מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:תמב

לבא דכל עלמא להורות שישראל קודמים לא"ה בקדימת זמן וקדימת מעלה. הקדימה ראשונה היא שהלב הוא קודם לכל שאר האיברים להיותו נוצר תחלה. כך נשמות ישראל קדמו לכל הנמצאים שבעולמות ולכן נקראו ראשית תבואתה וכן הם מושגחים תחלה וכמ"ש בסה"כ שב' ימי ר"ה יום א' הוא לפנימיות ויום ב' לחיצוניות וז"ש לבא דכל עלמא ר"ל פנימיות לכל העולמות אפילו לגבי המלאכים כנודע:

והכי אינון ישראל וכו' וזה שבזמן הפלגה שבו נחלקו ע' לשונות תחלה ברר ה' את אברהם לגורלו כדי שיהיה יסוד עולם. וגם מאז נאמר בהנחל עליון גוים יצב גבולות עמים וכו'. וקודם הפלגה היה כל העולם א' ואוצר הנשמות היה משפיע כראוי. אבל אחר התפרדם והיותם לע' אומות תחת ע' שרים השוררים למעלה מעולם הגלגלים. תכף בחר באברהם להעמיד העולם כמו שהלב הוא מקיים את הגוף ומאז והלאה לא נמצא העולם בלתי מציאות ישראל אפילו רגע א': וע"ד הוו באמצעיתא זהו ענין קדימת המעלה. ששרש ישראל למעלה בספירות הוא בקו האמצעי הוא העצמי והישר וה"ס שם ישראל ואור זה ה"ס חו"ג שיר אל והם ב' חללי דאבא שבת"ת זעיר שהוא אמצע הספירות והעולמות. וזוהי מעלה רמה שבה עצם החיים ומשם ישאבו כל העולמות שהם איבריו וסעיפיו כענין שם תפארת המתפאר בפארותיו ומקומו בין הזרועות שאליהם ישלח חיותם דרך הורידם. וידוע שאו"ה הם כלולים בישמעאל ועשו בני אברהם ויצחק ואין להם אור עצמי כי אם הארה המתמצת ויוצאת מבין הצפרנים של הידים וישראל מתנהגן וכו' פי' שכך הוא מנהגו של הלב שמשפיע הכח אל איברי הגוף לפי מדרגת קרבתם. אליו או התרחקם ממנו וכן יש לישראל עם האומות כל המתקרב לישראל מחבבים אותו ומטיבים לו בהשפיע בהם רוח דעת את ה' וכמעשה אא"עה עם הנפש שעשו בחרן שאותה הנפש היא בתוכיו' מבחר קליפת נוגה היותר קרובה אל הקדושה.

לבא איהו רכיך וחלש כי חומרו מזוכך מכל איברי הגוף ולכן תשש כח עכירותו כי בו משכן הרוח החיוני והרוח הרוחני וז"ש ואיהו קיומא וכו' ר"ל קיום הגוף וחיותו:

שייפין לא ידעין וכו' פי' הם מבחי' עצמם אין בהם הרגשת צער ויגון שהוא הרגשה תיכונית ופנימית אלא דווקא בלב:

דביה קיומא דביה סכלתנו פי' בו התיצבות מציאות האדם ובו רוח הרוחני שבו ההבנה כי הלב מבין:

לא קריבין למלכא ה"ס הנשמה שבה שרש ההשכלה שמושבה במח והענין שידוע שג' חללי גלגולתא הם שהם חב"ד ובסוד ע"ב ס"ג מ"ה ועיקרם הם ד' יודי"ן דע"ב וג' יודי"ן וא' דס"ג. וי' וג' אלפי"ן ממ"ה ואלו מושבם במוח והנשאר מכל א' מהם הוא ל"ב. ואלו הם המאירים בלב. באופן שבחי' המוח והלב הם מיוחדים זה בזה בשם הוי"ה העיקר והענף: למלכא קדישא קריבין ה"ס זעיר בגדלותו שאז נק' מלך הקדוש וישראל מושרשי' בו וכמש"ה ישראל אשר בך אתפאר פי' בך אני שולח פארותי וסעיפי.

שאלתא אחרא וכו' החבר אמר למלך כוזר בסימן ל"ו. וז"ל ישראל באומות כמו הלב באיברים הוא רב חליים מכלם עכ"ל ופי' דבריו באומרו בסי' ל"ח שהוא נפגע מדאגות ויגונות ופחד וכו'. ובסימן מ' אמר שהוא רב הבריאות שאין בו מורסא או תבלול וכו' והרי שכיון לדעת הזוהר בב' השאלות כי בשאלה הנז"ל אמר שהלב מוכן לצער ויגון מכל שאר האיברים. ובשאלה שלפנינו יורה שהוא רב הבריאות וכדלקמן ואמר שלכן ישראל שהם לב העולם ולב האומות לא אכלי נבלות וכו'. דע שמלבד הנפש הרוחניות שיש לישראל עוד יש להם נפש אחרת גרועה והיא המתעסקת בכל עניני הגוף והיא הנפש המתאוה של הבהמות הטהורות שהיא מחיצוניות נוגה ולכן נפש בהמית של ישראל ניזונית מן הבהמה הטהורה אלא שלהיותה מן החיצוניות צריכה תיקון ובירור וזה נעשה בשחיטה שיוצא דמה שהוא דין עכור שבה ולכן בה ה' דברים המפסידים השחיטה שהייה דרסה וכו' כנגד ה' גבורות ולפי שיש ב' כוללים עוד לגבורות שהם יסוד ומלכות כנגדן יש ב' פגימות בסכין אוגרת ומסוכסכת. ואם יש א' מאלו הדברים נק' נבלה דהיינו מתה. ודמה נעשה קליפה קשה וגסה מאש מתלקחת הדבוקה לנוגה. והוא הדין לטריפה שסופה למות וטנופא ולכלוכא הוא מהב' קליפות האחרות:

לבא דאיהו רכיך וחלש כנז"ל שהוא רך למושב הרוח החיוני וחלש שכח החומריות בו רפוי כדי לקבל רוח החיוני וכמ"ש בזוהר בפ' וישב דף ק"ף ע"ב דקב"ה בעי גופא חלש ונפשא תקיפא והנה הלב מכון למוח שבו החכמה. ומקור לנפש שהיא קיום כל הגוף וז"ש ומלכא מצד המוח וכנז"ל.

ומזוניה נקי וכו' שיש כמה בחי' מזון כנז' בפ' בשלח דף ס"א ע"ב שסתם מזונות בני העולם הוא מהשמים והארץ והוא מזונא גס ועב ומזון ב' הוא מן המלכות והוא לעניי ישראל. ומזון ג' מזעיר. והוא לחולי ישראל. ומזון ד' לחברייא ובא מחכמה. ולפי זה מזון הלב שניזון מחכמה כנז' הוא זך ונקי וברירא שאין בו סיגים כלל: כמה דאתחזי לון כי צריכים כח לעמוד וליזון במזון גם כפי הראוי להם. וכל זה הוא כעין הבירורים הנעשים בעולמות: