מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שג

דרועא דישראל כולהו שיש לו התייחסות עם כל ישראל בפרט וכלל לתיקונם:

ספורין בעלמא וכו' אמר כן לעומת מה שפי' ר' אבא רזא עילאה במה שנראה שלא היה בו רק סיפור הענין ויהיה בשנה ב' וחדש א' כי מה צורך לאלו הפרטים שלא נמשך ממנו שום דבר לקיום איזו מצוה. תינח סיפור יציאת מצרים למצות פסח שהיה בחדש הא' אבל סיפור זה אין צורך רק שבקיצור יצוה ה' שיתמידו לעשות הפסח. והוסיף עוד מלין דהדיוטי כנז"ל דף קמ"ט ע"ב. דאי הכי אפי וכו' כי כמה סיפורים בספרי דברי הימים כענייני בני חשמונאי ואינם נק' לא ד"ת ולא דברי נביאים:

אלא כל מלין דאורייתא וכו' ירצה כמש"ל ר' אבא סוד גדול במה שלא היה נראה בו אלא ספור בעלמא ת"ח עלמא עילאה וכו' יציע ב' הצעות מופלאות להסביר דבריו. א' שגם שעולם זה התחתון הוא חומרי לא נפלאת ממנו חכמת המדות ורזים עליונים. וזה שב' העולמות שקולים הם וכמר"זל שפעם קדמו שמים לארץ ופעם ארץ קודמת לשמים ללמד ששקולים הם ושווי משקלים הם ישראל לתתא וכו'. שנשמתם חלק אלוה ממעל ולהם יכון לימוד ידיעת החכמות כמו למלאכים העליונים על כל המלאכים. וההצעה ב' טעם להתלבשות התורה בלבוש חומר הפשט. ולזה אמר מלאכי עילאי כתיב בהו וכו' הענין כמ"ש בא"י שהמלאכים אינם באים כי אם מזווג הנשיקין שהוא מא"וא ע"י הדעת. ונשמת בני אדם צריכה גם לזווגא דגופא שהוא ז"ון ולכן הוצרכו להתלבש בגוף וז"ס שם מל"אך גי' ג' מילואי י"ה ואם תרבה אותם יו"ד פ' ה"י וכו' יעלו גימטר' רו"חות. וטעם ב' המספרים הוא למ"ש בא"י הנז"ל שגם שהמלאכים הם מזווג א"וא צריכים עוד לעבור דרך זווג העליון דהיינו חב"ד דיליה ולעומת כן רומזים שני העניינים ויצדק לשון רוחות לפי שזעיר ה"ס רוח:

האי באתר עילאה פי' שזו מדריגתם רוחנית בהיותם במקומם העליון שהוא בהיכל הרצון שג"כ סוד רוח:

אבל בשעתא דנחתין לתתא אע"ג דנחתין ירצה כשיורדים לעו"הז וכמו שבאו לאא"עה ובלי ספק שצריכין הם לירד ממעלתם ולקנו' מציאות חדש ולבוא דרך זווג ז"ון זווגא דגופא וז"כ אע"ג דנחתי מ"מ מתלבשי בלבושא דהאי עלמא ה"ס ד' יסודות דקים המתפשטים דרך הגלגלים והם יסודו' ליסודות התחתונים החומריים וראשית השתלשלותם הוא מחג"תם נלע"ד מחיצוניות של חג"תם דעשייה. וקרוב לכללות דברי אלו כתב בעל חסד לאברהם סוף מעיין א' ועל זה אמר בלבושא דהאי עלמא שאינו חומרי ממש אלא דומה לו להיותו מיסודות העליונים: ואם לא היו מתלבשין לא יכלין למיקם בהאי עלמא. כי הם במציאות מהותם אין להם מקום גשמי להתקומם בו ולא סביל לון עלמא מחמת עוצם זהרם ועוצם קדושתם. הלא מנוח אמר מות נמות כי אלהים ראינו: ואי במלאכי' כך שהיותר עליונים הם מהבריאה. אורייתא דברא להו וכו' ה"ס פנימיות א"וא שמהם יצאו המלאכים וכל העולמות כמ"ש כולם בחכמה עשית. ולא היה אפשר להם להבראות אלא כסדר המדרגות. וגם אורם מתעלה בתוכם בסתר המדרגה. אי לאו דאתלבשא וכו' והלא ארז"ל שאפי' שניתנה התורה לעולם בלבושי הפשט. אם ניתנה כסדר היו יכולים לעשות בה נסי נסים: וכ"ש אם היתה מתגלית ונהגית באחד מסודותיה שכולם שמותיו של הקב"ה בכמה או פני רזים נעלמים אפי' ממ"הש וכידוע כמה נתחבטו בעת נתינתה שתנתן להם בלי לבוש. ולכן אמרו חמדה גנוזה וכו' כאומר גם שיש לאדם נשמה עליונה סוף הוא ילוד אשה ולא יכול להתקיים. עד שאמר משה מה כתיב בה וכו' ירצה דעו שתנתן כמוסה בלבוש חומרי. וע"ד האי ספור דאורייתא לבושא וכו'. פי' שאין ספק שאותו סיפור הוא אמיתי ואין יוצא מדי פשוטו אבל אין כוונת ה' בו בעצ' וכענין פ' ואלה המלכים. שודאי מעשה שהיה כך היה. אבל בה נגנזו סודות עולם התוהו. ונל"עד שאותם המלכים שהיו באדום ממש היה כל א' מסיגי אותו המלך הנרמז בו. ולהיות עצם הכוונה אל הסודות לכן בא הסיפור בפרטים שונים שבקצתם נאמרו שם עירו וקצתם לא. ובששי לא נאמר שם מקומו כלל. ובקצתם נז' שם אבותם וקצתם לא. ובאחרון נז' אשתו ועוד כמה שינויים שלענין הסיפור לא מעלים ולא מורידים. וכפי הסוד רומז עניינים נפלאים הובאו באוצ"ח:

מאן דחשיב וכו' תיפח רוחיה שמבזה כבוד התורה ולא יהיה ליה וכו' שלעתיד תתגלה התורה בזוהר רזיה ומי שאין מאמין בהם לא יזכה להסתכל בהם. גל עיני ואביטה וכו' יתפלל לה' שיזכהו להסיר מסוה הלבוש מנגד עיניו ואביטה ר"ל הסתכלות בכוונה כפרש"י והביט אל נחש הנחשת. להבין נפלאות מתורתך ר"ל הסודות המכוסים תחת לבושי הפשט ע"ד והוא פלא שר"ל מכוסה. ולא אמר נפלאות תורתך יכוין למ"ש בשל"ה דף ל"ו על מרז"ל במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי. וז"ל מה שניתנו לנו ב' תורות שבכתב ושב"עפ הוא מפני שבחטא אדה"ר חשך אור השכל ולכן הוצרך לייגע בתורה שב"עפ וכולי האי ואולי יבין וישכיל. ואם לא חטא היה שכלו בהיר ומזהיר ומושפע מאור ה' עד שמן התורה שבכתב בלבד היה מבין למשכיל כל ענייני' התורה בכל דרכי עכ"ל. וז"ש נפלאות מתורתך שבלומדי תורתך הכתובה ממנה אביט בעין שכלי כל הנפלאות שבה. ודוגמא לזה שיש אנשים זכי הראות נק' מיראד"ורים שיוכלו להציץ בעובי האדמה ויאמרו כאן יש מעין או קיבוץ מים בעומק כך וכך אמות וכיוצא בזה ואותיות התורה ונקודותיה וטעמיה ותגיה כולם רומזים לאורות עליונים שקדושתם כמוסה בתוכם וסגולתם גנוזה בקרבם והיא נגלית לנפש הקדושה כי מצא מין את מינו. אורייתא אית לה גופא. הענין הזה כולל כל חלקי המצות וההלכות היוצאים לידי מעשה מורגש ועליהם שנינו בפ"א דחגיגיה הדינין והעבודות הטהרות והטומאות וכו' יש להם על מה שיסמוכו והן הן גופי תורה. פי' המעשים בעצמם. עכ"ל הרמ"ז: