עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמקדש מלך על ספר הזהר

מקדש מלך על ספר הזהר א:יד

Mikdash Melekh on Zohar 1:14 · מקדש מלך על ספר הזהר · free full Hebrew text

Open in the reader →

דחד סבא כתב הרב כי נשמת בניהו היא ברב המנונא ומתנוצץ בבנו וכאלו בניהו המדבר אליהם תרין עטרין ?הס פסוק את שבתותי ופ' ובניהו. אבל פ' הוא הכה ומן השלשים הם נכללים באלו השנים דע"ב שמהן כתב הרב בס' הליקוטים כי חבקוק היה מנשיקין הראשונים שנתן דכורא לנוקבא ונעשו נוקבא ולכך מת מיד עד שהוצרך אלישע להמשיך אליו רוחא עילאה ממקום החיים של הדכורא מפי זעיר שיצא הבל אחר חדש. וז"ס וישם פיו על פיו כדי להוציא הבל אחר חדש מפי אלישע שהוא כנגד זעיר ונזכר בפרשת בראשית דף ז' דגליף עלוי אלישע שם ע"ב בתיבין ובאתוון והאותיות הם רי"ו גי' חבקוק אך התיבות הם ע"ב כל תיבה משלש אותיות ותרווייהו גליף אלישע עלוי נמצא שהם סוד ע"ב רי"ו וסוד זה הוא מה שהודעתיך בסוד רפ"ח ניצוצין שהם ע"ב רי"ו ואלו השלשה הם גבורות כמנין רי"ו שהוא גי' גבורה כי הם מהבינה ולמטה אך הע"ב הוא גי' חסד שהוא באבא נמצא דגליף עלוי ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן והם סוד תכלית כל הרפ"ח ניצוצין עכ"ל וז"ש לקמן ובאתוון אתקיים כל גופיה:

בתיבין אתקיים לאהדרא רוחיה שהם ע"ב תיבות כל שם מג' אותיות אי נמי כתב בס' ק"י כי באים ג' ע"ב דויסע וכו' ממזל החל לדעת אבא ומשם ליסוד דאבא ומשם ליסוד דאימא ומשם לדעת זעיר ומשם ליסוד דידיה ומשם ליסוד דנוקבא ונעשה הכלי דמ"ן סוד רי"ו. ואחר כך בביאה שנייה נותן בה ע"ב שמות להוליד נשמות והוא ג"כ ממזל הח' עכ"ל ולכן באותיות אתקיים גופיה שהוא נעשה מכלי דמ"ן דמלכות ובע"ב שמות שהם להוליד נשמות: אהדר רוחיה:

דאתגליף ביה אבוי כל עיסת האדם היא מן כ"ב אותיות התורה שמענא מה דהוה לי פי' ששמע מאביו ואמו שמת וחיה אי נמי שמע והבין ברוח הקודש שמת לפי שהיה מעלמא דנוקבא ולכך היה מפחד. כמו חייו נלע"ד דהול"ל מקרב שנים חייהו שפירושו מו"ק דזעיר תחייהו. לכן פי' כמו חייו והשתא ניחא שפירושו בקרב שנים שהם ו"ק דזעיר יהיו תלויים חייו:

מעקר טורין כתב בספר ק"י טורי רמאי הם הקליפות הקשים כהרים וז"ש מעקר טורין הם הקליפות. ואח"כ משלשל השפע משרגא לשרגא שהם הפרצופים:

דמלכא משיחא כתב הרב כי רב המנונא הוא מנשמת מרע"ה קודם שעשו ישראל העגל ורשב"י מנשמתו אחר שעשו העגל ומשיח הוא משה בסוד מה שהיה הוא שיהי' והוא נשמה לנשמה דמשה ולכך ר"ה היה בהיכלא דמ"מ כי הכל אחד. וכן רשב"י א"ל ר"ה תהוון שבבין וכו' ובספר אשל אברהם נתן טעם לתחלת המאמר שקרא למ' רביעית לחג"ת. לפי שכשהו"ק הם ג' גו ג' נכללים נה"י בהם ואז היא רביעית לחג"ת רגל ד' דכרסייא וכשמתפשטים הו"ק אז היא רביעית לנה"י ולכן המ' שהיא יסוד רביעי ארמ"ע איהי גלי עבידתא דיומין קדמאין שהם חג"ת: ועבידתא דיומין בתראין שהם נה"י: שבת דמעלי שבתא ליל שבת שהיא מ'. שבת דיומא יסוד דזעיר: א"ל ר"א דא קדושה דשבת. סוד נשמה יתירה. ופירש דבריו דאתמשכא מלעילא תוס' נשמה יתירה. ואיך דבריו מיושבים על מאמר הזוהר ומספרו תדרשנו:

בגין דיראת ה' סוף חכמה איהי: הכי גרסי' אלא איהי ראשית לאעלא לגו דרגא דחכמתא ופי' כל הרוצה לעלות לאבא צריך תחלה להעלות מ"ן למ' ואז יזדווגו זו"ן ועולים גם הם למ"ן דאו"א וכן עד רום המעלות עד א"ס ב"ה. והאי דנקט ראשית חכמה לפי שכולם בחכמה עשית שאבא מאיר בעולם האצילות. ואימא נעשית מעבר ודרך לעבור בה אור אבא לזעיר. וכן זעיר נעשה דרך לעבור בו אור אבא למלכות. נמצא שאבא מאיר לכולם וז"ש ראשית חכמה:

אבא עילאה יותר מאימא וטמיר יותר מזעיר. וגניז יותר ממלכוח: תרעין אלין על אלין. פי' פרצוף אימא ופרצוף זעיר. תרעא חד מלכות מנעולין וכו' ג' לשונות אלו נגד ג' כלים שיש למ' פנימיים אמצעיים חיצוניים וז"ש מנעולין נגד כלים חיצוניים. פקחין נגד אמצעיים. היכלין נגד פנימיים. אי נמי מנעולין בחי' ירושלים. פתחין בחי' ציון היכלין פנימיות יסוד דנוקבא כמש"ל בענין עיגולא וריבועא:

דמתחברן כחדא כי מהחזה ולמעלה יש ליסוד אבא כיסוי שהוא יסוד דאימא. ומהחזה ולמטה מתגלה יסוד אבא ומאיר למ' שהיא מהחזה ולמטה. וז"ש אבא יסד ברתא כמ"ש באוצ"ח וז"ש דמתחברן וכו'.

תרון נקודין כי אבא נקודה בהיכליה שהוא אימא והמ' נקודה בהיכליה שהם י"ב בקר: חד גניזא. יותר מאימא. וטמירא יותר מזעיר דהא הוא ושמיה חד גרסי'. אתה היא חכמה: שמך היא מ' לבדך אחדות אחד. אילנא דטוב ורע. פי' זעיר נבנה מהחסדים. ומ' רובה מהגבורות וגם החסדים דזעיר מאירים בה ולכן יש בה טוב מצד החסדים לצדיקים ועונש מצד הגבורות לרשעים אי נמי לפי שרגליה יורדות מות. תרין תרעין הם ת"ת ויסוד דאינון כחדא. כי גוף וברית חשבינן כחד: