מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שיד

חד בר נש דהוה אתי ר' חגי הוה כדמסיק ומשום דקאי על ענין מרגלים. מביא ענין זה כאן. דהוה צחי. כי אחד מן הדברים המפתים למכחישי ההשגחה הוא בראותם כי שוה האדם לבהמה במקרה העולם רעב וצמא וזולתם. ושאלוהו לרמוז שאלו היה תלמוד חכם למדן לא היה מצטער בכך כי השגחת ה' על לומדי התורה. והוא הוכיחם עד דאנא וכו' כלומר אמו הייתם עוסקים בתורה הייתי סובל צער צמאוני לשמוע דברי תורה. אבל כיון דאינו אלא מלין בעלמא טוב לי לעלות להר ולשתות מלהתעכב במלין בעלמא. ומזה הבין ר"י שת"ח הוא ונתן לו מים. במה אתוון פרישן וכו' כוונתו כי החכמים המלומדים מתחלתם בחכמה אמתית לא יפגעום הספקות והכל מתורץ ומיושב בשכלם וכעין שכתב הרמ"ק ז"ל בפרדס על ענין קושית הבחירה והירא' האלהית עד שכתבו אנו אין לנו מזה קושיא כלל ועיקר ע"ש. וכ"ש מי שלומד בחכמת האר"י ז"ל שהכל ברור לפניו ומיוסד על אדני האמת ודרכי יושר ולכן לא יעלה על לבם הספקות שהפלסופי' מסתפקים בהם וז"ש במה אתון פרישו וכו'. כי כוונת שלמה להודיע דברי הפלוסופים ולא כך סברתו וקרא לפלוסופים טפשאי דעלמא כי אין להם אלא שטחיית העולם הזה ומקריו ויכחישו את שאינו מוחש להם. ואפילו בסבות הטבע אין להם ידיעה. אלא אמרי דהאי עלמא אזיל במקרה. ירמוז על הנהגת הטבע המתמיד והולך והוא פי' טבע ענין טבוע ומקוים והוא הנהגת חיצונית העולמות המיוחס לשם אלהים ולכן פרעה לא היה יודע אלא שם אלהי"ם. ובהודיעו משה שם הוי"ה שה"ס הפנימיות וההשגחה השולט על שם אלהי"ם. כחש ואמר לא ידעתי את הוי"ה. וקודש' ב"ה. לא אשגח עלייהו. לא אמר עליה שהיה רצה לומר על העולם אלא עלייהו וכלומר אפילו עליהם שהם בני אדם ומשונים הרבה מהב"ח בשכל ובחירה ויתר המעלות:

וכד שלמה אסתכל וכו' הענין נראה לי ע"ד שאמת הוא שיש הנהגה זו שנקרא הנהגת הטבע ואצלנו נקרא של חיות העולמות והיא מבחי' החיצונות שסודה משם אלהי"ם כאמור. אבל הכל בהשגחה פרטית כי אפילו מדריגת המקרה היא מאתו יתברך כמש"ה והלכתי עמכם בקרי הרי שמיחסה לו יתברך. אבל מ"מ יש חילוק בין השפע הבא לאדם למושפע לבהמה וזה פשוט כי של הבהמה הוא מחיצונית החיצוניות שמדרגתו ב"ן: דאלהי"ם. העולה בהמה. ושל האדם הוא מפנימיות של החיצוניות שהוא בחי' שם מ"ה דהיינו מ"ם ה"א גי' אלהי"ם. והוא נשמת הטבע. ואמנם אותם הטפשים משוים כל המדו' שאומרים מקרה האדם ומקרה הבהמה א' ולכן קרא לון בהמה כי הם בפיהם אומרים שאין הפרש ביניהם לבהמה: על דברת על דיבור גרוע כי דברת כמו דברתי מלכי צדק שפי' על דבורו שלא כהוגן דיבור גרוע לשון נקבה. לברם האלהי"ם. בס' השרשים יש בו ב' פירושם ושניהם צדקי' כאן א' לברם כמו לבררם מתוך הטומאה שהן יוצאות בעל כרחן של החיצונים והב' לברם הבדלם בלחודייהו שלא יתחברו עם בני מהימנותא וסברתם הנפסד' תהא להם לבדם: