מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שיג

דאהני לגופא ולנפשא הפשט הוא כי הקרירות מהנה גם לנפש וכמ"ש במדרש שהשותה מים אחר מנחה בשבת גוזל קרוביו מתים וכמ"ש הב"י א"ח סי' ר"ץ ועי"ל כי יש בשלג סגולה לזכירה כנודע שהיא גי' שכח"ה והזכירה היא כח מכחות הנפש ולפי זה יש התייחסות לענין הדרוש. שהרי המרגלים גרמו הסתלקות לשכינה כל זמן דור המדבר שהיו כמנודים ונשכחים מהשם יתברך ולעמותם הטיבו שני הצדיקים להעלות זכר ישראל לפני ה'. מתוך שהצנע ב' הצעות אחד מה שכתב בכוונת ר"ה בסוד מושיע ומגן שעולה ג"פ יי"אי ושמהט' יודי"ן נתקן זעיר. והנוקבא מג' אלפי"ן ואח"כ היא מאירה גם מהט' יודי"ן והנה ג' פעמים אלף עולים של"ג כנז' שם ועוד איתא בספר ליקוטים חדשים שהג' יודי"ן סודם של"ג כי אם תרבה היודי"ן כל אחד בעצמו יפ"י יעלה ש' וגם ג' יודין ל' וג' כוללים הרי של"ג והשלג האחד הוא לתיקון פרנסה והשני הוא לפנימיותה הרי גופא ונפשא. ואמרו ביום קציר כי מניסן ואילך הם ו' חדשי הנקבה שאליה יהנה השלג. ועי"ל כמ"ש הרב בסוד מחצדי חקלא כי הלידה העליונה ה"ס קצירת השדה והנה אז ה"ס הנחש הנושך בערייתה שהוא רוצה ליהנות משם כי לפתח חטאת רובץ ולכן צריכה להארה ש"ע נהורין בסוד קר"ע שט"ן והם מאירים מתיקון ז' דדיקנא ואמת וכמ"ש ?בג"ת פסוק מה תצעק אלי ע"ש ובזה נדחה כח השטן משם אמנם הצדיקי' בתפלתם הם קוצרים קציר העליון ומכניעים החיצוני' שלא יתאחזו בשפע והיינו מחצדי חקלא: והנה הדיקנא עילאה בכלל נק' תל"ג חוור ובפרט תיקון ואמת שהוא חסד דחכמה סתימאה והוא תרין תפוחין ובכל א' ג' שמות ס"ג שפנימיות' שם יי"אי שסודו שלג כנז"ל וז"ש כצינת שלג הבא מתלג חוור ומתיקון ז' שהוא חסד הלבן ומשם ייא"י שסודו של"ג. וזה מאיר ביום קציר שדה העליון. להכניע חמימו' הנחש שרוצה להתאחז שם. כך הוא ציר נאמן שיש לו כח בכח ואמת. וזהו נאמן שמכניע הקליפות וכמו שעשו כלב ופנחס שכל כחם להכניע אותם תרין בנין מאללי ארעא הנז' בפ' אחרי מות בדף ס' ע"ב והם יונקים מדדי בהמה ולכן נקראים תרין בנין. ולעומת כלב ואליהו ב' בנים קדושים והוו מהימני לגבי יהושע שה"ס פני לבנה ולהיותם מיוחדים בתכלית היחוד ששניהם ממקור אחד לכן כללם בשם א' ציר כאמן. גם צי"ר נא"מן גי' אמ"ת לרמז שבזכותם זכו לעשות מה שנעשה מתיקון ואמת כנז'. ואמר לשולחיו לשון רבים כי ה' הסכים על ידו בזה. ולא כשל משה שאמר ליה שלח לך לדעתך. ונפש אדוניו וכו' פירוש שאחרי הכניעם ב' בנים מאללי ארעא. נתקן שם ב"ן שהוא נפש רחל כנודע מפ' ויהי בצאת נפשה וכו'. ולא אסתלק נראה שר"ל שהם היו הצנור תדירי אל השראת השכינה. ואילין דשדר משה זה יובן במ"ש כי במרגלים נתעברו השבטים כדי לסייעם ונלע"ד שגם זה היה להם לתיקון למכירת יוסף שבה גרמו יציאתם חוץ לארץ ועכשיו יסייעו בחזרתם והחזרת עצמות יסף וכמו שכתב רבינו ז"ל. אך כשהוציאו הדיבה נסתלקו להם ומאז הוכנו להרוגי מלכות שידוע כמה רבה הבכיה במרומים כשנמסרו לממלכות וכמ"ש בזוהר איכה. ועוד דהוצרכו להעמיק עד תהומות דעשייה להציל את הניצוצות כמו שאנו מכוונים באל נקמות והיינו דרין בתראין. ובזה מדוייק מה שהקדים רעה זו לשל מיתת ישראל ולשל הסתלקות השכינה שהיו אז באותו זמן. ובכית הדורות באה אחר כך אלא דלגבי השבטים אמר כן שאלו קדמו להסתלק קודם בואם משליחותם. חמינא באפך וכו' מלבד פשוטו של דבר עי"ל שכח השכל המחדש ד"ת הוא נמשך משפע אור המושפע עליו מלמעלה ועליו נאמר חכמת אדם תאיר פניו. ובפרט לבקיאים בחכמת הפרצוף ומשכילים בצל"ם האדם וכמו שהיה הרב האר"י ז"ל אין ספק כשהאדם יחדש חדושי תורה יאירו פני צלמו. ולא כן כשהוא נבוך בספיקות כי אז לא תאיר נשמתו ולכן השיבו ר' חזקיה הא ודאי כלומר ענין זה עצמו הוא דקשה לי שאחרי שנראה הבדל האדם מן הבהמה מכח אור נשמתו. א"כ איך אמר שלמה:

כי מקרה בני האדם וכו' ואם הכוונה על מקרה החומר שמותר האדם מהבהמה אין. הא תנינן וכו'. וא"כ ע"כ שמדבר על ענייני הנשמה וזהו מאי דק"ל דהא פתחא וכו' הם המכחישים השארות הנפש ימצאו אילן גדול להתלות בו שנראה משטחיותו שהעולם הפקר ואין השגחה לעליון בו ושהכל נמסר לצבא מרום דרך מקרה זה משפיל וזה מרים ואין מציל וכמ"ש המרגלים ארץ אוכלת יושביה היא: