מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקסז

תבעי לאחדשא וכו' הרי זה פי' אחר בפ' ויש נספה שידוע שעד זמן התחייה יתעלו החסדים על הגבורות וכוחא דדכורא עדיף מדנוקבא. ולעתיד יהיה להפך וכנז"ל דף קע"ו. והנה עתה הגיע עת רחל להבנות ואמר ה' למשה תבעי לאחדשא וכו' פי' אי אפשר שתבנה רחל אם שרשך קיים כמו שהיה עד עתה. וכי יעלה על דעתך לחדש מעתה מה שעתיד להעשות בתחייה כי זה נמנע לזמן הזה. ולס"א לא אכחשא ר"ל שיהיה מכחיש חלילה פמליא של מעלה וז"ש חמית מן יומך שמשא וכו'. פי' האם יכול להיות שבימיך שהחסדים גוברים שיהפך התיקון ויגבר כח הלבנה על השמש. וזה א"א עתה. שעדיין סיגי הגבורות רבו כמו רבו ואם יגבר כחם ישחת העולם.

א"נ חמית מן יומך דישלוט וכו' פי' הלא ראית שכל זמן קיומך היתה רחל אחור באחור ואין זה כי אם מחמת חסרון העולם שלא נבררו בירורי מלכין קדמאין שלכן צריך עוד להמשך שלטון החסדים למתק הדינים: ומאי קאמר הנ"ך וכו'. ב' קושיות. א' הנך שוכב וכו' אין מזה שום ענין נוגע ליהושע. קושיא ב' ולא אשכחנא וכו' שאפי' בכל המשך הדברים אין שום מצוה ליהושע אלא למשה: אי הכי מאי ואצונו. הוא קיום הקושיא הב':

אלא קרא אמר וכו' כלו' דוק לשון הפסוק כי קודם לכן א"ל הן קרבו ימיך ואח"כ הנך שוכב בשינוי לשון אלא הענין הוא כמ"ש בס"הכ כי אין כח לרחל לקבל אור נה"י דאבא כי אם בהיותם בחג"ת דזעיר שהם רחוק ממנה מדרגה א' ואע"פי שנה"י דנה"י דאבא מתפשטים בנה"י דזעיר. מ"מ הי' אינה מקבלת מנה"י אלא מחג"ת דנה"י דאבא וז"ס ותתצב אחותו מרחוק. אחותו כ"י. מרחוק חכמה כמש"ה מרחוק ה' נראה לי נר"אה גי' ע"ב פק"ד וכו'. ובזה נפרש מאמר בש"ר פ"א וז"ל רבנין אמרי כל הפסוק הזה ע"ש רוח הקדש נאמר. ובילקוט גריס ע"ש שכינה נאמר. ותתצב ע"ש ויבא ה' ויתיצב. אחותו ע"ש אמור לחכמה אחותי את. מרחוק ע"ש מרחוק ה' נראה לי:

לדעת מה יעשה לו ע"ש כי אל דעות ה' ומובן בענייננו וצריך להקדים עוד שמשה מושרש בג' מקומות בקו האמצעי. א' במקום המכוסה מן החזה ולמעלה. וכא"א ע"ה עודנו נק' אברם. והב' במקום הנגלה מן החזה ולמטה. והג' מקום יציאת הבל היסוד. ואלו הב' האחרונים יותר מעולים ששם החסדים מגולים. ולאלו זכה בסנה וכמ"ש הרב ז"ל שמשה סודו מש"ה ש"ת הב"ל. שת הוא היסוד כי ממנו הושתת העולם והבל היוצא מן היסוד ושם נאמר וירא מלאך ה' אליו בל"בת אש שה"ס מה שחסר למשה משני השמות וזה מלמטה למעלה. כי יש לו ה' מהבל וחסר לו ל"ב מהבל ות' משת. באופן שקודם למראה הסנה היה מן החזה ולמעלה. והנה מרים שהיא במלכות היתה במקומה שהוא בנה"י דזעיר וזה ענין ותתצב ע"ש ויתיצב ה' הנאמר בשמואל שנבואתו היתה מנ"ה דזעיר שהיה שקול כמשה ואהרן:

וידוע שנ"ה הם שוקיו עמודי שש שעליהם התיצבות הפרצוף אחותו ע"ש אמור לחכמה שכן משה הוא מחכמה עליונה וזו חכמה תתאה. מרחוק הוא הוא עניינו כשיסוד דאבא הוא בחג"ת כנז"ל. ודע ששם סוד שם שד"י בין ביסוד אבא אשר הוא שם ובין בבחי' חג"ת כמ"ש בסוד ויעבור ה' ע"ב חסד רי"ו גבורה. ה' ת"ת והכל שד"י גי' רח"וק. לדעה ע"ש כי אל דעות ה'. פי' שבזעיר יש ב' דעות של החסדים ושל הגבו' ולנוקבא אין לה אלא דעת א' של הגבו'. ואחותו הסתכלה ונאורה בדעתה מאור אבא שעליה. להמתיק דעתה ולהמשיכו למטה להציל את משה מן הגבו'. ולפי מ"ש החכ' לומברוזו ז"ל בפ' וידע אלהים שר"ל וירחם. יבוא על נכון לדעת מה יעשה לו. העולה מכל זה כי כשיסוד אבא הוא בחג"ת אז הוא נאה לשכינה ולא באופן אחר והנה כל ימי דור המדבר היו נה"י דנה"י דאבא בנה"י דזעיר ומשם היה שרש יעקב ודור המדבר. והודיע עכשיו ה' למשה שהגיע זמן תיקון רחל ושהוא היה צריך להתעלות ולהתעלם ושלא יחוש שח"ו יגיע מזה שום חסרון למלכות וז"ש אע"ג דאנת תשכוב וכו' שתתעלה בנה"י דנה"י שלך אל האבות:

הא אנת קיימא וכו' פי' ברית קיימא שלך קיים שם ושם יעמוד להאיר כמ' והביא משל מהשמש התחתון שכשהוא מאיר אז הלבנה היא שרגא בטיהרא. ואין אורה מזהיר אלא כשהשמש מתעלם מן העולם.

וכדין אנהיר לסיהר' וכו' פי' דווקא כך היא המדה שבהיותו רחוק מהלבנה. וע"ד הנך שוכב ירצה זוהי מדתך בעצם בעת ילדתך אמך שהיית בבחינה זו ולכן לא נאמר תשכב וכו' אלא זהו תואר שלך שוכב עם האבות במקום המכוסה. ודע שג"ע העליון יסוד אימא מלביש ליסוד אבא והיא ארץ החיים ב' חיים.

ודא הוא ואצונו לשון צוות וחיבור שיעשה ה' ליהושע שיאיר מאור משה וידוע מכוונת העמידה באלהי אברהם שנ"הי דנ"הי דאבא ה"ס מ"ו ואם תוסיף מ"ו על משה תמצא יהו"שע וזהו ענין הצוות והחיבור וז"ש וכדין אתקשר יהושע לאנהרא. ירצה נתקשר אל משה ויכול לאור באורו.

וע"ד הנך שוכב וכו' ירצה לכך נאמר בו לשון שוכב לרמוז שתתקיים שם עם אבותיך שה"ס חג"ת:

ויצו את יהושע לאנהרא כי ע"כ א"ל חז"ק וא"מץ גי' ע"ב פק"ד. וב' מיני חיזוק כנגד ב' האורות של ע"ב פק"ד:

ולבתר תביא מה בין וכו' שתים הנה קושיותיו א' דהו"ל להקדים תביא לתבא שכן של הכולל קודם לשל היחיד וז"ש ולבתר תביא. והב' מה בין האי להאי למה שינה:

אלא חד וכו' ירצה שלא יהיה שום עון גורם למנוע מלבא שמה ולא יארע לו כמו שאירע למשה. וחד תביא שיהיה הוא המוציא והמביא בשליטתו על ישראל:

ואתבשר וכו' פי' ועוד נתבשר שיתקיים תמיד בשרשו העליון שהוא ביסוד זעיר בהבל היוצא ממנו כמ"ש באוצ"ח וזהו קיומא דהיינו הברית.

ואתבשר וכו' ר"ל שלא ירד מגדולתו ואם ח"ו יחטאו ישראל אלא תמיד יהיה מנהיגם

מכנף הארץ וכו' בסוף הדרוש מפרשו על זמן ביאת ישראל לא"י ושהיה נשמע שבח מהללי מרע"ה שכל זה מעין הנז' עד עתה:

דא כסותא וכו' ה"ס יסוד הנוקבא כסות אל יסוד הזכר כמ"ש בא"ר דף קמ"ב ע"א ואמר בס"הכ שכנף הארץ היא בחי' אחרונה דנוק' הנק' כנ"ף שהוא אהי"ה דההי"ן. וג"כ כתוב בדרוש הנוקב' שיש ביסוד דמלכות ג' מילואי אהי"ה בסוד חו"תם העולה תנ"ה וביסוד שלה יש אהי"ה דההי"ן שנמשך לה מיסוד אימא דאוזיפת מנהא לברתא ולכן קראו כסותא עילאה קדישא ולא סגי ליה לומר כסותא עילאה דהוה אמינא יסוד לאה: לכן הוסיף קדישא לרמוז ליסוד אימ' שהוא כסות ליסוד אבא שהוא שורש הקדושה. ועוד איתא בס"הכ כי ה' אחרונה יש בה בחי' עשר דהיינו ד"ו והד' יורדת בלילה לבריאה ונעשית פרצוף שלם. והיא נשמה לבי"ע ולזה היא ד' שהיא דלה כשיורדת למטה וכשיוצאות לחוץ אימ' אוזיפת לה מנהא לברת' וכו'. ונלע"ד שגם ד' זו נק' שפיר כסותא שהרי ה' זו סוד יסוד ומ' דנוק' וסתם כל דל"ת היא סותמת וסוגרת והוא כנף הארץ ר"ל הקצה האחרון שלה. זמירות שמענו אנו בני ישראל שנשמותינו עולו' למעלה ושומעות זמירות כנסת ישר'. ובתחלה מפרשו על הגלות שנמשל ללילה שהיא מתחננת לפני בעלה. ועוד בלילה בזמנא דאיהי אזדמנא. ר"ל שאז היא נמצאת מפני שאז הוא זמן שליטתה. ואז היא מצוייה לשבח להקב"ה. וס"א אזדווג' דשכיח' ירצה ללמד מה שמסיים בסה"כ דאיתא התם שהו' של ה שירדה ממנה הד' לבריאה שהוא באצילות ונעשה זכר אליה שיורד ומזדווג עמה וז"ש אזדווגא ולא פי' למי היא מזדווגת. והכוונה שהיא מזדווגת מינה ובה זכר ונקבה הכל משלה. ולכן שכיחא לשבחא לקב"ה שאינה מזדווגת אז עמו ומתחננת לפניו שיתחבר עמה כראוי ולא תסתפק באותו הזווג. ולכן אמר ועוד בלילה בזמנא וכו' כי אז היא מקבלת כח זכר בזווגה ומשתעשעת דהיינו משפעת אור בנשמות הצדיקים שבבריאה. ולכן שואל ואימתי ומשיב מפלגות ליליא שאז היא נק' לילה בה' ואז קבילת דכורא הוא הו' ומשתלמת ה ואז יש שני מיני זמירות א' זמרת הצדיקי' וממנה נמשך השני והוא זמיר עריצים. כי קודם חצות היא רק בסוד ד' והיא דלה. ולעומת כך מתחזקים החיצונים:

רוחא חדא היא ו' שבתוך ה שה"ס ההוא רוחא דשדי בגווה שלהיותו מכח הזכר לכן מזדווג עם הד' כנז'. ונלע"ד שאין לפרשו על ה' גבורות שנק' ג"כ רוחא חדא כדאית' בפ' ויקרא דף כ"א וכ"ג וכמ"ש שם בזוהר הרקיע שהרי שם אמר רוחא חדא מסטרא דצפון. מה שלא אמר בכאן ואפשר דהא בהא תלייא. שבזמן התעוררות הגבו' שאז מסתיימת לאה להתפשט עד סוף האצילות אז יורד ו' למטה ומזדווג עם ד'. ובזה הענין נאה לדרוש שם חצות לילה. כי סתם לילה היא מלכות. והחצי הראשון הוא בבחי' הד' והחצי השני הוא בחי' הו' שמתחבר אל הד' ובכח אותו הזווג נעקרים החיצונים ממקומם הוא מקום יניקתם מדדי בהמה כנודע בדרוש הקליפות גבי תרין צפרין. ולפי שנשקעים בנוקבא דתהומא רבא כנז' שם. לכן אמר שמעביר אותם שלא ישלטו עוד.

זמירות שמענו תושבחן וכו' חזר לומר זה להמשיך הפי' בכל הפסוק וליישב למה לא נזכר בפסוק הזמן של אלו הזמירות. ולזה אמר שאין צורך להזכירו שהרי ידוע שכך היא המדה שהמלכות מזמרת בלילה שאז הוא זמן שליטתה לתת טרף לביתה וחק לנערותיה. ועל דא למה. בנ"א כתוב וכל דא למה. ולבי מהסס חדא דלא מצאתיה בזוהר שהיה בידי מהרא"ש זל"הה שממנו הגהתי זוהר שלי והוא מוגה מזוהר של הרח"ו זל"הה ועוד שלא יכון לומר וכל דא למה. דמשמע שכל הזמירות הן לאזדווגא וכו'. ואינו כן שהרי כוונת הזמירות היא גם להתפלל על הגלות וכו'. אלא נלע"ד דה"פ ידוע שתושבחות כ"י הן בלילה לכמה כוונות וסבות הנז' בכ"מ ומוסף על זה למה וז"ש וע"ד למה צבי לצדיק וכו' שלא תאמר שהזמירות הן צבי ות"ת שנותנת לצדיק אלא כדי לתת כח וחפץ לצדיק לעוררו להזדווג:

בזווגא חדא דקב"ה הוא הזווג הנז' שאינו הזווג הנודע דז"ון. אלא מין א' של זווג של הקב"ה. שכן ה' הנז' הוא רוחא דיליה כנז' והסתכל כי מילוי צבי צד"י בי"ת יו"ד הוא ממש כמלוי ארץ הנז"ל דהיינו דל"ת בגי'. להורות שהרצון הכמוס של צבי זה הוא להתחבר אל ד' ולמלאה: