מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:עו

אתערון עובדין לעילא מלה זו של הערה נהוגה מאד בכל הזוהר לרמוז סוד גדול בהמשכת השפע מלמעלה למט' וזה כי הורדת האור וטוב העולם נמשך מהמדות העליונות. אבל רק האדם השלם יש לוכח להמשיכו מהם. ולהעירם בהמשיכו עליהם המוחין המחיים אותם ומעוררי' חפצם להמטיר על העולם הכל לפי המעשה. אך בתנאי שלם שהפועל בעי לאחזאה וכו' שיהיה מכוון ומקביל לעובדא דלעילא דומה בדומה וכמושמזכיר ממשיחת כ"ג שהוא דוגמה דזעיר:

כל חדוותא וכו' וזש"ה שמן וקטרת ישמח לב ולא אמר ישמחו מפני שהעיקר הוא ההוא שמנא שה"ס מח אבא שהוא מבחר וראשית המוחין וכן ישמח לב גי' שמ"ן. ולכן אמר כל חדותא שהוא כולל הכל וכמ"שה כולם בחכמה עשית ובו שורש כל הקדושה. והמשכן וכל כליו נתקדשו בו והנה י"ה פעמים הוי"ה גי' שמ"ן. ועליו נאמר ביה ה' צור עולמים:

חדוה וברכאן וכו' הוא אור המקיף ואור פנימי: לכולהו בוצינין הם הכלים דאצילות כמש"ל דף ז' ע"ב וכהנא עילאה ה"ס זעיר שעיקרו החסדים והוא מושרש בחכמה כ"ח מ"ה כנודע. ואמר מיניה איתעטר בנגידו ומשחא. אתעטר בנזר אלהיו שרש שמן הוא ממוחא סתימאה שנמשך ע"י דיקנא דאריך בי"ג תיקוניו בסוד יאא"א דשם מ"ה שהוא במ"ס כמ"ש בדרו' תלת רישין. ומפני שהדיקנא נמשך עד טיבורא דלבא לכן כתיב ישמח לב. ואותיות שבשם מ"ה היתרות על הד' הנז' שהם ו"ד ה' א"ו ה' הם גי' ל"ב: ולשון בנגידו ירצה המשכה והורדה:

ובכ"ג כהנא וכו' הוא כ"ג התחתון שעליו נמשך זה השפע כמ"שה כשמן הטוב היורד וכו': חידו אור פנימי בלב והמקיף בפנים:

ברישיה ולא בלבושיה וכו' דדיקנא דאריך נוטף עד רישא דזעיר ומשם נמשכים ז' תיקונים שהם ח' לבושי כ"ג כמ"ש באידרא רבא:

אלישבע לאהרן וכו' מובן במ"ש בח"ב מתפר הגלגולים דף י"ב ע"ב וז"ל אהרן לקח לולאשה את אלישבע והיא עצמה בת שבע. ושתים אלו בחי' רחל נוקבא דזעיר אלא שאלישבע מורה על היותה מתוקנת בבחי' מוחין ויש לה זווג כי אותיות אל מורים על החסד וגם שלקח אותה אהרן איש החסד שושבינא דמטרוניתא. ובת שבע מורה היותה בלתי מתוקנת וכ"כ בזוהר ח"ג דף ל"ח ע"ב על אלישבע ובת שבע עכ"ל: והנה מ"ש שבת שבע היתה בלתי מתוקנת ר"ל שחסר ממנה ביסום החסדים והיו הגבורות גוברות בה לעשות משפט בחיצונים שחשבו למשול בהוראיה שנלקחה לאוריה החתי. אבל הוא לא יכול ליגע בה כי גדול כחה בגבורותיה לשלוט בם וידוע שעיקרם של חיצונים הוא כנגד ג' עולמות בי"ע. שכולם עומדים בסוד ז' היכלות ומדורין והיינו בת שבע והנה בה שם ב"ן שאם תכה אותיותיו יו"ד פ' ה"ה ר'. ו"ו פ' ה"ה ק"כ הכל ש"ך דינין ועם שם ב"ן הרי שב"ע. ואולם כגגד הגבורה על החיצונים שכנגד בי"ע אמר לדינא בבריאה. לאגחא קרבין ביצירה. לאושדא דמין בעשייה. שלפי גודל רשעתם שם אין להם שמירה אלא סכין. אבל בבחי' אהרן איש החסד היתה מתוקנת ומבוסמת ואע"ג דקי"ל דרחל היתה אחור באחור כל עוד שלא נבנה הבית בימי שלמה נלע"ד דהא דקאמר הכא הוא לפי שעה כאלו תאמר בשעת הקרבת התמיד. ואח"כ היתה חוזרת לאחור אבל בימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא כל היום כולו. והכי מסתברא דלא גרע אותו הזמן מזמן הגלות שמתתקנת ועומדת פ"בפ כל זמן התפלה. והנה בהיות רחל אחור באחור צריכה בכללות לג' בחינות. א' הוא ענין הנסירה דאתא חסד ופריש וכו' כנז' בא"ר דף קמ"ב ע"ב ובאתרהא שקיע רחמי וחסד. וחסד זה הוא חסד דבינה היורד ונשקע באחורי זעיר ואז הדינין נדחין לנוקבא ונפרדין ואולם חסד דבינה ה"ס שם א"ל והוא הוא השופט שלום לזעיר שכן דוחה ממנו הדינין ונותנם לנוקבא שכל עוד שהוא אחור באחור יש כעין קטטה בין הגבורות. וגם זעיר שטבעו חסד לא ינוח לו. אבל בנסירה שנעשית בכח אל עליון אז הוא שלמא ואף לרחל זה לה לחדוה ושמחה חדא משום שמתחלת להתקן להיותה ראויה לזווג. ועוד שאז מקבלת גבורות ממותקות דהיינו מנצפ"ך הנמשך לה מזווג א"וא שעשו בשעת שינת זעיר כנז' בסודות התקיעה ואז היא נק' אלהים דהיינו אל הי"ם דאתכליל ימינא בשמאלא כנז' בפ' בראשית דף' י"ז ע"ב בסוד הבדלת יום ב' והרי בחי' א'. ואחריה בחי' ב' שהוא חזרתה פנים בפנים ואז מאירין בפניה ג' שמות א"ל דהיינו ג' יי"אי בסוד מג"ן ככתוב בכוונת מלך עוזר בעמידת ר"ה והיינו נהירו דאנפין והבחי' הג' היא הזווג שאז נעשית בריכה לקיבול מימי החסד והיינו לאתברכא מאת היסוד הנק' ברוך: וידוע שבטיפת זרע הזכר כלולים ז' חסדים שה"ס ז' פעמים א"ל גי' רז"י ל"י. שהיסוד ה"ס הסוד והר"ז וכנגד זה שהוא העיקר בא שם אלישבע שר"ל שיש לה ז' פעמים שם א"ל וגם שבע יאמר במקום רבים כמש"ה שבע יפול צדיק וקם. והענין שיש לה כמה בחי' שם א"ל בנסירה ובחזרתה לפלים ובחיבורה. ועוד ירמוז שיש לה ב' בחינות בנסירתה שם אל דחסד: ושם אל דאלהים ובהחזרתה פנים בפנים י"פ א"ל הם י"ב פעמי' א"ל גי' שב"ע בכיון והיינו אלישבע רומז אל כל הבחי' האמורות. וזהו אומרו וע"ד אתקרי הכי. ויתר על כן בת שבע ר"ל שהיא למטה מכל הז' ויוצאה מהז' שהיא עטרת זעיר. ואלישבע ר"ל שיש לה שבע שהגיעה עד הגדולה וז"ש דאתחברו בחסד. והנה מפני שלמעלה אמר בשם בת שבע לדינא לאגחא וכו' שכולם פעולות דין חזק לנגד החיצונים כנז'. לא ניחא ליה בההיא לחוד שלא ירמוז כ"א לעונש ויסורין חזר ואמר ת"ח בת שבע לדינא וכו'. וירצה שגם יש רמז לענייני הקדושה שכן הדינין צורך לה לדין עמה בכסאות לבית דוד לירש המלכות ולחזקה. שכל עצמה הוא גבורות ודינין. דו"ד משי"ח גי' שב"ע ובגי' ב"ן י"שי. גם שב"ע נוטריקון "שבע "בת "עמיאל עמי"אל גי' קנ"א דהיינו מלכות אימא וכן אלה"ים אד"ני וראוי לשום לב מה ענין כל מאמר ר"ש הנמשך בכאן. ונ"לעד שבא להוסיף סוד נסתר בשם אלישבע ולא פליג אר"א בריה אלא לאוסופי אתא: כי ר' אלעזר פי' הענין בסוד זווג ז"ון התחתון דהיינו זווג היסודות. ור"ש בא והוסיף זווג הפנימיות שהוא בסוד קול שממנו יוצאים ז' קולות ולכן הקדים תחלה שרש הדברים לבוא אל תכונתו. והתחיל אר"ש. ולא רש"א מפני שאינו חולק אר"א: דתנינן קול השופר הוא מ"ש ר"ש גופיה בפ' יתרו דף פ"א ע"ב.

ודא הוא יעקב וכו' נקדים מ"ש הרב ז"ל בסוד אל דעות ה' שב' דעות יש לזעיר א' דעת עליון שבין חו"ב שלו. והב' דעת תחתון שבין ב' עטרין חו"ג ומשה זכה לעליון ויעקב בסוד התתתון ושניהם בסוד ס"ר לראות כי העליון נמשך מתיקון ז' דדיקנא עילאה וא"מת גי' ז"פ ס"ג וז' מילואיהם שכל א' הוא ל"ז גי' הב"ל נמשך מלמעלה ויוצאי' בסוד ז' קולות ז' מקיפי ז' תחתונות דבינה ונכנסים ביסוד פי' בסוד היסוד ממש. לאפוקי דעת התחתון שגם הוא סוד ס"ר י' הוי"ות דה' חסדים וה' גבורות שזה הוא סוד עטרין. והוא בעטרות א"וא בסוד ברכות לראש צדיק כנז' בא"י פ"ד מדרוש פרטי העיבור ומוחין ע"ש ואמר עוד שם בפי' אל דעות שלהיות שהשני עטרין ודעת הם תחת המוחין העליונים לכן שלשתם נק' בשם דעת המכריע בין חו"ב העליונים: תו איתא בס"הכ שאלו הח"גת דשני עטרין והמכריע שלהם הם המוחין דאברהם יצחק ויעקב כמ"ש בכוונת השופר: למדנו מכל זה שחג"ת דב' עטרין הם סוד האבות וששלשתם יחד נק' בשם דעת המכריע בין חו"ב העליונים. וז"ש יעקב דאיסתלק במחשבה דאבהן כי האבות הם חג"ת הנ"ל. ומחשבה שלהם הוא סוד חו"ב העליונים שיעקב נתעלה להיות מכריע ביניהם בסוד הדעת והאבות ויעקב יוצאים מיסוד אימא שהוא סוד השופר שהוא חלול כשפופרת לאפוקי נ"ה דידה שהם אטומים ואין בהם צינור פתוח למטה ויסוד זה משפר את הוולד כד"א ברוחו שמים שפרה. וב' עטרין ודעת המחברם יוצאים ממנו יחד בסוד קול. שהדבר נראה במורגש שהקול כלול מאש ומים ורוח יחד וסוד ה' יתן אמ"ר ר"ת "אש "מים "רוח שעיקרם הקול. וגם כי סתם שם ע"ב בחסדים. מ"ב בגבורות. כ"ב בת"ת ושלשתם גי' קו"ל: כנראה בחוש שקול האדם מורכב מאש מים רוח. כן אימא עילאה אפיק לאבהן חג"ת הנ"ל כחדא. וגם מגו מחשבה דהיינו חו"ב העליונים אסתלקו כחדא בסוד קול פי' מתעלים ומאירים מדעת העליון בחד קול. שהרי בין חו"ב ובין חו"ג שניהם מיוחדים בדעות שלהם בתוך יסוד דתבונה שה"ס השופר. א"נ כשמסתלקים מרישא דזעיר בעת השינה הוא בחד קול דהיינו ביסוד דתבונ' וכמ"ש בפ' אמור דף צ"ט ע"א:

מ"מ כד ההוא שופר עילאה דנהירו דכולא אסתלק וכו' ולהיות שכל החג"ת הנ"ל נכללים ביסוד אימא ובסוד הדעת. לכן נק' קול השופ' בלשון יחיד. גם שג' אבות הם כולם נקראו שם קול אחד. ועוד שלפי האמת תרי קלי נינהו דהיינו קול לזעיר וקול לנוקבא שהרי מזעיר נפקא נוקבא הנק' בת קול. אבל הקול העיקרי הוא קול שופר ששם קמוצים כמוסים מ"ן בייחוד גמור ומשם יוצאים שאר הקולות להתפשט לחג"ת ונהי"ם. ושרשם מזווגא דמחשבה הוא סוד אח"עה גיכ"ק שה"ס חו"ב כנודע ומהם יוצא הקול בסוד ע"ב ס"ג גי' קו"ל עם הכולל. ועוד צריכים אנו לומר שגם הגרון ה"ס השופר העליון שבכח זווג חיך וגרון דהיינו חו"ב יוצא הקול מתוך הריאה שעולה רי"ו וע"ה גי' אחע"ה גי"כק ואז יוצא הקול דרך פה בסוד מקיפים לשבעה תחתונות שלה ונכללים כל שבעתים ביסוד בינה ונכנסים בדעת זעיר וממנו לחג"ת נהי"ם שלו. וז"ש וז' קולות דנפקין בזזוגא דמחשבה בשופר. ואח"כ דא שופר שהוא יסוד אימא שבתוך הדעת הוא דאשקי לון ורוי לון באותם ההבלים שמתהוים למים מקולות מים רבים לחג"ת בתחלה כשהיסוד בדעת. ולבתר לבנין נהי"ם כשמתפשט עד החזה דזעיר. ואחרי הקדים כל סוד הנז' מהתפשטות ההבלים מזווג הפנימי זווגא דמחשבה. אז נמשך ואמר ת"ח ויקח אהרן וכו'. כלומר במה שהצעתי לפניך תבין עוד סוד אחר בשם אלישבע יתר על מ"ש ר"א לעיל והוא שהמשיך אליה אור מזווג העליון ומשבע קולות. והנה אהרן עם ד' אותיותיו עולה ס"ר כנגד ז' הבלים היוצאים מתיקון אמ"ת שעליו נאמר תורת אמת היתה בפיהו ודרישנא ליה בפי' ה"ו דהיינו ה"י וי"ו גי' הב"ל ואמנם להיות תחלת יציאתם מפי אימא ונעשי' ז' מקיפים לז' תחתונות שלה כנ"ל יש בודאי גם בחי' שם א"ל מסוד יי"אי דס"ג כי א"ל מלא עולים הק"ף והם ז' פעמים א"ל העולים רז"י גי' אח"עה גי"כק ששם שרשם וז"ס אלישב"ע וגם זה נרמז במלת ויקח שהוא סוד ז' ברכות הנישואין כנגד ז' קולות. ואז כוין לבסמא לה בסוד החסדים ולמחדי לה בסוד הגבורות לחבר לה בזיווגא עילאה מסוד הפנימיות: