מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תקה

מאן יום דא נהר הוקשה לו ב' דברים א' מהו יום הביכורים וכי באותו יום היו מבכרים הפירות. ואם הוא מפני שאז היו מביאים בכורים הו"לל וביום הבאת הביכורים ב' למה נק' כן שאם כפרש"י שהוא על שתי הלחם הבאים מהחדש כבר נאמר מנחה חדשה ולמה קראו יום הו"לל ובחג הביכורים כמ"ש חג האסיף וז"ש מאן יום כלומר מה נשתנה יום זה מכל המועדים ומה היא מעלתו מחביריו והשיב דא נהר וגו' הוא יסוד דאימא עילאה הרמוז בו"ד של מילוי היו"ד דהיינו ו' היא בינה עד ת"ת שלה. וד' היא התבונ' וזהו כאשר אימא נכללת עם התבונה. אבל בבחי' אימא לבד אז אותו הת"ת הוא יסוד אימא עילאה. וה"ס נהר היוצא מעדן שהוא אבא המשפיע. והנה ידוע ששפע אבא ה"ס אור וכשמושפע באימא נק' מים ולכן השפע היוצא מיסודה יצדק בו בעצם שם נהר שמושך מים וגם הוא לשון נהורא לרמוז למשפיע בו ולכן נק' יום. וגם הוא ים עם ו' שבתוכו שהוא השפע. וכ"ת מה ענין יסוד אימא לכאן לכ"א דאיהו יומא וכו' ולהבינו היטב נקדים מ"ש בס"הכ שאמת שבליל פסח נכנסו בזעיר כל המוחין דגדלות שני בין משל אבא ובין משל אימא אבל העיקר היו של אימא. ואח"כ בסוד ספירת העומר אעפ"י שנכנסים גם של אימא העיקר הוא לשל אבא. ולכן בשבועות נתנה תורה שהיא אבא ע"י יסוד אימא ובזה נבין שבפסח הקריבו מנחת שעורים שה"ס אימא שאפי' חסדיה הם גבורות דאבא ולכן נאסר השאור והחמץ דכיון דדינין מתערין מנה יכולים להתעורר. אבל בשבועות שתי הלחם שהם סוד חו"ג דאבא שכולו חסדים ומשם התורה נק' תורת חסד לכן הותר החמץ אפי' בבה"מ. מפני שאפי' חמץ שהוא קליפה היונקת מדיני אבא מתבטלת ולכן אר"זל שאז נעקר יצה"ר מישראל. וחטה מלבד שעולה כ"ב אותיות התורה. לפי שרשו היא חנ"טה שעולה ע"ב חס"ד חכמ"ה חי"ת כ"ף מ"ם ה"י תרי"ג מ"ע ומל"ת. ואקדים מ"ש בסוד ליל שבועות שבקריאת התורה נעשה כתר לז"ון וכתר זה הוא דאימא שמכתרת בנה בת"ת שלה ועליו נמשך אור מאריך וכמ"ש במקומו וידוע שכתר הוא שער הנ' שכולל בו כל מ"ט שערים שהם ז' שבועות בסוד ז' חו"ג. אבל ביום עולה ומוכתר בת"ת אריך שבתוכו יסוד. דעתיק כנז' בס' א"י. וכל אלה נק' בוכרין עילאין מיסוד אימא עילאה ולמעלה. שכולם משפיעים בו. וכלל גדול בידינו שכשהאורות נכנסים ביסוד אימא כולם נק' על שמה. ולכן ארז"ל שהתורה ניתנה מפי הגבורה שה"ס פה התבונה כנז' בסוד פ"ה ס"ח וז"ש ודא איהו דאוריי' תלייא ביה. דייקא תלייא שהוא מה שאמרנו שכל האורות המושפעים ביסוד בינה קונים שם נשמה וזהו תלייא ביה. וכולם נחתמים בשם אהי"ה ולכן ר"ת כל ה' חומשי תורה עולים אהי"ה שה"ס כתר זעיר ואהי"ה בא"ת ב"ש שם קדוש תצמ"ץ גי' כת"ר וכנגדו כת"ר אותיות בי' דברות:

ואיהו אפיק וכו' ה"ס כל היסודות העליונים דעתיק ואריך ואבא ולכן ארז"ל שפתח להם כל הרקיעים שהם בחינות יסודות והראה להם שהוא יחיד בעולמו שבאריך סוד היחידה:

ובגין דאיהו אילנא וכו' עיין מ"ש בזה בפי' ר"מ דף זה ואומר דלא מבעיא אליבא דר' יהודה דסבר חטה מין אילן הוא כמ"ש בר"ה. אלא אפי' לדידן דמברכינן בורא פרי האדמה על החטים. מ"מ יש לה שייכות עם האילנות שהרי כל פירות האדמה גדלים במים נקבות. חוץ מהחטה שהיא גדלה במים זכרים וכמ"ש בטוב הארץ דף ס"ג. ולהיות שסוף סוף פרי אדמה היא לכך הפריש הכתוב ואמר וביום הביכורים ממש שזמנם בעצרת. ועל החטה אמר בהקריבכם "מנחה "חדשה "לה' ר"ת לח"ם. גם אילנא עץ חיים ב' חיים שני יסודות דאו"א וב"פ יסוד גי' ע"ץ ולכן התורה ניתנה ביום ששי יסוד:

ר"מ שם אינון בכורין עילאין מפרש היטב דברי ר' אבא: וזה שר"מ אמר יומא דאינון בוכרין דמשמע שגם הוא נכלל עמהם כלומר אחד מאינון בוכרין:

לכן ר"מ אמר יום הביכורים אינון וכו' ר"ל שאלו הביכורים לא נכללו עמהם של אימא אלא הם בכורין עילאין דאורייתא חו"ג של חכמה שבה מקור התורה. ירצה יום שבו האירו חו"ג דאבא. ובזה הוסיף ואמר הה"ד ראשית וכו'. דקשה הכפל שהרי הביכורים נקראים בשם ראשית אבל הענין מובן כדר' אבא שאמרנו שיש ביכורים דאימא והם נקראים בכורי אדמתך כי אדמה היא בינה בסוד נ' שערים העולים אדמה. וראשית ביכורים הם משל אבא שנקראי' ראשית בעצם לפי שהוא מבריח בכל עולם האצילות עד עטרת זעיר כנודע. וא"כ הוא הראשית בין מלמעלה למטה ובין מלמטה למעלה. ולכן שם ע"ב שבו יו"ד בראשו ויו"ד בסופו שהיא אות ראשונה של שם. והכוונה להמשיך אותו האור דחכמה עד הנוקבא.

וז"ש ובגין דאיהו אילנא דחיי וכו' והענין שפירות האילן הם מבחינת הזכר כנז' בפי' דברי ר' אבא ולרמוז לסוד אבא לכן היו קדש שהוא בחכמה. ועי"ל במ"ש בס' הכוונו' שהמוחין שהיו לזעיר בפסח בראשו יורדים בשבועות לנה"י שלו. ומאירים לנוקבא. ויש לו מוחין אחרים מעולים בין מה שנכנס בו בז' שבועות בין משל הכתרים שנכנסים בו ביום זה לכן נק' חג שבועות לבחי' כמה שביעיות שבו בחג זה מלבד שכל בחי' כתר הוא מת"ת שהוא שביעי. וכנגד כל זה אמר אינון ביכורין עילאין דאורייתא שהוא זעיר ואחר כך אמר הה"ד ירצה עתה נבין פסוק ראשית ביכורי וכו' דקשה כנז"ל. אך יובן במה שאמרנו שהמוחין העליונים דפסח שנק' ראשית שהיו בראשו. עכשיו נעשו בכורי אדמתך שאמרו בתיקו' כ"ו שהם תרי ירכי קשוט והם ממש בכורים לחו"ב דאינון ראשית דידה וז"ש תביא בית ה' אלהיך שהיא הנוקבא המקבלת חו"ג מזעיר והיינו ה' אלהיך. ואמנם זהו לתיקון הפרצוף שידוע שהוא ענין הארה מבחוץ דהיינו נה"י מאירים בחב"ד דידה. אבל ביום אז הוא סוד הזווג הנבחר מכל האורות הגדולים שבזעיר. ולכן איתא בס"הכ שבליל שבועות אסור הזווג לדידן כי למעלה אין זווג בלילה. אלא הכנה והורדת כח להשלמת ז"ון. וכן הוא ממש בשמחת תורה שגם באותה הלילה אסור הזיווג. וטעם נכון שנק' עצרת כפי הסוד שכל האורות שהושפעו מפסח עד שבועות ושבועות בכלל כולם נקבצים ומושפעים יחדיו במלכות שנק' עצרת מלשון זה יעצור בעמי וכן עצרת לשון אסיפה כמו קראו עצרה. והוא ממש בשמיני חג עצרת שאז מושפעות כל בחי' האורות של הלולב והסוכה כולם במלכות. באופן ששני מיני אורות ניתנות לנוקבא חיצונית לתיקון פרצופה והשנית פנימית הוא הזיווג. וכנגד זה תמצא ב"פ "תביא "בית "יהו"ה "אלהיך בפסוק א' הוא ר"ת שהוא רמז לנגד הארה החיצונית והשנית עצם הוא האמור בפירוש תביא.

כגוונא דבכורים לאמהון הענין נל"עד שידוע שהאיש שדי רוחא בגווה דנוקבא שה"ס פרצוף א' דעשר ספירות והוא מתחלק לכל הבנים שהוא משם ב"ן בסוד החו"ג שכן נבחנים הי"ס ה' לחסדי' וה' לגבורה כנודע וה"ס מעשרה בנים ועליהם כתיב שכ"ר פרי הבטן שעולה י"פ ב"ן והנה הבכור נוטל י' של שם זה הכולל ועליהם כתיב העשרה ולכן כבד את אביך ואת אמך לרבות אחיך הגדול ולכן נוטל פי שנים לחדש שה"ס ב' השלישים העליונים. ואולי שלזה ירמוז ג"כ שם אררט שהוא ארר ט' כי אותו השליש התחתון הוא דבחי' ט' אורות שעם י"ז העליונים הוא כ"ו שהוא הוי"ה ואע"ג דבעלמא יהבינן לב' השלישים העליונים י"ח ונשאר לתחתון רק ח'. אפשר שבכאן יש לחיצונים קצת אחיזה בתחתוניות של השליש האמצעי שהוא סוף ת"ת של כללות החסד שבת"ת זעיר כי ידעת שכל חסד הוא פרצוף שלם חב"ד גג"ת נה"י ונמצא גג"ת האמצעי ולפ"ז אותו העודף על הח' ונעשה ט' הוא בחי' התחתונה של השליש הב' והוא סוף אותו הת"ת. וא"כ יהיה שם קצת בחי' תנה"י:

ר"מ דבג"ד אתמר בהון תביא וכו' ירצה שלהיות שהביכורים דומים לישראל. לכן ראוי לכל ישראלי שיביאם הוא בעצמו וכמ"ש אפי' אגריפס המלך נוטל הסל בכתיפו:

כל אוכליו יאשמו כי אפי' זר שאינו כהן האוכל ביכורים חייב מיתה וכ"ש גוי:

אוף הכי ו' דכליל וכו' פירש הדעת שכולל בו הו"ק שבו נשרשו כולם כנודע ואיהו ב"ן י"ה אתקרי בכ"ר דהיינו ו"פ מילוי דשם ס"ג שעולים בכ"ר וז"ס שם בכור בכר ו'. ואמר ואיהו ב"ן י"ה יראה דבר גדול והוא מ"ש בס' א"י שאו"א עילאין סודם יו"ד י' אבא ו"ד בינה ואות ה סודה יש"ס ותבונה. ואמנם ו' של היו"ד יש לה ראש שמקבל מי' דהיינו אבא ולא כן ו"ד ד"ה וטעמו מפורש בדברי הרב ובשער התפלין פ"ג ע"ש. ודע שזעיר מושרש באות ו' דיו"ד ולרמוז לזה השרש העליון אמר ו' ב"ן י"ה דהיינו בינה. באופן שד' היא דעת זעיר בסוד ו' העליון האמור וכולל והוא בכ"ור:

וכל ענפין וכו' הם הו"ק של הדעת בבחי' העליונים שהיא ו' של היו"ד כנז' ולפי שיש לו ראש לכ"א דאית בהון רישין. וסוד הציור של המנורה הוא. קו האמצעית הוא הדעת עצמו. ושש הקנים הם חסד ת"ת נצח מן הימין. גבורה הוד יסוד מן השמאל כי יסוד הוא נוטה לשמאל כידוע מסוד יצ"חק ק"ץ ח"י ולפי ששרש אלו הו"ק הוא מן היו"ד לכ"א שנק' ביכורים ועי"ל שקו האמצעי של הציור ה"ס הבינה עצמה שה"ס ו' של היו"ד וששת הקנים הם הו"ק שבדעת. ולכ"א: ו' איהו נהר וכו'. ויתכן שה"ס יסוד של בינה העליונה והוא נה"ר של הביכורים העליונים י' שהוא אבא ו' בינה. וגם י"ל שגם הכתר בכלל הביכורים שהרי בשבועות מאיר אור אריך וכנז' בזוהר בדברי ר' אבא:

וההוא נהר נפיק מעדן עדן ה"ס חכמה דהיינו יו"ד ואם תרבה העיקר שהוא י' עם המילוי שהוא ו"ד י"פ ו"ד הוא ק'. ואח"כ תרבה המילוי בו בעצמו. ופ"ד כ"ד הכל גי' קכ"ד גי' עד"ן: ודא איהו דאורייתא תלייא ביה כמ"ש בדברי ר' אבא:

נפקי כל רזין הם אורות אבא ר"ז גי' או"ר: אורייתא חדא היא כי יסוד א"וא נק' עץ החיים ששם כל סוד הייחוד ולמטה ממנו עה"ד עו"ר שעליו נאמר ומשם יפרד וכו': דמיון לאיבא. כי המצות פרות ורבות כמר"זל פ"ק דקידושין דף מ' שהמצות יש להן פירות: