מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:שב

הא אוקמוה הוא לעיל דף מ"ח ע"ב וצריך להקדים מ"ש בל"ת בפ' נשא שהלוים הם שרש הגבר דעטרא דנוקבא דהיינו אותן השייכות לנוק' שהן עדין בתוך זעיר שאח"כ ניתנות לה ונ"ל שבתחלה היו הלוים כלולים בישראל דוגמת אלו הגבורות שתחילתן נכללות תוך זעיר דאיהו ישראל ולא היו נבדלים וניכרים אמנם אח"כ נבדלו ונמנו מבן חדש שה"ס סיהרא כמ"ש בדף שאחר זה והיו כ"ב אלף לנגד אותיות התורה שהן בחי' הכלים והן מצד הנוקבא. וגם בסוד שם אהו"י שה"ס עטרא דגבורה. והנה כל עוד שהיו נבלעים בישראל לא הוצרכו לשום תיקון דהוו כבטלי ברוב. אך כשנמנו ונבדלו מתוך ישראל אז היה מקום לחוש שיתאחזו בהם החיצונים ולכן באה מצות תיקונם לדחות מהם כל צד אחיזת הס"א שיניקתה מהגבורות. ובפרט מאותן הניתנות לנוקבא לתיקונה ולעשות' כלי וגם בכל זווג וזווג וז"ס שם לוים שהם סיבת הלוי בין זו"ן בתיקונם וכו'. וגם לוים גי' אלהי"ם דהיינו הך לדכאה לון היינו העברת שערם שהיא מותרות הגוף ששם אחוזים השפירים ועשו איש שעיר. ולאמשכא לון הוא הזאת מי חטאת המושפעים עליהם וגם הוא סוד מיתוק הדינים כנודע מסוד אפר הפרה ולס"א דגרסא לדברא לון לא ס"ל שוהעבירו תער הוא מוקדם להזה עליהם וכמ"ש ראב"ע ז"ל ולכן גרס לדברא לון דהיינו מש"ה קח את הלוים שזהו ראשית הכנת תיקונם במה שיקחם משה שסודו בדעת ובקיחה זו יושפע עליהם סיוע מן הדעת. ולגירסא זו ענין הגילוח נז' אח"כ דרך כללות באומרו וכל מאן דאתי וכו' לאתקשרא באתרייהו. כי אחרי דחיית הסיגי' נשאר הזהב טהור ומתדבק בשרשו ברור וזך: הוא דעת זעיר בעטרא דגבורה בגין דאינון דרועא וכו'. נותן טעם לשבח למה שצריכין לכל הבירורים והוא מפני שהם מושרשים בשני מציאות הגבורות בגלוי ונסתר דהיינו בגופא ובמוחין. יד שמאל גבורה ועטרה דגבורה בדעת: א"נ סטרא דדינא היא בינה דדינין מתערין מסטרה' כמ"ש בס' א"י וכמ"ש בפ' אחרי מות דף ס"ה ע"א מסטרהא דינין מתערין. והיינו דקאמר וסטרא דדינא ולהיותם מאלו המקורות נתמנו על השיר שסגולתו להעלות למעלה והוא כח הגבורה. והשיר היה במעשה ודיבור. המעשה נגן ביד והוא בבחי' דרועא והדיבור הוא בקול שסודו בדעת ובכח הבינה ונז' בס' א"י בסוד פתוחי חותם. וכל מאן דאתי וכו'. פי' שהוא מבחי' קין כעין שפי' בל"ת סוף פ' לך לך בענין ר' עקיבא שהיה קרח וריבוי השערות מורה ריבוי הגבורות. שער גימט' תק"ע ב"פ פ"ר עם עשר כוללים ומילויו ת"ל ה"פ אלהי"ם. והנה הלוים של אותו הדור שיצאו מטומאת מצרים הוצרכו להתקן וממילא נתקן כל זרעם. ואין צריכים עוד תיקון אחר שהרי הם מושרשים בגבורות הנוק' שבתוך הזכר זעיר. אבל כל הנשי' הם נקבות והדין אחוז בהם. ולכן צריך שלא יראה שערה החוצה מתוך סריגי כפת ראשה ולחפות כל ראשה בצעיף:

לכס' שערי ואוקימנא בפ' נשא דף קכ"ה ע"ג וכל מאן דאתי וכו'. לאפוקי נזיר שסודו באריך ששערו לבן רחמים אבל שאר בני אדם הם בזעיר שיש בו דינים הרבה ולכן לא ירבה שערו אלא יגלחם כמ"ש בסה"כ ושם אמר שהאשה לא תגלח שהיא בעשיה ויתבטלו כל הדינים וז"ש אתתא כהאי גוונא. פי' היא דוגמא לזה ולא כמוהו ממש שאין לה לגלח אלא שלא יראה שערה. ולכך שערהא הם הקצוות התלויות מן הצדעים:

וכדין אתברכן וכו' הענין שהדינים הם מסטרא דאימא מבחי' חיצוניותה וכשהחצוניות מתוקן אז מאיר בפנימיות וה"ס ברכה שהוא מפנימיות דאימא כנודע מסוד יב"ק יחוד בדעת. ברכה בבינה. קדושה בחכמה והעבירו תער ה"ס שס מצמ"צית הנק' תער השכירה ועולה תע"ר וסגולתו לחתוך כחות הדינים וכחו עצום להציל מכלי זי"ן שמכניע את שוטרי הדין ואחד מן הנקודות של זה השם הוא מפסוק יגלח ה' בתער השכירה בעברי מר"ת הפסוק ועונים פ"ו כמנין אלה"ים ולוי"ם. ואתמר ליואי וכו' זהו הטעם לתנופה שהיה אהרן מניף את הלוים להעלותם למקורם דהיינו אל אימא דדינין מתערין מסטרהא ושם הדינים מתוקים. ולא היה די ללוים במה שנדחו הסיגים שהיו בהם בגילוח השערות. אלא היו צריכים כח הנמשך בהם מלמעלה להדבק בשרשה וזה נעשה בתנופה שהיא בכל הו' רוחות סוד ו"ק בעיטרא דגבורה שבדעת וע"ד שנכוין בנענוע של הלולב. עד דירית לון כהנא שהם נתונים לכהן בתורת ירושה שאין לה הפסק וכיון שהם שלו שוב אין פחד שיתאחזו בהם החיצונים. ולכן לא נצטוו עוד לגלח ולא לעשות שום דבר להכנס לעבודתו ית': מ"ט פרים שואל שכיון שלפי הפשט קרבנות באים לתיקון ע"ז דעגל למה לא הביאו גם השעיר. עד שרש"י כתב שהוראת שעה היתה. אינהו בפרים. פי' הלוים מבחי' הגבו' יד שמאל ובחי' עיטרא דגבורה כנז"ל. והיינו ב' פ"ר הנז' בסוד השופר בס"הכ. ששני מנצ"פך הם לצורך המלכות שכל כחה מהגבורות. וז"ש לקבלא בשמאלא דהיינו בינה וגבורה שלו:

יקבלו לההיא פרה היא רחל כנודע דאתקרי פרה אדומה. פירוש פרה מצד הבינה אדו"מה מצד הגבורות ועולה נ"ז בסוד י"ד ה"י ו"ו ה"ה גי' אדומה וה"פ נ"ז הם פר"ה. הרי ב' פרים א' ממנצ"פך וא' מה"פ נ"ז:

כהנא כל חילא וכו': להטעים מה ענין הורדת הגבורות ע"י הכהן ולזה אמר שסוד הכהן סתם בכל מקום הוא להוריד הכח ולתקן הכל בין תיקון הזכר ובין של הנוקבא וכנודע מסוד תקע בשופר גדול שה"ס חכמה המושרשת במוחא חכמה סתימאה כמ"ש בס"הכ: