מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שטו

מה כתיב ביה בוא ברוך ה' אפשר שמפני זה לא שלט בו המות ונכנס לג"ע חי שהרי אין לקליפה עוד טענה עליו. וכמ"ש בפרקי ר' אליעזר בענין שרבקה נעשית מוכת עץ. ויצחק חשב שהעבד בא עליה והקב"ה הוכיח האמת ואמר למה"ש מה נעשה לעבד זה שהוא חשוד. הכניסו לג"ע: והענין הוא שיצחק חשדו שעודנו מתבוסס בטומאתו ולעשוק אהב. לכן גזר ה' שיכנס חי לג"ע ובזה יודע שיצא לגמרי מקליפ' ארור והיה ברוך ה' ממש. פירש שנודע שיש בתוך הקליפות צד קדושה. ולפעמים משפיע כח לחיצונים אפי' לעשות נפלאות וכנז' במרכבת יחזקאל. וא"כ היה אפשר לומר שאותו האור שבתוך קליפת לבן הוא שאמר בוא ברוך ה': לזה אמר ברוך ה' ממש ר"ל מן הקדושה הגמורה: וע"ד אכתיב באורייתא וכו' מפני שבאמת נפק מההוא קללה ונתברך בשם הוי"ה השם הגדול. ומפני שקשה הדבר לשמוע לזה אמר:

ואוליפנא וכו' והוא ע"ד בלעם שה' שם הדבר בפיו והרי כמה זכותו גדול שהיה מעות ונתקן הפך המרגלים שהיו מתוקנים ונתעותו: לבד כלב שהיה משורש נשמת אליעזר כמ"ש בל"ת בפ' זו:

ואמר כולהו זכאין ורישי וכו': יכוין לב' מעלות שהיו בהם א' שהיו מושרשים בניצוצות והארות הבוקעות מיסוד אבא וז"ש כולהו זכאין: הפסוק קראם אנשים לרמוז שהם מבחינת זכרים: והב' מ"ש שנתעברו בהם י"ב שבטים וז"ש ורישי דישראל: וכמו שדקדק הרב ז"ל שלכן לא נאמ' בם כמ"ש בפ' במדבר ראשי אלפי ישראל אלא ראשי בני ישראל שהם השבטים ולזה אמר רישי דישראל. אבל אינון וכו' דוק אומרו לגרמייהו לרמוז מ"ש הרב שכאשר נתייעצו להרע מיד פרחו מהם ניצוצי השבטים שנאמ' וילכו ויבוא ושהלכו להן נשמות השבטים וזהו וילכו: והם נשארו לבדם והיינו לגרמייהו בעצתם הנבערה שאמרו אי יעלון ישראל לארעא וכו': ומובן במ"ש באוצ"א שדור דעה היו מבחינ' פרצוף דור המדבר: אבל רחל שהיא ארץ ישראל היתה אז אחור באחור זולתי בשבתות ומזווג זה של השבתות יצאו הנכנסים לארץ: וז"ל הרב באוצ"ח לא היה אפשר לרחל להתתקן אז על ידי אלו המרגלים בלבד עכ"ל דוק דבריו דמשמע שאם היו נכנסים כולם יוצאי מצרים ובאי הארץ היתה רחל נתקנת אפי' שדור המדבר יהיה קיים אבל מפני החטא נתבטלה אותה ההארה של דור המדבר. והנה המרגלים חשבו שבין כך ובין כך הם ירדו ממעלתם: שכתתוקן רחל הלא היא עקרת הבית ובאי הארץ שהם מבחי' יהיו המעולים. וכ"ש אם תתבטל דור המדבר ולכן נטלו עצה רעה לעצמם. והוציאו שם רע על תיקון של רחל כגון שהיא נבנית מגבורות אימא שהם קשים ולכן אוקידת עלמא בשלהובוי אוכלת יושביה היא ושהקליפות העזות נאחזו' בה ושלכן אין להם להסתכן בתיקונה ומוטב להם לחיות במדבר: