מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקסו

ונהיר סיהרא וכו' בהיות יסוד אבא בת"ת תעלה רחל להתחיל להתתקן וכמש"ל בסוד מרחוק ה' נראה לי וכמ"ש בס"הכ בסוד העמידה. ועל זה חתם רשב"י ואמר היינו דכתיב ויש נספה בלא וכו' פירוש יסוד אבא שה"ס י"ס הוא נספה ונאסף למעלה בלא משפט ר"ל שאין הזעיר מתעלה. רק בחי' יש הוא המתעלה עד ת"ת זעיר. ובפירוש זה מדוייק הפ' רב אוכל ניר ראשים ר"ל עניים וכתוב בא' שעניינו ראשי עם והם דור המדבר שתחלה היו רשים במצרים ואח"כ היו לראש. והם ת"ר אלף נשמות שרשיות לכל ישראל כמ"ש בס' הגלגולים ח"א וגם ז"ה בעולם העליון שרשם הם בחי' רשים שבחי' נגד רגלי לאה והמה ראשים מופלאים שעיקרם מאבא שה"ס י' ר"אש שם הוי"ה. והנה ר"ב גי' ע"ב ק"ל אוכל גי' א"ל הוי"ה שה"ס חכמה כמ"ש בכוונת האל הגדול בעמידה וזהו ר"ב או"כל ניר ראשים. ואח"כ ויש נספה וכו' ולכן אמר רשב"י ודאי הכי הוא כי פי' זה הוא מדוייק: והא אתערו חברייא. פי' העירו פי' אחר בפ' זה: ואנן נוקים ליה לקרא וכו' פי' אני ובני מקיימים הפסוק על קיום סודו:

אבל על מה וכו' כלו' מ"מ התעוררות החברים גם הוא מצטרך לגלות שאין כוונת הפסוק כמשמעו שיעשה השי"ת דבר בלא דינא שהרי הענין הוא לתועלתא דבר נש המת בקצרות שנים והתועלת הוא הנז' למטה דא הוא תועלתא דבר נש וכו':

אתרעי בהו שעליית מ"ן ממחשבתן של ישראל סליק ברעותא למברי עלמא. א"נ שנשמותם מושפעות מדעת עתיק סוד הרצון אל מול נוצר ומשם דרך צנור גמור משא"כ באו"ה שכולם מבחינת הארה ולעומת כן קרא לון בנין בוכריו. מפני שיוצאים מיסודו. בנין רמז אל שם ב"ן שבו סוד חו"ג דהיינו ד' אותיות שורש הוי"ה הם החסדים. יה"ו חג"ת. ה' אחרונה נ"ה שעיקרם לנוקבא ולכך נחשבים לב' פלגי גופא ואינון חד. וה' אותיות המילוי הם ה' גבורות כי לעולם מילו"י גי' אלהים והיינו בנין בוכרין שיש לבכור פי שנים חו"ג וגם איתא בסה"כ בברכת הנהנין ששם ב"ן מצטייר בציורין שסודו ברו"ך והוא בכו"ר והיינו בנין בוכרין וכנגד בחינת נוצר קראם קדישין כי שם בנוצר הוא התחלת גילוי המוחין. וכנגד רצון אמר אחין כבי"כול מפני ששם שורש המוחין המושפעים לזעיר ודווקא בחו"ג היא האחוה. אבל אינה באחדות וייחוד המופלא כמו שהוא בעתיק. כי משם ולמטה אפילו באריך הדכורא מימין והנוקבא משמאל כמ"ש הרב ז"ל ולכן נקרא אחין בסוד הרצון. ונוצר הוא למפרע רצון והוא הנז' בסה"כ בכוונת י"ג מדות שסודן מכתר חכמה דאריך אבל הם ממטה למעלה בב' בחי' א' כי אל הוא במ' רחום ביסוד וכו' והשני כי של חכמה הוא מלמעלה עד נוצר שהם סוד בינה דחכמה זו ושם מתחיל גם יסוד דכתר. עד שמדת ונקה הוא חסד דכתר אריך. וא"כ נמצא שבבוא השפע מן הרצון ושמתגלה בנוצר הוא שם ממטה למעלה. והיינו סוד למפרע. וגם לפי זה תמצא שמן הרצון עד נוצר הם ח' מדות. ולכן יכון לייחס לו שם א"ח א' על ח': כביכ"ול נחת לדיירא עמהון. והענין כי זה טבעם של החו"ג משונה משני מוחין חו"ב כי חו"ב אין יורד למטה אלא הארתם. אבל תרין עטרין יורד עצמותם בלי השתנות וכמ"ש בס' א"י. ולכן להיות שנשמות ישראל הן מן החו"ג על כן יש להם התקרבות נפלא אל זעיר ויורד ממש לדור עמהם:

הה"ד ועשו לי וכו' ירצה אעפ"י שהם בעולם התחתון בעשייה כמ"ש ועשו. מ"מ יכולים לבנות לי מקדש שיהיה מושפע מן האצילות דתמן אבא שהוא שרש כל קדושה. וא"ת ואיך אפשר זה והלא ידוע ומוסכם שהשפע המשתלשל ממעלה למטה הוא הולך ומתגשם ואיך יבנו לך מקדש. לז"א ושכנתי בתוכם ולא אמר עמהם או עליהם אלא בתוכם בתוכיות היותר פנימי שבהם שה"ס הנשמה שהיא מבינה דאיהי ממש מקדש אל י' שהיא אבא. ואגב תבין מש"ה השוכן אתם בתוך טומאותם והטעם שאין הטומאה שורה על התוכיות שהיא הנשמה:

ובעא לאתקנא להו וכו' הוא ענין ד' הדגלים שה"ס תיקון פנימיות זעיר ולבנין גופו שעיקרו מת"נהי דאימא שה"ס ל"ז אורות מעין מש"ל דף קי"ח ע"ב. ועי"ל שידוע שעיקר הארת אימא בזעיר הוא בסוד ו' אותיות מילוי ס"ג שעולים ל"ז. ונ"ל שו' אותיות אלו הן בסוד ו"ק שבהם מאירים ו' אורות דאימא. ולהיות שהם בחי' אור ישר ואור חוזר כמ"ש בל"ת בפ' במדבר לכן הם י"ב. ואחר כך ושארי עלייהו וכו' הוא מבחי' אחרת יותר חשובה והוא אור מקיף. שנודע שהיא גדולה מן הפנימי וע"כ עיקרה משם יי"אי שהוא שם אל אל"ף למ"ד גי' הק"ף ועוד יי"אי גי' א"ל ובמילואו יו"ד יו"ד אל"ף יו"ד גי' קע"א הכל כמנין ענ"ן. גם ענני הכבו"ד גי' ז"פ א"ל:

שכינתיה אזלת קמייהו היינו הענן ההולך לפניהם להגביה הנמוך וכו' כי בה כתוב ומלכותו בכל משלה והי' היתה מסתתרת באותם ב' עמודים עמוד ענן כאמור. וגם עמוד אש יוצא מן שם יי"אי כזה יפ"י יפ"י אפ"א יפ"י הרי א"ש וידוע שהי' נקרא אל זועם בקליפות. וא"כ ז' עננים הם מקיפי ז' תחתונות שהוא גופא דזעיר הרמוז בדגלים כנז"ל.

תלת אחין וכו' אמר שהיו מוקפים ז' עננים שהם סוד ו"ה וג' האחים הם בסוד י"ה. כי אהרן בסוד חכמה. משה בדעת מרים בסוד בינה. ולפ"ז היה שם הויה שלם בהם:

וישמע הכנעני וכו' הוא עמלק המושרש בבלעם ובלק גי' ער"ד והוא הרע של הבל וזוהמא של קין וידוע שבלעם מול משה סוד הזכר. וקין מגבו' נוקבא והיינו ו"ה כנגד ז' עננים דז' קצוות: למדר נדר. סוד נדרי"ם חג"ת נ"ה וכללותם ביסוד וכללות כללותם במ' הם ז':

וילך בגופא וכו' קשה אמאי נטריה עד הכא. וי"ל שאותו היום נסתמו ממשה מקורות עליונים ואז הרגיש חסרון:

דא"ר אלעזר מ' שנין וכו' ידוע שסוד יו"ד הוא א"וא. והנה ע"ב יש בו ד' יודי"ן וד"פ יו"ד הם פ' דהיינו בבחי' המדרגה המכוסה. שיסוד אבא נעלם בשל אימא. אבל מקום גילוי בתנה"י ה"ס ד"פ י' דהיינו מ' ולכן לא יכלה רחל להתקן מפני האור הרב. אבל אם זכו ישראל שבשנה ראשונה שיצאו ממצרים יכנסו לארץ שעדין לא נתפשט אור החכמה היתה יכולה רחל להתקן דעדין הוי קרינן בה מרחוק ה' נראה לי והבן. אבל כיון שחטאו עכבו את רחל מהתתקן. והיא בחי' מדבר ובלתי יכולה להיות שדה הראוי לזריעה. והזווג היה דיעקב ונוקביה כנודע. ובזה תבין עומק מחשבותיו ית' שמאז קצר הדרך למרגלים וכפירש"י בחומש שלא יתעכבו יותר ממ' יום לכוין עד תשלום ימי משה והתפשטותו בכל תנה"י ודוק:

דכל רוחין דנפקין וכו' זה כלל גדול נוהג בכל הנשמות שיוצאות מזווג זוו"ן ולכן הם זכר ונקבה יחד מן החסדים והגבורות. וברדתם לבריאה דכתיב בה ומשם יפרד אז מתפרשן זה בהיכלי הזכר וזאת בהיכלי הנקבה. ולכן גם ברדתם לעו"הז יוצאות נפרדים זאת במזרח וזה במערב וכיוצא אבל לזמנין תפוק וכו'. הוא מ"ש בדרוש קשר החברים שיש נשמות שמיד בעת צאתן מלעילא מזווג ז"ון מיד יורדות לעוה"ז להכנס בגופות. ויש שמתעכבות בבריאה לשמש במרום בסוד חי ה' אשר עמדתי כמ"ש שם. וא"כ אפשר שגם שתצאנה ב' נשמות מיסוד מלכות דאצילות אל הבריאה תתעכב אחת מהנה בבריאה. והנה עיכוב זה הוא בודאי מחמת איזה מונע שיש לאותה הנשמה מלירד. ואין זה מצד גדר הנשמה בעצמה שלימה או פחותה. רק שיש שצריכים לאיזה זכות ומצוה של איזה אדם הקרוב להם בנשמתו כנז' בדרוש הנז"ל. ונלע"ד שהוא לתיקון איזה ניצוץ שיש לה בקליפת נוגה. או לתקן לה המלבוש והצלם הצריך והוא נעשה מבירורי מלכין קדמאין וכמ"ש בזוהר הרקיע. ונמצא לפ"ז שגם שהנשמות של זכר ונקבה יוצאות יחד מהאצילות מ"מ אינו מוכרח שתבאנה כאחד לעו"הז. ובזה יש טעם למה שכל אדם ואשתו אינם שוים בשנות חייהם כי רובא דרובא זה גדול מזה. וטוב הוא שיהיה האיש גדול מאשתו וכמו שמצינו באבות ע"ה כי זו הוראת תגבורת החסדים על הגבורות. ואם אינו כן הוא להפך ולכן אפשר שיהיה מה שנז' כאן שלפעמים קודמת נשמת הנקבה לרדת ותזדווג לשאינו בן זוגה אמיתי הגם שגם הוא קרוב לשרשה למעלה וכנז' בס' הגלגולים ח"א פי"ג. אבל מ"מ אינו בן זוג המיוחד אליה דאין זווגם עולה יפה. ולבי אומר לי שיש דוגמתו בעליונים שהרי לחסרון זכייות ישראל יש כמה זווגים שאינ' אמיתיים שאינו מעולה רק דישראל ורחל בכל קומתו והוא המובחר. וכשישנו לזה מתבטלים כל השאר והבן זה:

כיון דמטא זמניה וכו' שבזמן התעוררות צדק לבדה אז הדין קשה מאד וכנז' בא"ז דף רצ"א ורצ"ב דאז מדקדקים הרבה בדיני בני אדם ולכן כניש ליה להאי וכו' והטעם כדבסמוך:

וע"ד קשיא וכו' יפורש מעין מ"ש בס' הגלגולים בפ' הנז' שכאשר האדם זוכה לבת זוגו האמיתית שהא בפעם הראשונה שבא לעולם אז זווגו נעשה ברגע ובהצלחה והוא הנק' זווג ראשון. אבל אם חטא והוצרך להתגלגל וזכה שגם בת זוגו חזרה לעולם בעבורו בסוד ויצאה אשתו עמו. ושהוא הנק' זווג שני. אז קשה לזווגם. שיש מקטרגים רבים הרוצים לעכבו: וכן היה בנדון דידן שאין ספק שתיקון גדול הוא לעולמות שיזדווגו הזכרים עם נקבותיה' כי מזה נמשך ביסום עצמי לבחינת אותן הגבורות המתייחסות לבחי' אותם החסדים של הזכרים. ולכן המקטריגים רוצים למנוע. שאז יש להם כח לקטרג מפני שהעולם נידון בצדק. והמונעים טוענים שכיון שהיה לו מונע מתחלה שלא זכה לבת זוגו ובא אחר ולקחה הואיל ואידחי לידחי. וגם זה נק' זווג ב' לגבי האשה שעליו אז"ל קשה זוגו של אדם:

וכל דא בגין דסרח וכו' שאם לא היו בו חטאים ירבה זכותו לתקן ביסום אותה הבחי' של הגבו':

ואע"ג דלא סרח וכו' שיהיה בן מות בחטאיו הפרטים בכל זאת יאסף באותו זמן:

דלא עביד הכי במשפט הפשט הוא מפני שסוף סוף משתמש בשאינו שלו. אבל הסוד הוא מבואר כמ"ש בא"ר דף רצ"ב ע"א כד מתבסמא האי צדק ממשפט כדין איקרי צדקה ועלמא אתבסמא בחסד ונ"ל שזה פירושו כי צדק ה"ס גבו' נוקביות שהן חזקות ובלי מיתוק דהיינו מה שמקבלת מגבו' אימא שלא ע"י זעיר. ומשפט הן גבורות זכריות שלו וכמ"ש בל"ת על פ' ציון במשפט תפדה. וב' בחי' אלו נודעות בסוד השופר שבהסתלק אימא מזעיר אז מקבלת גבו' חזקות והם נק' צדק. וכשמקבלת גבו' ממשפט שהן מתוקות נק' צדקה דקבילת עליה דכורא. משא"כ בהקראה צדק כי אז מקבל מצדק עילאה. והיינו אתער צדק משום דמשפט אז בסוד השינה. ודוגמא לזה נוקבא דלא מתבסמא מפרטיות משפט דילה. אלא מאחר דאינו בן זוגה: א"נ י"ל דקאי אמאי דקאמר שמת עד לא מטן יומוי.

וע"ז אמר דלא עביד הכי במשפט פי' שאין מדת צדק עושה כן לאסוף אדם קודם זמנו כשיש לו חיבור במשפט שהוא זעיר שבו סוד ע' שנה:

ועליה כתיב ויש נספה וכו' ונראה לפרש בענין זה ראש הפסוק רב אוכל ניר ראשים כמ"ש שהאשה נק' אוכל כמ"ש הלחם אשר הוא אוכל אכלה ומחתה פיה. או"כל גי' יו"ד ה"י ו"ו ה"ה שהוא שם הגבורות. ואמנם כשהנקבות קודמות לבוא לעולם הוא לאות חוסר הזכות וכמש"ה ובנות יולדו להם. אבל לנח הצדיק לא היו כי אם זכרים. וז"ש רב אוכל זהו סימן שבני אדם הם רשים בחרישתם וזריעת מעשיהם. כי רבו כוחות הגבו' ומזה נמשך עוד שנית וכמו שהעיד ר"ש על עצמו שם דף רצ"ב ע"א אסהידנא עלי וכו' ע"ש. וזה מפני שהיה כחו יפה להחזיר ז"ון פנים בפנים כמ"ש באחרי מות דף נ"ט ע"ב וע"ש מה שכתבנו: ולכן זה האיש מת בעונו גם שלא יהיה חוטא גדול:

בגין דמטא וכו' בלא דינא שהרי הענין הוא לתועלתא דב"ן המת בקצרות שנים והתועלת הוא הנז' למטה דא הוא תועלתא דבר נש. ולכן מדקדק הצדק וגם לתיקון עולם שאולי בהתחבר מין במינו יעשה ייחוד עליון. וכ"ש שצריך שזה השני יהיה צדיק כדבסמוך:

ואמאי יפריש לון וכו' למה ימות הראשון יתן ה' בלבו לגרשה ויקחנה בן זוגה:

תועלתא דבר נש פי' מיתתו של זה הוא מעין ימות זכאי וכו'.

ועוד וטיבו דעביד עמיה וכו' שאם היה מסבב סיבה שיגרשנה לסיבה מקרית לאותה שעה ואח"כ יתחרט ותתחזק בלבו אהבת חשתו וקשה כשאול קנאתו: א"כ המות טוב לו. נמצינו למדין כמה הוא ית' נורא עלילות להיטיב לאדם וז"ש הפסוק אלהים מושיב יחידים הם איש ואשתו שהיו נפרדים וכל א' יחיד מבן זוגו ה' מושיבם בבית אחת יחד: וא"ת ולמה היו יחידים מתחלה שהיא באה לעו"הז והוא נשאר למעלה כל א' יחיד לעצמו. לז"א מוציא אסירים הן אותם ניצוצות שלו האסורי' בכושרות שהיא קליפת נוגה וז"ש כושרות כ"ף במקום ק' לפי שיש בה צד כשר וטוב הדבוק לקדושה. משא"כ ג' קליפות האחרות. ובהדבק נוגה בקודש הם נשארים בלי כח וז"ש אך סוררים שכנו צחיחה. א"נ בצאת הניצוצות שהם בחי' הטוב מתוך הקליפה שכשהיו בתוכה היו משקים כוחות הקליפה ועתה בצאתם נתעלו למעלה. ונשאר הסוררים הקליפה לצמא וצחיחה: