מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תמא

במתיבתא דרקיעא ידוע שהיא בעולם היצירה: קמיה דקב"ה הוא בבריאה דאימא מקננא תמן באופן שהדבר נסדר בשתי ישיבות של מעלה. מתיבתא דרקיעא ביצירה ומתיבתא דקב"ה בבריאה. וטעם הענין שיצירה שולטת על א"י בכללה ובריאה על בה"מ:

דכד נפקו ישראל שאז היו מוכנים וקרובים להתקן ולתקן עולם מפגמו של אדה"ר ולהחזירו לאיתנו הראשון וזה בקבלת התורה וכמרז"ל חירות ממ"ה וכו' ולכן בעא קב"ה למעבד וכו' כי אז בקבלת התורה היו מתתקנים העולמות וא"י היתה מושפעת מפנימיות היצירה וישראל יהיו כמלאכין קדישין לעילא ירצה שידוע שעל מט"ט נאמר נער הייתי ביצירה. גם זקנתי שמתעלה לבריאה. וסתם מלאכים הם ביצירה. אלא שאותם שהם מסוד המוחין נק' מלאכין קדישין. ובבחי' עלייתם לבריאה. אמר לעילא. א"נ אם תשכיל מצב העולמות קודם חטא אד"הר תמצא שעולם העשייה היה שד' ראשונות שלו היו בד' אחרונות דבריאה ושש קצוות דעשייה היו בו' עליונות דיצירה. וה' היה חפץ לעשות את ישראל במדרגת ד"ר דעשייה בד' אחרונות דבריאה. וזהו מלאכין קדישין לעילא:

ובעא למבני וכו' מכלים פנימיים דלאה ורחל דבריאה

וז"ש מגו שמי רקיעין דהיינו רקיעין ביצירה. ושמי רקיעין מן הבריאה. ומגו הפנימיות שלהם וזה ירד למטה ממש בלי התעבות בהשתלשלות העולמות כמו שהיה מקדם.

נציבו קדישא היינו שלא תהיה קליפה ועלין אלא כולו פרי קודש הילולים. ושיהו כולם מושרשים באילן קדוש שהוא הדיוקן העליון ואז ישתלמו לגמרי כל הניצוצות ויושרשו בקדושה. ונוסף על זה הנשמות החדשות שתבאנה לעולם ובכלל זה שיולידו בכל יום כדר"זל הה"ד תביאמו. דקשה בפסוק דכיון שאמר עד יעבור ב"פ ואר"זל שהן בזמן יהושע ועזר'. וא"כ מה ר"ל תביאמו והרי כבר באו לארץ. ומהו ותטעמו והלא נותצו מן הארץ בעו"הר. ומהו פעלת וכוננו. הו"לל תפעל ותכונן ידיך. אבל הכל מיושב בענינינו ששני ההעברות היו בזמן יהושע ועזרא שעליהם בקש מרע"ה תפול עליהם אימתה ופחד וכו' שכן כתיב וכי נפלה אימתכם עלינו. ובעזרא אומר ויד אלהינו היתה עלינו ויצילנו מכף כל אויב ואורב בדרך. ואח"כ אמר תביאמו וכו' הוא על הגאולה האחרונה שאז ה' הוא יביאנו בכבודו כמו שכתב והביאותים אל הר קדשי:

באן אתר כי ודאי צריך לפרש לאיזה מקום יביאם ויטעם כי סתם הר אינו למושב. ומפרש במכון לשבתך. ב' של בהר מושך עלמו ואחר עמו:

אנת ה' ולא אחרא בית ראשון זו לאה שתתעלה עד המוחין דזעיר ששם חב"ד דנה"י דאו"א וה"ס הפרקים העליונים שבהם עיקר הישיבה וזהו לשבתך ושם מקום הישוב האמתי לאורות או"א וזה יהיה מכון קבוע ומכוון שלא תוסיף עוד אימא להוריד עצמה עד החזה. אלא תשב במקומה הנכון שהוא בדעת זעיר וידוע שהיחוד של חב"ד הוא הוי"ה אהי"ה. אמנם הם בריבוע עולים מכו"ן דהיינו ע"ב דריבוע הוי"ה ומ"ד דאהי"ה. ואמר פעלת. מפני שאין לאה מי' ניקודין קדמאין וצריכה לפועל גמור לבניינה. אבל בית שני שה"ס רחל אמר כוננו. שלהיותה נקודה עצמית די לה בהתכוננות:

דא בית שני וקראו מקדש ע"ש שמקבלת מיסוד אבא כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ. וכשאימא היא מתעלית לדעת זעיר אז יוצא שם יסוד אבא בין חג"ת. וזהו כוננו ידיך ג' ידות: ותרווייהו אומנותא דקב"ה. ולכן נזכר שם הוי"ה. ובשניהם אמר לשון עבר שפעל מיום יציאת ישראל ממצרים. ומסיים בשבח ה' ימלוך כי לא ישוב עוד גלות. וה' ימלוך במלכות שלו שסודה לאה ורחל הנקרא לעולם ועד כמ"ש בסה"כ בפ' בשכמל"ו. ודע כי על זה נאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים שה"ס חב"ד שההרים הם חג"ת וראש ההרים הוא חב"ד ונשא מגבעות הוא בית ב' רחל שבזמן הקודם היתה נבנית מנה"י שהן הגבעות. אבל לעתיד ינשא מגבעות עד ההרים שהם חג"ת וכמ"ש כוננו ידיך. "שוא "עמלו בוניו בו ר"ת שלמה עזרא.

ביומוי דעזרא וכו' ובנין זה היה ראוי להם כשעלו מן הגולה וגאולת עולם אלא שגרם החטא וכו' והוא האמור כאן:

ואיצעריכו אינון למבני פי' שלא זכו אפי' למה שזכו בבית א' שיד ה' היתה עמהם וכמרז"ל והבית בהבנותו:

ועד כען בניינא וכו' מכאן שאותו בה"מ בנוי ומשוכלל ברום חביון ולא חסר לו אלא להיות בעולם וכמש"ה בונה ירושלים ה' ולא אמר יבנה לעתיד כמ"ש נדחי ישראל יכנס שזה יתחדש לעתיד:

ובניינא דא אנן מחכאן וכו' והוא דיוקי נכון בפסוק גדול יהיה כבוד וכו' לאפוקי סברת המין שאמר בית שלישי לא תשכח באורייתא. כי לא יתקן לקוראו שלישי שאז היה נראה שוה לב' הבתים הקודמים. ואינו כן. ולכן קרא אחרון לבית שני שהיה האחרון שנבנה ע"י אדם.

כחדא מלעילא כל ב' הפרצופים דלאה ורחל מיוחדות כאחד והם עלמא דאתגלייא ועלמא דאתכסייא.

ההוא בית ליהוי באתגלייא הכוונה ללמד דבר גדול והוא שאין ספק שבזמן הגאולה שיהיה אור הלבנה כאור החמה יהיה זווג ישראל ורחל תדירי ובכל קומתם בשלימות ואז לאה תתעלה להיכלי הבינה כנזכר בסה"כ בענין זווג אחר חצות דליל שבת והטעם שכשזו"ן שוים בכל אדרם אז אימא מסתלקת למעלה על ראשם ואז רחל תופסת כל אורך זעיר שכולו גלוי.

וז"ש ההוא בית ליהוי באתגליא פי' כולו בכל גובהו ואמר דאתקרי בית שני. ר"ל שקודם לו באים אורות בית א' היא לאה המכוסה ואח"כ לבית שני היא רחל המגולה. וזה ענין בית א' וב' פי' מכוסה ונגלה ולכך תהיה רחל אז מגולה כלה:

דיתחזי וכו' כי אז נתקנה רחל ע"י אימא והיא מאירה מאור יש"ס ותבונה. והזעיר מאו"א:

בכל קיומא פי' בכל אורך קו האמצעי שבו עולה ויורד היסוד להמשיך הטפה מן הדעת:

אסתלק לעילא היא לאה שמתעלה לבינה וחופפת על בית שני: