מקדש מלך על ספר הזהר א:קנט

ועאל ביה היינו בזה האור המאיר במ' בבחי' המ' ולא בבחינת האור עצמו מסוד הזכר כי לא נכנס בו עד אחר המילה:

ואתקיים ביה פי' אע"פי שיצא אח"כ לח"ל ולמצרים מ"מ לא נסתלק עוד ממנו כיון שכבר זכה בו בא"י: מתמן ידע וכו' משם משורש רחל ידע והשכיל אבל לא נתגלה לו בחינת יסוד אימא שהוא בת"ת זעיר הנקרא הר ה' שהרי חג"ת נק' הרים. חסד נקרא הראל. גבורה הר אלהים ולת"ת יצדק הר ה' ששם הוא סוד הוי"ה כנודע:

וכולהו דרגין ה"ס שורש ח"ג נ"ה הכלולים בו וגם שורש כתר יעקב וכמה בחינות יוצאות משם אהלה בה' ה"ס יסוד אימא ה עילאה. פריש פרישו סוד סוכת שלום:

דקב"ה שליט על כולא שאע"ג שיש עץ החיים ועץ הדעת טו"ר ושממנו שורש לעולמות החיצונים הוא ידע והשכיל שאור הקדושה הוא היחיד השולט על הכל כמ"ש ומלכותו בכל משלה:

וכדין בנה מזבח הוא מזבח הפנימי בסוד לאה כי הנז"ל סודו רחל ולכן כאן לא אמר הנראה אליו כי היא מעלמא דאתכסייא.

וידע חכמה עילאה כי עד עתה היה אחוז בחכמה תתאה תחת עץ החיים אבל עכשיו נתעלה למעלה:

וכולא רזא דחכמתא פי' ב' המזבחות אחוזים ביסוד דחכמה המבריח באמצע א' בדעת וא' בת"ת עכ"ל הרמ"ז זלה"ה:

ונסוע הנגבה דא דרום וכפי זה הכתובים אינם כסדרן שתחלה ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו שהיא מ' ואח"כ ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהוא חסד ואח"כ ויבן שם מזבח לה' סתם וכ"כ הזוהר בדף פ"ג ע"ב וז"ל ת"ח בשעתא דעאל וכו' ובנה מזבח לההוא דרגא פי' מ' לבתר הלוך ונסוע הנגבה דקביל רוח עד דסליק לאתדבקא גו נשמה כדין ויבן שם מזבח לה' סתם:

דלא הוו ידעו ידיעה לקרבא וכו' פי' על דרך באת אלי להזכיר את עוני ה"נ כשבא אא"עה לא"י נתבקר פנקסם לפי דלא הוו ידעי וכו' ולכך בא רעב עליהם.

מנא ידע וכו' פי' מהיכן ידע אברהם דעד כען לא אתתקנת א"י ולא יהיב חילא וכו' ותירץ דכתיב לזרעך ולא לך רק עד דיפקון דרגין ידיען.

אי זכאה חמאן וכו' הק' המ"דל כיון דבזכותא תלייא מלתא פנקס למה: ותירץ דהפנקס הוא תכשיט דבסמוך קרו ליה רדידי: והרמ"ז כתב עליו וז"ל ואני אומר בהקשות קושיא אלימתא דאי דחיין לה לבר מאי אהני ליה פנקס וכן לקמן בעת עלייתה לעדן ונלע"ד דפנקס זה להנהיגה בדרך וכן בסמוך להעלותה עד שערו ג"ע אבל בזכותה להכנס או לאו אינם נטפלים (ע"כ) דנחת אברהם למצרים בלא רשו הקשה המ"דל ז"ל דלקמן פ"ג אר"ש דמוכרח היה אברהם לרדת מצרימה:

והרמ"ז תירץ וז"ל דברי ר"ש עיקר ואיני רואה מקום לקושיתו דפי' דברי ר' יהודה בכאן דנחת בלא רשו שהיה לו לשאול פי ה' שירשהו לבוא שמה ואם יכניס עצמו בסכנה עצומה כזו והגם כי יצא בשלום הו"ל לשאול פי ה' וליטול רשות תחילה. כי לקמן לא אמר שצוהו על כך אלא פי' כוונת אברהם לבא שמה עכ"ל הרמ"ז: