מקדש מלך על ספר הזהר א:קנח

בע"ב אתוון גליפין פי' ויע"בור ע"ב רי"ו רי"ו הם ג' ע"ב דויסע ויבא ויט בהיותם אותיותיהם רי"ו ואחר שנתחברו במ' ונעשו שמות כל שם ג' אותיות הם ע"ב שמות וזהו ויעבור אברם בארץ ר"ל שהמשיך הרי"ו והע"ב הנזכרים בארץ שהיא מ':

אעביר כל טובי והוא רמז לקדושה דארעא וכו' פי' הם החסדים שנקראים טוב שבאים מאימא למ' וזהו מאתר עילאה שהיא אימא:

מסטרא דא לסטרא דא פי' שהשפיע במ' הארה מכתר שלה עד מ' דידה שהמ' כתרה בין תרין דרועין שנק' שהם כד"א וישימו על שכם שניהם. וסוף המ' הוא בסוף יסוד זעיר שנקר' מורה לפי שהוא משכיל ומורה שפע למ' כמ"ש הזוהר בפ' משכיל לדוד נמצא שהמ' מקומה מבין תרין דרועין דזעיר עד היסוד דזעיר וז"ש עד מקום שכם עד אלון מורה.

והרמ"ז כתב וז"ל דאתחתים וכו' ה"ס חסד דרום גבורה צפון ת"ת מזרח. מ' מערב. בע"ב אתוון כמש"ל. בשמא דא ע"ב שמות כתיב הכא ויעבור וכו' רומז למ"ש ברעיא מהימנא דע"ו ע"ב ואיהו גדיל לה פי' למ' בי"ג מכילין דרחמי א"כ רומז למ"ש בס' הכוונות בסוד ד' ובכן שצריך להמשיך בכל א' וא' וא' ג' הוי"ות של י"ג תי' דיקנא וכן התחזק אברם בכח יחודים וכוונות להכניע חויא בישא דאתלטייא והכנעכי אשר אז בארץ:

הכא אתגלייא ליה וכו' כנז"ל דף ע"ח שלא יכול לכוין ולדעת הכח השולט על א"י והטעם מפני שהוא חילא עמיקא הוא יסוד אימא בירא עמיקא שמשם מאיר כתר מלכות. ובג"כ וירא וכו' הטעם מפורש שלא היה יכול להגלות לו בח"ל כי חשך הקליפה היה פרוס על העולמות ושהיתה השכינה רחל מסולקת על ז' רק עין שפי' הרב ז"ל שז' תחתונות של מ' היו מסולקו' לנגד נה"י דזעיר דהיינו כמוסות ונעלמות בכחב"ד שלה וכשבא אברם הוריד השפע לרקיע א' הוא החסד שנגלה ממקום העלימו ונתפשט למטה בגופא. וגם בזה יכון פי' הפ' ויעבור אברם בארץ שאברהם שה"ס החסד שבו ע"ב רי"ו עבר בתוך הארן מ' עד מקום שכם מן הראש נתפשט עד מקום השכם ששם זרוע הימיני ונודע שחסד הוא יומא דכליל מכולהו יומי לכן שכ"ם גי' ה"פ חסד עד אלון מורה ר"ל שנתחזק החסד הזה של המ' בנצח דזעיר שבו היא אחיזתו. ואילון לשון חוזק כמ"ש כאלונים ונצח היינו חוזק. וכדין ויבן שם התחיל לתקן את המ' המתכוננת עם החסד כמ"ש והוכן בחסד כסא ונודע שבנין רחל מתחיל מלב זעיר ששם מסתיים יסוד בינה ובסוד לב מבין והיינו ויבן לשון בינה ובנין ואיתא בס"ה שיש שם ב"ן ביסוד בינה ובבחינה זו נקרא המ' מזב"ח גי' אל הוי"ה שהוא בזעיר. ודרגא דשלטא על ארעא ה"ס תנ"הי דזעיר ועליהם נאמר והארץ הדום רגלי: