מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שיב

והרמ"ז כתב ריש פרשה זו וז"ל השחר כתיב ה' אתרחקא משחר דקדק כי ה' כתובה אלא שהיא רחוקה מן שחר: לא כמו כתיב באופן אחד וקרי באופן אחר כגון איש ח"י וקרי חי"ל:

ושמשא אתחלש הוא אור אבא שבתוך זעיר מסתלק: כדין שלטא שמאלא ה"ס ו"ק דאימא שהם נכנסים אז כנודע מכוונת העמידה ואיש תכח דינא בעלמא שאז הוא זווג נוטה לגבו' והוא של לאה וישראל. וע"כ אמר. ואתפשט לעילא שהוא ענין לאה מן החזה ולמעלה: וגם רחל מתארכת מצד האחור עד ראש זעיר שלכן נקרא בין הערבים הוא בין ב' נקבות הנקרא ערב ולכן צריך אדם להיות זהיר בתפלה זו שהוא שעת דין: ס"א אצלאה דישכח רעותא. היינו מ"ש באדרות דרעוא דרעוין איתגליא בצלותא דתתאי. דמינה נשמע שבתפלת המנחה שאז שולט מצח דזעיר בדוקא שה"ס דינין יש כח אל המתפלל בכוונה להמשיך כח גילוי מצחא דעתיקא והיינו דישכח רעותא והוא מ"ש דוד ישיחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר דמסתמא הוא אחר חצות דשכיחא שכרות והדין גובר. אבל אני תפילתי לך ה' עת רצון פי' באותו הזמן אני ממשיך עת רצון מלמעלה:

כד נטי שמשא וכו' פירש שנוטה לצד מערב הוא הבריאה ששם יורדים המוחין בלילה כנודע בשער התפלין: ולכן מחצות היום ואילך מתחילים לנטות למערב ובודאי שנחלש האור ממה שהיה:

כדין אתפתח ר"ל שאז מתעלה יסוד אבא ומסתלק יותר ממה שהיה קודם חצות. ובזה הוי. כאילו נעשה פתח למעלה בראש זעיר שגם הוא נקרא שמש. ולכן חזר והזכיר ברמשא להורות שאינו מדבר באור אבא שה"ס המוחין הנוטים למערב אשר הוזכר קודם כד נטי שמשא ודו"ק. ושמאלא שליט הוא גבורה דזעיר ולכן הזכירו בלשון זכר. ויצחק כרי וכו' ה"ס יסוד לאה הנכרה ונחפר תחת גבורה כנגד בחי' יסוד של ישראל כנודע והם ה' גבורות הניתנות ביסודה לכוננו. פתקא דקוטפא רומז לזווג זכר הקליפה שהוא שר הטבחים לעומת יוסף ח"י העולמים והוא המנגדי. פסק הגזרה והכריתה באחמתי' שכיח הוא יסוד הנוקבא דקליפה שהיא נקרא חמת ה' וגם מה שניתן לתוכה הוא כזורק אבן לחמת ואז חבילין אזדריקו הם בניה זיקין דאשא דאזדריקו מפני שאין בהם לא תיקון ולא סדר ניצוצות הבאות מן הקדושה ולכן שטאן בערבוביא: צלמות ולא סדרום. וגם ירמוז שמשתנים לכמה צורות משונות וזרו הערבוביא. ואזיל וחייכין לטמאן בקרי כי הערוה נק' שחוק כמ"ש לצחק בי:

מנהו' כדיבן וכו' דברי האמת הוא מצד איזה חלק טוב שיש בהם וגם זה רמוז בערבוביא טוב ורע כדין אתקבלה בחצות אז לאה לווה כל הט' ספי' של רחל ומתפשט עד למטה ונקודה שרשית של רחל יורדת לבריאה. כמ"ש בשער התפלין. ועד חצות היתה באחור. אך בחצות שאז יש התעוררות ה' גבורות רוחא דשדי בגווה והיינו רוח צפון כמ"ש בזוהר הרקיע בפ' ויקרא ואז באה רחל לצד פנים בשמאלו של זעיר כי יעקב בימינו. ואתחברו כחדא. היינו חיבור לאה לרחל שלובשת מלבושיה. וידוע כי עיקרה של לאה הוא בגבורה דזעיר ורחל בהוד שלו ונתחברה רחל עם השמאל של לאה: ושרייא בדרועא באתרה. קורא לשמאל מקומה בין לטעם שבחזרת העמידה היא עולה שם ובין משום ששם נקודת כתר שלה דבחי' פנים שלעולם אינה זזה משם וכנזכר בשער התפילין. וקב"ה אתי וכו' הם סוד זעיר ורחל השומעי' קול העוסקים בתורה ועיין בסה"כ בסוד תיקון חצות והשאר מבואר: רשימין ביממא ר"ל שמקבלים מזווג החסדים של שחרית:

ת"ח שמא חדא וכו': מבואר בסוד תיקון חצות ומוצאו מהפסוקים ?ם אוקמוה ה"ס יסוד אימא וכנז' בדרוש בריאת המלכות בסוד ב' דלתות ואימא וברתא כחדא נינהו נ"ם אסתים וכו'. כך כתוב לפני ואין בידי לפרשו והנה מצאתי בזוהר מוגה בארץ ישראל מכ"י מהורר יעקב צמח ז"ל שהיה בירושלים תוב"ב במקום נ' הוגה ב והיא ישרה בעיני. כי ידוע כמה פעמים אמרו בתקונים ב בינה והיינו יסוד שלה שהוא בית ליסוד אבא והיינו בראשית. ב ראשית. ועוד אמרו ב זו נסתמה עם ו ונעשים ם סתומה שום הוא יסודה כמו שאפרש. ואמר ב ם אסתים להאי ולהאי פי' היא נסתמה לב' בחינות בין לטובה ובין להפך ומתחיל בטובה ואמר כדין כתרין כלילן. זה אחד מסודות רמזי ם סתומה שהיא ד' ווי"ן בסוד ד' מוחין כנז' בשער ארוך פ"ו. וז"ש כדין כתרין הם המוחין שבהם מוכתר ראש הזעיר והם כלולים יחד שד' ווי"ן מתחברים ומתכללים כאחד. ועוד הוא ו' דשמא קדישא אתקין ליה וכו'. הוא מ"ש בתקונים בדף ט"ו ע"א אתפשט מהאי נקודה וכו' בסוד מנצפ"ך ואתעביד מ"ם סתומה ופי' בס' ליקוטים חדשים ו' של ו"ק של זעיר בסוד רוח בתוך הבינה סותמת אור החכמה בתוך הבינה בתר דאולידת וכו' הוא כשיולדת פרצוף המוחין אז נפתח יסודה ואז היא מ' פתוחה בחרישא ר"ל בחקיקה שנחקקה בה והוא פתיחת המ' וס"א בחד רישא היא הי' שבראש מ' פתוחה ונלע"ד שהוא סוד א' מהב' צירין שלה כנודע מכמה מקומות ובפרט מדרוש בריאת המלכות הנז"ל והנה כל אלו הענינים שנכתבו בסוד סתימת המ' הם לטובה כנז"ל. אבל יש ג"כ ענין אחר להפך והוא:

כד אתחריב וכו' שאז נסתמו האותיות והאורות שלא לרדת כלל בעו"הר דא כליל אתוון אחרון וכו' נראה שהמ אחריה ד' אותיות נסע"ף ואינון שבעה: הם כל"ך מצד זה למ' ונסע"ף מצד זה. והנה כל זה בסוד המ' דמנצפ"ך שה"ס יסוד אימא דכר ונוקבא וכו' הרי אלו ב' בנים הי צאים מן מ' דמנצפ"ך ג' כפופה רומזת למלכות והפשוטה לזעיר. והם כלולים יחד בסוד צאתם יחד ממעי אמם. וה"ס ה' חסדים וה' גבורות כל א' כלולה מעשר והיינו השני נונין: