מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ג:קיח

כיון דחמא לון אלו הב' חכמים היו מושרשים בנ"ה כמ"ש בראש אידרא אבא ולכן כשראה אותם רש"בי אמר פ' שבת אחים גם יחד שסודו על ז"ון שהם בנ"ה דאריך וא"וא כנודע דאיהו בנצח ואיהי בהוד והוא הוא סוד הכרובים כנז' בל"ת בפרשת תרומה. וא"כ מייתי קרא דופניהם איש אל אחיו הנז' בכרובים ורומז לז"ון כנז"ל. והנה נקראים אחים כאשר הם שוים בקומתם שמ' נבנית ע"י א"וא ולא ע"י זעיר ואז נה"י דא"וא משפיעים בו ונה"י דיש"ס ותבונה משפיעים בה וז"ש דהוו חד בחד. פי' שכל א' מהם הוא מיוחד בשלו והם משגיחין אנפין באנפין אז הוא תכלית ההצלחה שעליה עומד הכל:

מה טוב ומה נעים מובן במ"ש בס"הכ בכוונת קונה הכל שלזווג יעקב ורחל מושפעים נ"ה אורות משם ע"ב כמנין הכ"ל. וי"ז הנשארים הם המבוררים הנק' טו"ב הגנוז לצדיק וצדק ואז כל השפע הוא מבחי' זו שהיא גדולה מאד. וז"ש רז"ל עולם שכולו טוב ודוק. ואז הוא י"פ טו"ב בכל י"ס גי' נ"עים. והנה כשז"ון הם בשווי האמור ומזדווגים אז נאמר שבת אחים גם יחד. אחים מכונים שוים יחד בחבורם זה עם זה: יח"ד גי' כ"ב שה"ס עשרה אותיות דשם מ"ה וי"ב של אד"ני מלא. גם מלת זווג עולה יח"ד והרי ז"ון בנ"ה וחיבורם ע"י היסוד הוא נה"י. גם ר"ת שבת אחים גם יחד גי' שד"י ואמנם גם ענין זה מתבאר היטב בסוד אהו"ה שהוא שורש החו"ג שהם עצם הז"ון ה"ח לו וה' גבורות לנוקבא. וטוב הוא השורש הכולל. ונעים ה"ח וה"ג המסתעפים לגדלות ז"ון ואז הם אחים שמקורם א' הוא הדעת. והוסיף גם יחד לרמוז לשם אהו"י שסודו אהו"ה וכללות ה' חסדים כמ"ש בס"הכ על פ' את השמים ולא יהיה מטר ולפ"ז יאמר הפ' מה טוב ומה נעים שבת אחים. וז"ש חד בחד ע"י שכל א' מגודל בשלו שהם מכונים כל צרכם. אבל צריך עוד דבר אחר והוא משגיחין אנפין באנפין שה"ס הזדווגם והתכללם זה בזה: וה"ס שם אה"וי שרומז התייחדם בייחוד וזהו יחד ובזה מיושב היטב אומרו שבת אחים שהוא כשהם גדולי' באורות' המושפעי' להם ממקורם. אבל צריך עוד להוסיף שגם יהיו יחד שה"ס זווגם וזהו תכלית הטוב. וכד מהדר וכו' שהוא אחור באחור:

כגוונא דא וכו' פי' אז הוא מעין מ"ש ויש נספה ולא לגמרי לאפוקי מה שיאמר בסמוך בלא משפט ודאי ר"ל מפני שלא נמצא הוא זעיר בסוד החסדים דאימא. כמ"ש בל"ת בפ' יתרו וכן ג' קמ"ג שה"ס נ"ה דאימא בתוך זעיר גי' מש"פט וידוע שחסדי אימא הם גבורות. ואע"פי שנפרש משפט כמשמעו ירצה לומר גבורות זעיר שהן מתוקנות אבל צדק הן גבורות אימא שנותנתם לרחל שלא ע"י זעיר והן חזקות כנודע מסוד ר"ה דאלו נקראים צדק שבאות לה מצדק עילאה. ולכן לתיקון פ' רחל צריכות לה צדק תחלה ואח"כ משפט ואז הכסא נכון במה שאין זה בלא זה:

אבל וכד מתרחק וכו' שהוא כאשר יורדת למטה:

כדין כתיב וכו' הענין כי מלת יש תוכל להתבאר על מקרה לפעמים כמש"ה ויש אשר יהיה הענן או תפורש על דבר עצמי כמו להנחיל אוהבי יש. ולפי ב' הפירושים מפ' פ' ויש נספה. א' הוא הנז"ל כשהם אחור באחור שעדין היא יונקת ממנו ולכן אמר כג ונא דא כנז'. ב' הוא כד מתרחק כדין כתיב. פי' אז הוא ודאי שיש בענם נספה שאין לה הארה מאורו ולא יש לה אלא דינים שלה שה"ס צדק גי' ג"פ אדנ"י חסר א' שה"ס א' דאהי"ה הממתקה. נס"פה גי' ג' אדנ"י שאפי' א' מסכים לדין:

והשתא חמינא שאין הדין גובר בקצה האחרון אלא שחסר הזיווג כי כח צדקת חכמי הדור היה מציל מן הקטנות הגדול. ויש לדרוש זה המאמר בסוד ב' השמות הנ"ל טו"ב ויחד ושניה' עולים ט"ל ובהתפשט' בסוד י"פ עולים ש"ץ וז"ש אח"כ כשמן הטוב שמן גי' י"פ ט"ל. ואח"כ כתיב כטל חרמון וכו' בסוד טו"ב ונע"ים ואז נאמר ויתן לך האלהים מטל השמים שמי"ם ש"ץ. וגם ומשמני הארץ שרשו שמן והיינו השפע המושפע מן השמים אל הארץ: הנה אלה ב' השמות כזה אל"ף ה"א ו"ו ה"א גי' קל"ה. אל"ף ה"א ו"ו יו"ד גי' קנ"ג הכל גי' רפ"ח. וגי' חס"ד גבו"רה וגי' ט"ל ומ"טר. נמצא שהעיקר עולה ט"ל. והשפט שהוא המילוי עולה מט"ר ובו יש אחיזה לחיצונים לעכבו ועליו נאמר ועצר את השמים ולא יהיה מטר אבל בטל שהוא השורש לא יש עיכוב: