מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שנב

חסר יו"ד אמאי הוקשה לו דודאי הכתוב מתארם בשבח כלומר שהיו אנשים גדולים וא"כ למה יחסר אות שנראה שמגנה אותם. ותירץ מלכותא דארעא היא מלכות הנקבה. ומלכותא דרקיעא היא עטרה דזעיר שבה מסתיימת עטרה דאבא שהיא י' אחרונה דע"ב וכן מלכות רחל היא י' דאדנ"י:

ורזא דא כל רזא הוא ביסוד ובפרט יסוד אבא הנעלם בתכלית ההעלם והוא פנימיות האצילות כידוע דאבא מקנן באצילות שהוא י' של שם בכללות אבי"ע הכולל והוא מחיה כל האצילות בפנימיות היותר פנימי וז"ש כל אינון כתרין וכו' ואיתא בס' א"י שיש בזעיר ד' בחי' אבי"ע: נה"י עשיה: חג"ת יצירה חב"ד בריאה. כתר אצילות ובודאי שגם ענין זה יש בכל בחי' שיש בה בחי' אבי"ע ונמצא שהיותר פנימיו היא כתר ואצילות. ועוד איתא שם וגם בפ"ז שהיותר פנימי' היא כתר ואצילות. ועוד איתא שם וגם בפ"ז דשער התפלין שנה"י הם פרצוף שלם דקטנות. והכתר שלו הוא בת"ת. וחג"ת יניקה והכתר שלו בדעת. וחב"ד גדלות והכתר שלו כתר הכולל. ולזה ולכל הבחי' שכנגדו שהם סוד אצילות נקרא כתרין עילאין. לאפוקי הכתרים האחרים דיניקה וקטנות. וכבר אמרנו שה"ס אצילות ופנימיות וי' של שם. וגם מטעם אחר שהרי בכל מדה דזעיר יש ג' כלים שבפנימיות ג' אותיות הו"ה בחי' נר"ן ובתוך הפנימי נעלם י' שה"ס נשמה לנשמה. ובתוך הפנימיות מתעלם אור אבא וז"ש כל אינון כתרין עילאין. שהם העליונים כאמור:

דשמא קדישא ה"ס שם ע"ב שהוא תמיד בחי' אצילות כולהו זמינין וכו' הוא אור אבא הנקרא קדש בסוד ד' יודי"ן ברבויים יפ"י ק': וד"פ ק' ת'. ועם כללות ד' השרשים שהם ד' אותיות הרי קד"ש ומשם מיועדין ומקוראים כל הכתרין עילאין. שלהיותם בחי' נשמה לנשמה שרשם בכללות שם. ומשם נאצלים להיות מלבוש של אור הקדש שהוא מזמינם לכך. הה"ד מקראי קדש מובן במ"ש בסה"כ שבי"ט מתלבשת הארת אור אבא בנה"י דאימא והם מזומנים מן הקדש שנמשך להם הארה מן הקדש העליון ע"ש וז"ש ואימתי פי' אימתי נקרא מקרא קדש. בשעתא דמועד וכו'. והענין שבאימא מיועד אור אבא ושם נקבצים ב' האורות שלו ושלה וידוע כי יו"ד ה"ס או"א והוא גי' כ' ובהתרבות אור י' בו"ד יעלה ק' והרי מוע"ד. באופן שהכתרין עילאין שהם בחי' אצילות וכולם בסוד י' מקבלים אור הקדש שהוא י' שורשי דהוי"ה הכוללת כל האצילות. וזה ע"י מועד שה"ס אימא:

ה"נ קדש תתאה היא רחל שמאירה ממקום גילוי יסוד אבא. שבאותו האור הנגלה שם בתוך זעיר מאירה רחל: ונלע"ד שבחי' זו נקרא רוח הקודש היא הארה המושפעת לרחל מאבא ע"י זעיר שנקרא רוח. אבל עוד יש אחרת גדולה מזו. והיא האור שמקבלת מעטרה דאבא שבתוך יסוד זעיר בשעת הזווג. ומכאן שורש שלמה שנכתב בה' ונקרא בלשון זכר. הה' רומז לעטרת היסוד שהיא ה' אחרונה של שם כנודע מסוד האתרוג. ולהיות ה' זו לשון זכר נקרא שלמה לשון זכר. והנה עטרת אבא הוא י' אחרונה של שם ע"ב. ויסוד הנוקבא היא י' דאדנ"י. והיינו חכמת שלמה וקדש תתאה. שמקבלת מקדש עציון. ועוד כי י' זו יורדת לראש הבריאה הנקרא קדש הקדשים. דהיינו קדש כתר אריך דבריאה. הקדשים חו"ב שלו: ובזה מאירה לחילהא שהם היכלות הבריאה. וז"ש לאעטרא דייקא שכן היא כתר הבריאה והיא בחי' העטרה כאמור. והרב ז"ל הוסיף עוד. ולאעלא שר"ל ולהכניס. שה"ס התקשרות בריאה באצילות. שהיכל קה"ק הוא בחי' אצילות. שהרי אותה י' שירדה שם בקעה המסך והיא אצילות ממש. משא"כ האורות הנקרא כסא שהם ד' האורות הנמשכות מאימא ומאירות בד' של המלכות שה"ס תנה"י שלהן ואינם אורות דבחי' אצילות. אלא הארות המאירות דרך המסך ונחשבות למדריגת בחי' אמצעית שבין אצילות לבריאה ובהן מתלבשת ה' דאדנ"י הנזכר והן סוד מועד האמור. בזמנא דמועד שריא בעלמא. שה"ס אורות אימא דמקננת תמן. באופן שכמו שאימא מלבשת לאור קדש עליון. כך פנימיות של ראש הבריאה מלביש לקדש תתאה. ונלע"ד לדקדק דלעיל אמר בשעתא דמועד זמין וכאן אמר בשעתא דמועד שרייא והענין כי המוחין דאצילות הם לפי שעה בעת התפלה וכיוצא. אבל בכאן אמר בזמנא לפי שאחרי הסתלקות המוחין דזעיר שהיו בו לפי שעה. יורדות ההארות לבריאה. ושייך לומר זמנא ושרייא שהוא להמשיך זמן:

וכגוונא דחילהא וכו' מובן במ"ש בסה"כ שי"ב היכלות הם תחת היכל קה"ק דהיינו הששה הנודעים ועוד יש ו' היכלין בהיכל הרצון הרי י"ב. וגם יש שם י"ב מלאכים עליונים הנקרא בזוהר בפ' ויצא בדף קמ"ט קריבין למלכות. וי"ב מרגלאן טבאן והם השרים העליונים ואפשר שמאירים מי"ב אותיות של מילוי המילוי של יו"ד כזה יו"ד יו"ד וי"ו דל"ת שעולים מלכו"ת שהיא היא בקה"ק. ולפי ששם סוד תנה"י הנזכר לעיל שהם ד' רוחות העולם וכן נצייר # ע"ד שנצטיירו בריש פ' תצוה והם ראשי הדגלים. ועוד הראשים שכנגדם נשיאי ישראל נקראים קריאי מועד חסר לפי שמתעלמת הי' במלבושיה. והוא ע"ד שאמר הרב בשם אסתר שהיא סוד נקודה המסתתרת בבריאה שהיא הי' האמורה ועם אסת"ר גי' תרע"א דמילוי אד"ני שגם בו י"ב אותיות:

אבל בשלימו וכו' ר"ל שלא לבד שהם אחוזים בהארות האמורות כשהן בבריאה אלא אפי' באצילות בכל קומת המ' שהיא כנגד תנה"י דזעיר ועיקר יחודה הוא בת"ת ויסוד כידוע מסוד אמ"ן. ובהם שם הוי"ה ושד"י: כתרא דכהנא אתער דוק אומרו אתער ולא אמר שליט מפני שאין מדת החסד שולטת עד נכון היום. אבל בוקר הוא יסוד שאינו מאיר מעצמו כ"כ אלא כדי לבקר דברים ניכרי' שה"ס אור מועט מילואי החסד וה"ס רשימו של החסדים כנז' בפ' מצורע בדף נ"ב ע"ב ובכחו היו עושים עבוד' והוא מעין הנחת התפלין שתחלתה בסוד הרשימו ואחר העמידה הם מוחין חדשים. וכן בכאן. פלחו עבודה דבקר. ואז יתחדשו החו"ג בדעת. ויודע ה' וכו' אז יתחזק אור היסוד בשלימות החסדים. כי אז יתגלה שם הוי"ה על ד' המילואים ויהיו חסדים שלימים. וזהו ויודע ה':

ולית מאן דאבחין וכו' נודע ענין כללות רוח החסד בתוך הגבורה והנה קרח ידע שהוא אחוז בגבורה. ואמר ממ"נ אם נבחין לפי הפנימיות שהוא חסד לי נאה הכהונה ואם לפי הגבורה לי תאות הנשיאות על משפחות הקרחי. והנה ידוע שיסוד נטיל לשמאלא אבל בבוקר הוא מלא חסדים. וא"כ הוא אחוז בשתי המדות. ואמר משה אני יודע שעיקר כוונתך על הכהונה וכמ"שה ובקשתם גם כהונה. ולפ"ז לא תוכלו להבחין הדבר אלא ע"י היסוד. כי אי תתחזון לאשתארא וכו' אם יהיה לכם כפי מה שראוי לכם שלא תוכלו להדבק בחסד שהוא הפנימי. אלא תשארו בסטר דינא שהוא החיצון. וע"ד שפי' הרב במ"ש הזוהר אימא דינין מתערין מסטרהא. שר"ל מצד החיצון שלה:

וכן בכאן סטר דינא דייקא השמרו לכם שהבוקר לא יסבול אתכם. שהרי אינו זמן להמשיך גבורות. ואי תתחזון וכו' כדבריכם לאשתארא בחסד הפנימי. אתם תשארו אצלו ולא אהרן: שיקבל אתכם לכהנים. אבל הבחנה זו תהיה בקטרת דווקא:

דהא קטרת וכו' שהלא סגולתו לקשור העולמו' ממטה למעלה. וממענה למטה. דוגמת קיטור הקטרת שהיה עולה ממזבח הזהב ומגיע עד גגו של היכל וחוזר ויורד ומתפשט ומבסם את כל הבית והכוונה להעלות אור י"א ניצוצות שבתוך הקליפה שהיא המפסקת ומונעת קשר העולמות. וכן קטור"ת גי' י"א פעמים אדנ"י. ועולה עד אימא שהיא המסבבת על הבנים. ויורד אור נ' שעריה בתוך זעיר שה"ס אהי"ה דאלפי"ן העולה קמ"ג וה"פ קמ"ג גי' קטו"רת. ועל שני הקישורים אמר לאתקטרא ולאתקשרא. שושבינא דא כהנא. ה"ס כהן המשמש. תרין דרגין אינון. אמר כן לתת טעם איך יש כח בהם להעלות ולהמשיך. שהרי קדוש ר"ל מובדל פרוש. אבל טהור הוא דווקא להעלות ולברר את הניצוצין: וע"ד הקדוש כתיב. זה מקיים מה שאמר למעלה אשר לו סתם: שהגבורות סתומו' בו. וכל עצמו החסדים וזהו הקדוש בה' הידיעה. וע"כ במלת שמים סתום ענין אש ונגלה מים והנה נודע כי סוד מי"ם הוא ט' יודי"ן שבעסמ"ב. ואם תשכיל ח' מהם הם של המשפיעים או"א וזעיר. והם מתקבצים ביסוד העולה ח' יודי"ן ושם מכים ד' של ע"ב בד' דס"ג ומ"ה יפ"י ד' פעמים הרי ת' ונשאר יו"ד של ב"ן בלי הכאה הרי קדו"ש: