מקדש מלך על ספר הזהר א:טו

חסדי דוד תמכי אורייתא כי נ"ה בונים קוי המלכות שהיא תורה שבע"פ וכן מוכח מסוף הלשון שאמר ובחילא דא כתיב תהלתו וכו'. אי נמי ב' חסדים המגולים דנ"ה הם עולים בסוד אור חוזר ומגדילים כל פרצוף זעיר שנקרא תורה שבכתב. ואלו חסדים המגולים מאירים ג"כ לקוי המלכות וז"ש תמכי אורייתא שהיא תורה שבע"פ:

אתחברת בבעלה מכינים אותה להזדווג למחר כי בליל שבועות אין זווג לזו"ן כמ"ש הרב ז"ל וכן לקמן אמר אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה מתורה לנביאים ובפרשת אמור כתב הזוהר שצריך ללמוד ליל שבועות תורה שבע"פ והרח"ו ז"ל בהגהותיו הקשה מאמר זה עם של פ' אמור ותירץ דהיינו אחר שיגמוד כ"ד ספרים ילמוד תורה שבע"פ וז"ל סידור האר"י ז"ל הנה בחג שבועות נכנסים המוחין דזעיר לאט לאט וחסר לו הכתר שהוה נעשה לו מדיקנא דאריך. וכן חסר כתר דנוקבא וזה נעשה ע"י קריאתינו. ויכוין להמשיך כתר לזו"ן ע"י שיקרא כ"ד ספרים ואח"כ ספרי קבלה עכ"ל וז"ש מתורה לנביאים וכתובים שהם כ"ד ספרים. וברזי דחכמתא הם סודות התורה שבע"פ:

תקונון דיליה הם כ"ד צירופי אדנ"י שיכוין צירוף אחד בסוף כל ספר: ותכשיטהא הם שמות היוצאים מסוף כל ספר כמ"ש הרב קישוט ראשון למ' הוא יָֻפ בָֻן וכן כולם הרי שקראו קישוט שהוא תכשיט:

ומחדשון מלין הם סודות הקבלה בספרא דדכרניא יסוד דזעיר הנקרא ספר הזכרון כמ"ש לעיל: מגיד הרקיע הוא יסוד דזעיר שמזכיר כל חידוש שמחדש שום חכם וכותבו בשמו: בע' ברכאן. הם המוחין ד' שמות ע"ס מ"ב ולבושיהם ג' אהי"ה דיודי"ן דאלפי"ן דההי"ן שיש במילוי הז' שמות ע' אותיות ור"ל שהקב"ה מברך לצדיקים וממשין להם הארה מהמוחין ולבושיהם:

ועטרין הם המקיפים שעל זו"ן דעלמא עילאה פי' שהברכאן שהם המוחין והעטרין שהם המקיפים כולם מאימא עילאה באים לזו"ן ומהם מתברכים הצדיקים הא אוקימנא ליה שבפרשת תרימה פירשו הרשב"י עליו השלום על ענין אחר. ועתה מפרשו על ענין התורה דליל שבועות:

אתתקנת בכ"ד צירופי אדנ"י ואתנהירת בקישוטהא הם כ"ד שמות הנז"ל דמתחברן כחדא מלאכים העליונים עם הצדיקים התחתונים:

מכפרים מתנהרין גרסי' שהשמים שהוא זעיר מאיר בכח המוחין שקיבל בז' שבועות ובהארת הדיקנא דאריך שקיבל כדי לתקן כתר שלו ור"ל שמאיר בזיהרא דספיר שהם או"א גם הוא מאיר כמותם:

מסייפו עלמא פירוש המוחין שקיבל הם מאירים מראש זעיר עד סוכו שהיא המ'. ונק' הכתר שלו סוף ממטה למעלה:

בכל יומי שתא איקרי אל באוצ"ח דרוש המקיפים כתב כי בימי החול דעת פנימי דנוקבא הוא שם ב"ן ובשבת הוא שם ס"ג וז"ש בזוהר בראשית בכל יומי שתא איקרי אל והשתא איקרי כבוד אל. פי' כי. בכל השנה אין לה אלא שם אל אבל עתה יש לה דעת יותר פנימי כנודע והוא שם ס"ג שהוא גי' כבוד אל עכ"ל. והאי דקארי לדעת הפנימי של חול שהוא שם ב"ן אל זועם משום שהוא גבורה כנודע:

יקר על יקר וכו' ג' לשונות לרמוז לג' כלים שלה חיצון אמצעי פנימי שיש בהם נר"ן שלה כולם נגדלו ונתקנו. אי נמי יקר מצד החכמה. נהירו מצד הבינה שולטנו מצד הדעת שהמוחין דמ' נגדלו מחב"ד דזעיר כנודע:

דברית בהדי כלה ואינון וכו' פי' שהצדיקים ששומרים הברית מתקנים אותו ומחברים אותו עם המלכות ושיעור הכתוב כך הוא החכמים שהוא זעיר מספרים ומאירים מכח המוחין דאו"א. ומשפיעים לכבוד אל שהיא מ'. ומעשה ידיו הם הצדיקים ששומרים בריתם שהמילה היא מעשה ידיו של צדיק שמסיר הערלה ומגלה הארת היסוד ושומר' מכל טומאה:

מגיד אותם הרקיע פי' כותבם ומפרסם כל חידושיהם ואומר צדיק פ' חידש כך וכך. כמד"א ומעשה ידינו כנז"ל שהברית הוא מעשה ידיהם של צדיקים:

רב המנונא וכו' נקטיה משום סיפא דמלתיה: וחבל את מעשה ידיך דא ברית קדישא. דלא יהיב בר נש פומיה וכו' שלא יוציא מפיו נבלות הפה ויבא לו הרהור ומטמא בריתו שברית המעור נפגם בפגם ברית הלשון:

לההוא בשר קודש הוא האבר הקדוש דחתים ביה ברית קדישא פי' שהארת יסוד העליון דזעיר מתגלית ביסוד של כל אדם שקודם המילה יש שד באבר וע"י המילה מתגלית העטרה שהיא יו"ד ונשלם שם שדי שהוא יסוד וז"ש דחתים ביה ברית קדישא: דומ"ה הביא ב' פסוקים א' לאזהרה וא' לעונש. הא מה דאמרית אם לפניך גלוי לפניו מי גלוי קושיתי אחת: