מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקמ

והרמ"ז כתב וזה לשונו אי לא בריך איקרי גזלן מז"לן ידוע שבכל מה שנהנה האדם יש בחי' בירורי מלכין קדמאין שעיקרם מד' אותיות הוי"ה כנודע מסוד רפ"ח. ושמה סוד ד' החושים. והנה הבירורים נפרצי' בד' נמצאי העולם. אדם חי צומח דומם שגם הם בסוד ד' אותיות הוי"ה ועל כל זה כתיב לה' הארץ ומלואה כי כל עולם התהו היה מבחי' הארץ בסוד מלכים ונודע שהם ז' וסודם ו"ה כנגד ז' נקודות וד' אחוריים שנפלו למקום הז' והנה ז"פ ו"ה גי' מלו"א וזהו ומלואה ולכן דרז"ל פ' זה קודם הברכה שעדיין אותו המילוי הוא נבלע בארץ אבל אחר הברכה כתיב והארץ נתן לבני אדם כי בה מוריד כח בז"ון להשפיע בעולם מ"ד לתקן המ"נ של הניצוצות והיינו בני אדם פי' בני הם הניצוצות מ"ן. ואדם הם המ"ד. וע"כ אי לא בריך איקרי גזלן ויובן בהקדים מ"ש בס"הכ כי ברו"ך הוא יסוד אבא הנעלם בתוך יסוד אימא. ומשם נמשך כח לחג"ת שיעלו לאימא הנק' מלך העולם.

וז"ש לאמשכא חיין ממקור דחיי וכו' פי' שאין לזו"ן כח לעלות לקבל השפע אלא במה שאנו נקדים להמשיכו להם כי בלתו קצר כח חייהם. ואומרו לשמיה דקב"ה ה"ס חג"ת שבהם ג' אותיות יה"ו כמבואר בכוונת הלולב וה' אחרונה היא בחזה כנז' שם ואחרי עלותם לאימא אז מקבלים השפע האמיתי. ועיין היטב בס"הכ. וכנגד זה אמר ולארקא עליה מההוא משחא. ועוד נקדים מ"ש באוצ"ח שיש חילוק בין גניבה לגזילה. כי הגנב שהוא בסתר פוגם באורות המכוסים וגזלן שהוא בגילוי פוגם בנגלי'. והנה המברך גורם הורדת השפע בגילוי בכל הזעיר. ונמצא שמי שאינו מברך נק' ממש גזלן. ולכן גזלה גי' מ"ה. שכאשר הזעיר בגדלו נק' אדם ונודע שמילוי אדם הוא חו"ה נמצא ממש גוזל אביו ואמו הקב"ה וכנסת ישראל כמ"ש בגמ'. והנה ברכות הנאות כל החושים ראיה שמיעה ריח טעם הם בסוד ד' אותיות הוי"ה שסודם רל"ב ונרמזים במלת ברו"ך עם ד' אותיות כמ"ש בס"הכ אע"ג דלפי גמ' דידן פסוק ואכלת נאמר על ברכת המזון לבד. הנה ר"מ דרש על הארץ הטובה על כללות כל הנאות שבעולם: