע אור לאותה נשמה שעלתה לבריאה וקב"ה שהיא אימא קוראה לאבות שהם חב"ד דזעיר המתכוננים מנה"י דידה. וידוע דאימא מקננא בבריאה בנה"י שלה. ואקדימו ליה שלמא מן שמי ר"ל אני חפץ ומתפייס שתקדימו לו שלום גם משלי יתר על מה שתשפיעו עליו מבחינותיכם:

ואינון אמרין וכו' אין הכוונה שהאבות תרע עינם בבניהם חלילה אלא שרוצי' שתנתן להם מעל' וכח לעורר זווג עליון דאצילות ולא שיושפע עליה' אור בלתי התעוררותם שהוא בחינת אור החיצונייות שניתן לקיום העולמות אלא חפצם הוא ברא אתי למחמי וכו' לעלות ולחזות למעלה בנועם ה':

למתבע וכו' שהוא ממש העלאת מ"ן עד האבות והם יתעלו למעלה ויעוררו את האהבה ואז קרי ליעקב וכו' הענין כי בתחלה מדבר עם האבות בבחינת התעלותם בחב"ד דזעיר ואח"כ מדבר עם בחינת יעקב שהוא פרצוף היורד לבריאה כמ"ש בכוונת עזרת אבותינו וכן בלילה שהזווג בהיכל ק"ק דבריאה ויש שם יעקב ולאה בסוד אילנא דחיי ומותא כמ"ש בדרוש הקליפות ובזה יתיישב שבתחילה נראה שכל האבות הם בהסכמה אחת ושאח"כ נחלק יעקב מהם ואינו כן כי האבות הראשונים הם העליונים בחב"ד ויעקב הנז' אח"כ הוא פ' היורד לבריאה. ודוק אומרו קרי ליעקב דמה ענין קריאה זו והרי שם היה עם אבותינו ובמ"ש אתי שפיר. דהוה לך צערא ירצה שמפני גודל חריצותו להשלים מטתו זכה לכמה מדרגות של בחינות שונות שהרי כל הזווגים הם או סוד ישראל או יעקב ואין זולתו. ולכן אמר ה' שהוא ילך לבקר את הצדיק שבזה יתן לו כח להתעלות ולעורר הזווג באצילות ויזכה לראות פני האבות העליונים כמ"ש הם בראשונה ואמר ואנא אזיל עמך פי' אימא הנמשכת אל הבריאה להאיר אל הנשמה ששורשה ראשון הוא רב:

מבקש לא נאמר שאז היה נראה דקאי על יעקב שהוא מבקש פני ה' אבל מדכתיב מבקשי לשון רבים משמע דקאי אצדיקים שהם מבקשי פני ה' שה"ס האצילות שה"ס הפני' כנודע כי אחור עשיה ושמאל יצירה וימין בריאה ופנים אצילות. ויתכן להיות מלת פניך מושכת עצמה ואחרת עמה ושיעורו מבקשי פניך פני יעקב סלה: אר"ח ר"ל דאפילו אי הוה כתיב מבקש אתי שפיר שהרי אמר דור דורשיו וא"כ משמע שהדור הוא מבקש פני ה' עם של יעקב. והשתא פ' לריח שמניך פירושו הנה העלמות הנז' בסוף הפ' חושקות לריח השמנים הטובים הם ג' אבות שהם מוחי זעיר אבל אין הדבר עולה בידן אלא שמן תורק שמך פי' שמן אחד לבדו הוא המקבל הרקת שפע שמך הוא יעקב המושפע מן ה' וזה רמוז בפ' וירא אליו ה' באלוני ממרא שהוא יעקב הנקרא אלוני ממרא כמ"ש לקמן יעקב אבינו הוא כסא הכבוד:

גוון חד חיזו דאתחזי לעינא הוא אבא שנק' מרחוק וז"ש בסמוך וע"ד כתיב מרחוק ה' נראה לי: עד דנטיל עינא חיזו זעיר בקמיטו דיליה פי' הנביא אינו יכול להשיג אור אבא עד שקומט עיניו מעט כדי שיהיה נכלל האור במקום אחד ואז יוכל להסתכל:

גוון תניין פי' הוא פרצוף אימא גוון תליתאה הוא זעיר ולכך אמר בו ואתחזי בהאי גולגולתא אספקלרייא דנהרא שהוא זעיר כנודע ואין להקשות כי באבא שהוא גדול אמר עד דנטיל עינא חיזו זעיר וכו'. ובאימא שהיא תחתונה ממנו אמר סתים עינא ופתח זעיר שצריך לסתום עיני ופותח מעט ואז יסתכל. ובזעיר אמר כד איהו סתים בסתימו שאינו רואה כלום עד שסותם עיניו לגמרי וזעיר הוא תחתון מאימא ואדרבא היה ראוי להיות להפך וי"ל כמ"ש האר"י זל"הה כי סוד התיקון הוא העלמת האור וכשיש עליו כמה מלבושים זהו תיקונו שיוצא האור מעט מעט דרך הלבושי' ויכולים התחתונים לסובלו ולכך באבא שיש עליו כמה לבושים אין צריך לסתום עיניו רק בקמיטו דיליה וכו' ובאימא שהיא קרובה אלינו ואין עליה לבושים כ"כ כאבא צריך סתים עינא ופתח זעיר ובזעיר שהוא נגלה יותר מאימא צריך סתימו דעינא:

אתר דאקרי ברית וכו' פי' היא המ' וז"ש לקמן פתח האהל דא תרעא דצדק ור"ל שאברהם זכה למ' שנקראת פתח האהל ומ"ש כחום היום דא רזא דאתדבק ביה אברהם פי' הוא חסד ור"ל שהשיג המלכות כמו שהשיג לחסד שהוא חום היום: ולקמן שאמר כחום היום דא צדיק אין קושיא שטיפת החסד בגו אמת היסוד והכל אחד:

והמשכילים וכו' קא חשיב עשר ספי' ולפ"ז מ"ש הזוהר לקמן זוהר דעביד תולדות הם תרין ביעין שהם בחינת נ"ה שבהם מתבשל הזרע ויורד ליסוד דעביד תולדין. זוהר טמיר וגניז פי' יסוד זעיר לפי שעולה בסוד הדעת ונעלם שם אמר שהוא טמיר וגניז. נליצו דכל נצוצין פי' הגבורות. ושרגין פי' החסדים שהיסוד יש בו חו"ג: