מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:סה

והיינו אור"יאל דאיתחזי בשלהוביתא וכו' פי' היה נראה בשלהבת שהוא שם י"ה שהוא היה אש מן השמים שהוא תמיד על המזבח וזה שנק' אורי"אל היה דוקא רביע על קרבנא כמ"ש לעיל בדף הקודם ואתחזי כאריא רברבא רביע על קרבנא. ולכן יש בהג"הה כמה דאיתמר. דקאי לעיל. והנה ח"פ א"ל גי' אורי"אל גם אור"יאל הוא בת"ת זעיר. ואם תמנה מאימא עד ת"ת זה תמצא שממנה שמנה כח"בד חג"ת בסוד יחיד רוכב על שבעה. ונמצא שהיו שם ג' מיני אש של בינה ושל ת"ת ושל מ'. ועל כן כולם נרמזו בפ' ותצא אש מלפני ה' סופי תיבות א"ש י"ה הרי דז"ון ואש שבפסוק הרי ג': וכדין חדוותא וכו'. שכל שמחה היא מן הגבורות המתוקות סוד יין המשמח ופועל השמחה התעלות הנשמות למקורן בכח הגבו' וכמ"ש והיה כנגן המנגן. וכן היה בכאן שנתעלו הגבורות עד שרשן וז"ש דהא אתקבל ברעווא ה"ס מזל נוצר חסד שבו שורש יצחק בבחינת השערות כמ"ש בל"ת בפ' תולדות. וה"ס ריח ניחח שהיא התעלות הגבו' למתקן:

אי לאו הוה ערבובייא דבני אהרן וכו' כמ"ש פה יש התנצלות גדול לנדב ואביהו וסברתם שהרי עניינם היה שלהיותם נפש דאד"ה מאצילות וכמ"ש הרב ז"ל דעל כן נאמר בהם אצילי בני ישראל. היתה כוונתם לתקן המלכות שממנה שורש נשמתם וזה בהמשיך אורות אימא שסודם קטרת וטעם סברתם היא במה שראו מיתוק הגבורות כאמור וחשבו שכבר בטלו החיצונים ושנתקנו מ"ן דרחל ודאימא כמו שיהיה לעתיד. ולזה רמזו רז"ל באומרם בילקוט בפ' שמיני וז"ל ויקחו בני אהרן אף הם בני אהרן בשמחתם כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים ולחכה את העולה ואת החלבים עמדו להוסיף אהבה על אהבה וכו' דוק אומרם שראו אש חדשה שהוא גבורות חדשות שלא ירדו עד הזמן ההוא ושהיו מאימא שנק' בשם מרום לכן גמרו בדעתם שהגיע עת תיקון המ' בגבורות אימא לבדן ושלא היה צריך להם להשתתף עם משה ואהרן שהיו מיסוד אבא מפני שכבר הגיע זמן העתיד שהגבורות יהיו עיקר. אבל טעו בזה כי עדין לא היו מתוקנות מ"ן דאימא וברתא ועדין היתה אחיזה לחיצונים בגבורות. ולכן נאחזו אז באש הקדוש שלהם ונתערב קדש בחול וזוהי הערבובייא הנז' במאמרנו. ומ"ש דע"ד אז לא אשתכח רעווא וכו' אע"ג שכבר היה מתן תורה. י"ל דשאני התם שירדה שכינה לאותו יום בלבד: ועכשו ירדה בקבע. ועוד שאז היה שלא ע"י ישראל אלא ברצונו יתברך. ועכשו הם גרמו השראת שכינה ע"י מעשה המשכן ותשובתם: