מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:קעה

ואולם ענין דיבורם נבין ממ"ש בא"י דרוש מרכבת יחזקאל שד' קליפות הן רוח סערה ענן גדול אש מתחלקת נוגה. סי' יגמור נ"א ר"ע רשעי' והנה נוגה קרובה לחשמל שה"ס הבשר וכשנדבקת לחשמל ונפרדת מג' החיצונות היא נהפכת לטובה. אך בהתחברה אליהם אז הטוב שבתוכה שקבלה מן הבשר של גוף ומבין הפרקים שהיא כעין הבקיעה משפיעתו לחיצונים ואז מכחישין פמליא של מעלה וז"ס שם המפורש שבפי הצלם דנבוכדנצר וכו' ע"ש. וז"ש משמע כלו' מכללות משמעות הפרשיות של מעלה תמצא שרצה ה' לקדשא להו בכולא דייקא דכול' שהוא על כל הקדושות הכוללו' המשכת השפע מהמוחין בכל ב' הבחינות העיקריות דברית הלשון והפה. וברית המעור והשלישית שאינה כל כך הארה גדול' לא נפרשה בה קדושה רק שנסמכה אליה כאמור. והרי שנתקדשו בכל הקדושו'. כי בני ישראל בכללם הם כוללים הדעת בסוד ישראל יש"ר א"ל שהוא הקו הישר גם הוא שי"ר א"ל חו"ג:

ואח"כ אזהר להו לכהני וכו' ולא אמר בהם בכולא כי הרי הם בחי' פרטית ולא כללית כי הם מעיקרא מעיטרא דחסדים וז"ש לקדשא לון. הוסיף מלות אלו לבאר היטב כוונתו שקדושה זו היא להם לבדם:

לכהני מנין פי' מנ"ל שרצון ה' להשלימם בפרטות שלהם. ומביא ראיה ממלת אמו"ר אל הכהנים כי אמירה היא רבה ורומזת לחסדים. וגי' רמ"ח ע"ה כמ"ש הרב באמור להם של ברכת כהנים וגי' אבר"הם הוא שר החסד וגי' ח"פ א"ל. הרי שבמלת אמור רמז אור החסדים. וכמו כן לליואי מנין וכו' ירצה באיזה מקום נמצא ג"כ רמז בזה בשל הלוים. והשיב שהוא במלת תדבר כי בה נרמז שרשם שהוא בנוקבא שסודה הדיבור ואע"פי שגם נזכרה בהם אמירה. היינו ע"ד שאמ' ר"פ חוקת ע"פ וזאת עשו להם ע"ש. וגם מצות המעשר הוא סוד העלאת הגבו' לשרשן שלא יתאחזו בהן החיצונים חלילה. והנה מג' הבחי' נמצאו עם ה' זכאין קדישין דכיין. זכאין הוא כולל לכל האומה בכללה וכמ"של בדיוק מלת בכולא וקדישין הוא בסוד הכהנים ששרשם הראשון הוא בחכמה שבה שרש הקדושה ודכייא הוא כנגד הלוים שכל טהרה היא מצד הגבורות שיש מהן אל מקום הטומאה ובהתעלות' הוא ענין הטהרה וכן נמצא בזוהר בכ"מ כי קדוש הוא בימין. וטהור הוא בשמאל ואמנם זכאי הוא תואר כולל לקדוש וטהור:

כמה עילאה ענין הקדמה זו הוא להורות שמתחלה שהיה אור ה' בעולם לא היה שום דבר רע ולא מיתה ואחרי כן כאשר נגנז אז התעתד אדם למות וכדמסיק אכן כוונתו היא על יסוד אבא שהוא עיקר חיותו של זעיר ותוכיות טובו עד שלא יאות להקרא טוב ה' לטעם האמור ואיתא בח"ב מס' הגלגולים. וז"ל הר"חו ז"ל לילה א' חלמתי עם ר' ייבא סבא ואמר לי פ' מה רב טובך וכו' וכו' שר"ת רמ"י ולא הבנתי ואמר לי תלך אצל רבך האר"י ואלמדהו לו והוא ילמדנו לך. ובבקר כשבאתי אצל מורי ז"ל וספרתי לו החלום ואמר לי שהכוונה שרמי בר חמא הוא מזווג שער הראשון לחמשים שערי בינה שבדעת העליון. ורמי הוא לשון ר"מ לרמוז לדעת העליון רמ"י גי' נ"ר והוא ייחוד הוי"ה אהי"ה הוי"ה אל"הים הוי"ה אד"ני ע"כ לענייננו. ולעומת כן אמר כמה עילאה דייקא כי הוא הראשון שבדעת העליון וסתם דעת נק' אהו"ה והוא גי' טו"ב וקראו יקירא כי בכל דעת יש שורש היסוד הנק' יקר בסוד הטיפה. והכוונה על יסוד אבא שמבריח בכל החמשים שערים. והנה יסוד אבא הוא ע"ב וה' חסדים וה' הו"יות ק"ל הרי ר"ב ועוד ד' שמות הג' יחודים של נ"ר והם הוי"ה אהי"ה אלה"ים אד"ני שיש בהם י"ג אותיות עם ד' אותיות שרש שם ע"ב הם י"ז אותיות כמנין טו"ב. ואם תמלאם תמצא כי בע"ב וקס"א יש ב' אותיות ובאל"הים ואד"ני מלאים כ"ה אותיות הכל מ"ה הרי מ"ה הרי "מה "רב "טובך. חזר ואמר מה רב טובך אור הגנוז הוא הוא יסוד אבא המתפשט בכל קומת זעיר עד תוך יסוד שלו. ואז יסוד זה דזעיר מעולה מאד כי בתוכו סתום תוכיות האצילות:

דביה עביד קב"ה טב בעלמא שכן אנו אומרים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שעליו נאמר כולם בחכמה עשית. ולא מנע ליה בכל יומא זה יובן עם מה שאנו מכוונים בקונה הכל כי כל אור יסוד אבא הוא שם ע"ב והוא יוצא ומאיר ליעקב ממנו נ"ה אורות כמנין הכ"ל ונשאר גנוז י"ז כמנין טו"ב שהוא ודאי תוכיות ועיקר האור. והוא מאיר באותם נ"ה היוצאים ליעקב שבו תלוי קיום העולמות אפי' בזמן הגלות:

אשר צפנת ליראיך דתנן וכו' יתן טעם לשבח כיון שבו תלוי קיום העולם א"כ מהו זה שאמר אשר צפנת ליראיך. ומשיב שנאמר כו' על שם שהוא בעילויו גנוז לצדיקים. ופי' בו הרב ז"ל אלו הם צדיק וצדק וה"ס זווג הנעשה בשבת שאז מקבלת רחל בהזדווגה עם ישראל מג' יסודות דהיינו יסודות דא"וא שבתוך יסוד דזעיר. ועל כן לא אמר לעלמא דאתי כמ"ש בסמוך אלא לזמנא דאתי. שהוא זמן השבתות שמשמש ובא תמיד ובזה יתורץ ג"כ שאם אמת הוא שבכל יום ויום העולם צריך לו לקייומו וכנז"ל:

א"כ למה גנוז ואיך יאמר שגנוז אם תמיד מקיים העולם אלא הענין מובן במ"ש שדוקא חלק המעולה שהוא הנק' טוב הוא צפון לצדיקים וזהו דיוק צפנת הה"ד אשר צפנת כי לא כתוב הסתרת או העלמת. אלא צפנת שר"ל אצור ומעותד להם ע"ד דודי צפנתי לך. פעלת בזמנא דאתברי עלמא ההוא נהורא וכו' דייק מדלא קאמר פעלתו לחוסים בך דהוה קאי רק אל בחי' הטוב. אלא הא קמ"לן כי בתחלה בזמן הבריאה היה מאיר כולו בשלימות בכל הזעיר ולא היה שום חלק צפון וז"ש פעלת בפועל גמור את כולו אבל הוא נגד בני אדם שאינם כדאים ליהנות ממנו ולכן נגנז אותו החלק המובחר:

וזמין לאנהרא כולא לצדיקייא לעלמא דאתי דייקא לעלמא דאתי שהוא בעולם הבא שאז יאיר כולו בשלימות גדול והוא נק' שמש צדקה. ומכאן ראיה שסוד השמש הוא אור אבא המאיר בתוך זעיר: