מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקלא

אותי עזבו דהל"ל עזבוני. אלא אותי ר"ל האות שלי הוא הברית שהוא היסוד ואיתא בכללי הרח"ו ז"ל סי' ה' ששם שד"י מלא הוא ביסוד אבא שבתוך זעיר. והנה היסוד אין בו אלא שני פרקים. ונמצא שחציו שהוא פרק הא' הוא היוצא מן החזה ולמטה. וה"ס העטרה שבה המילה והיינו אות חצי תתי"ד שהוא רשימא קדישא. ואמר דמשקר מפני שיסוד הקדוש כולו זרע אמת שאין בו טיפה של סיג ח"ו אלא כולו זרע מזריע פרה ורבה. משא"כ הקליפה שאינה עושה פרי דאל אחר אסתרס:

ובמה משקר שמהפך האמת לשקר:

דעייל ליה וכו' הוא הבא על הגויה שאז ממשיך הקדושה אל הטומאה והיינו שק"ר שאות ש' סוד קדושה וכנז' בפ' בראשית ב' ש' את קשוט. אבל ק' ור' רומזת לקליפה וה"ס שארי בחבורא שהוא ש' סוד נה"י דקדושה. וסיים בפרודא ק"ר שעולים ש' ונפרדים זה מזה דהיינו שאין לנוק' שהוא יסוד. חיבור עם נ"ה הם ר' ונלע"ד שה"ס תרי בעי שנפרדים מן ק' שאין להם מה להשפיע שאין בהם דעת שהוא מקור הזרע:

דאקרי בורות שהם חפירות לקבל מי הגשמים בם ואינם נובעים כמ"ש בסוד באר. והנה כל כח הקליפה הוא מהקטנות שאין שם דעת אלא ב' מוחין דחו"ב שהם ד' אלהים גי' שמ"ד ועיקרם מן הנוק' בני האלהי"ם שה"ס אלהי"ם פשוט ומלא ומלא דמלא. ועליהם נוק' הנק' בו"ר גי' ד"פ ב"ן שעליהם נאמר בני נכר יבולו ור"ת בנ"י הרי ד' בנים שהוא כח הזכר המוציא שפעו מאצילות לבי"ע. ודוק שהכתיב הוא בארות וקרינן בורות. והסוד שכיון שהם שקרו באות ברית קודש ורצו להמשיך בו את השפע ח"ו חשבו שהבור יעשה בא"ר. וז"ש שתים רעות וכו' לחצוב להם בורות במקום באר ועוד הם בורות נשברים שאין בהם התבוננות לקבל השפע וכמ"ש דהא עע"ז וכו' ירצה הם עמים נפרדים ועע"ז כל א' אל נכר לפי סברתו ולפי הכוכב השולט עליו והם ז' ושרשם מז' מלכין דמיתו. נשברים גי' בת"ר ז"פ אלהים שהכל מורה על הפירוד שבהם:

ודישראל איקרי באר אחד שהוא מיוחד דוקא לישראל והוא מושפע מד' מוחין דגדלות הוי"ה אלהי"ם הוי"ה אדנ"י חו"ב חו"ג שהם ד' מבועי דמייא הנובעים לתוכה. ולפי שהיא כלי מחזיק אותם שע"כ נקראת עצרת שעוצרת וקולטת את הזרע מ"ד ומ"ן וזה ונפקין ונזלין מינה. ועל שניהם מביא שני פסוקים:

ונוזלין מן לבנון מ"ד ל"ב נו"ן וגי' י"ה בג' מילואים והוי"ה ואהי"ה ונוזלים מתוך בארך ה"ס מ"ן ואמנם מים מבורך ה"ס שפע העולמות המכונס במ' דמלכות. אבל נוזלים ה"ס שפע הפנימי שבתוך יסוד ומלכות שהם מים זכים וצלולים שהם בפנימיות יסודה ובשניהם אמר ונוזלים מפני שמקורם משני מזלות:

וכתיב מעין גנים וכו' ירצה בפסוק א' באו שניהם מעין גנים הוא מ"ד גי' עס"מ וכנזכ' בסה"כ ביוה"כ. באר מים חיים ה"ס מ"נ שבתוך הבאר. ואמנם ידוע שמים סודם ט' יודי"ן שבעסמ"ב וכל י' תוכו כברו י' בקרבו והיינו מי"ם מ"ם יו"ד מ"ם גם המילוי גימטריא מי"ם ונקרא מים חיים שהם מב' יסודות דזו"ן ב' חיים וכו' ח"י ח"פ י' עולה יסו"ד והרי כמה משונה באר של ישראל מבורות נשברים דאו"ה עע"ז:

אשר לא יכילו וכו' מהו ירצה שכל זה נראה מיותר שהנשברים ודאי לא יכילו המים: אלא ההוא נהרא דנגיד ונפיק שיוצא משם לחוץ:

אשקי לכל גנתא ה"ס רחל שקומתה מתפשטת בכל מקום הגילוי ששם יסוד אבא המאיר בנה"י דזעיר שכנגדם כחב"ד דרחל שמתוקנים מן החסדים המגולים וה"ג הן ביסוד דידיה ונותנם לדעת שלה ומשם מתפשטת לחג"ת שלה. ודע שגם הגבורות נקרא מים שמגדלות את רחל וכנזכר בדרוש תיקון הנוקבא ועל כל אלו הבחינות אמר ורוי לכל אתר ואתר הא כדאיתא מי חסדים. והא כדאיתא מי גבורות. ואז כל המים נגרים ליסוד שלה ונקרא באר מים חיים. והנה כיון דקי"ל כולם בחכמה עשית וגם מלכותו בכל משלה. סד"א שגם סטר שמאלא יקח חלקו מאלו המים קמ"ל לא יכילו המים כי אין להם אלא מה שמתמצה מב' צדדים אבל לא מקו האמצעי.

ולא עיילי לתמן ר"ל אפי' דרך מעבר מפני שאין שום שייכות לחיצונים עם פנימיות הקדושה ולפי זה לא יכילו המים יאמר לב' כוונות א' שאין להם התייחסות עם השפע הקדוש להיותם בורות מס"א ואיך יחזיקו המים הקדושים והב' שהם בורות נשברים שנשפך כל המים שבתוכם דרך השברים וזהו טעם למ"ש לא יכילו:

וההוא דזכי לנטרא ליה ירצה שעושה זכיות בגדר ערוה בצניעות וקדושת הפה והרחקת ההרהורים כדי שמזה יושפע עליו כח לשמור בריתו:

מההוא נביעו דנחלא הוא אור היסוד מקור מים חיים. ור"ל שלא יקבל השפע ע"י הנוק' אלא מן הדכורא כמו שהנוקבא מקבלת ממנו וזה יהיה בין בעלמא דין. אור המושפע למ' מיסוד זעיר. ובין בעלמא דאתי המושפע מיסוד אבא ליסוד אימא וזהו והיית כגן רוה. מלכות המתרוה מיסוד. וכמוצא מים אימא דאתמר בה ונהר יוצא מעדן יוצא תמיד שאינו פוסק.

וזכי דאתמלי ההוא באר עילאה פי' מלבד מה שזוכה לעצמו בפרטותו עוד זוכה לכללות העולמות וזה שיסוד אימא מתמלא מאור מופלא לבד מהשפע המושפע בה תדיר. אלא גם מאור הגנוז שבזה יסוד אימא מלא על כל גדותיו דוק שלמעלה אמר ומניה אתזנו וכו' וכאן אמר לנגדא ברכאן כי למעלה מדבר בשפע ההווה תמיד למזון העולמות וכאן מדבר ביותר מובחר ומעולה. ועוד למעלה מדבר בבחי' הניתן לעולמות במדרגתם שהולך ומתפשט ומתעבה וכאן ירצה אור שאינו מתעבה והיינו לנגדא בשמא עילאה. ה"ס אימא הנק' שמך הגדול כמ"ש באוצ"ח. והענין כי בסוד הפריעה מתעלה יסוד אימ' למעלה ומתגלים החסדים. אבל המטמא בריתו מחזיר הערלה והסיתום וממעט אור אימא:

דלא אתברכא שבשוב הערלה להתדבק שם נפגמים גם הע' אורות שבת"נה דזעיר הידועים בסוד כריתת הערלה:

הוציא שם רע דאיתא בס' אוצ"ח כי בינה לאה ורחל נקרא שם טוב. אבל הקליפה נקרא שם רע והיינו ערלה רע לה: