מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:תמח

אמאי איקרי זהב התנופה משא"כ בכסף ולכאורה איפכא מסתבר' כי כסף זה הוא של השקלים שהיתה בו סגולה מעולה יותר מכל הדברים שבאו למלאכת המשכן:

אלא תרין אינון וכו' ירצה בהערה זו יתמעט תירוץ אחד שהיינו יכולים לתרץ דשאני זהב שנאמ' בו בפר' ויקהל תנופת זהב לה' משא"כ בכסף. וזה אינו כי נחשת יוכיח.

ותירץ בגין דאיהו אסתלקותא וכו' שידוע שהדין כשהוא בשרשו הוא זך ובהיר מעולה מהחסדים. וקי"ל אין הדינים נמתקים אלא בשרשם כמ"ש בכוונת השופר: והנה הז"הב ה"ס הגבורות שהן בדעת וה' בה"ק בחג"ת נ"ה וב' כוללים יסוד ומ'. וכשהם מתעלות למקורם הן זכות ובהירות. וכן מצפון זהב יאתה מפרשו לשון אור ולזה היתה הכוונה בזהב המשכן וז"ש דאיהו איסתלקותא דלעילא וכו': דהא אית הכי לתתא ר"ל שהרי יש זהב בעו"הז אבל לא בשל המשכן. והענין כי סתם זהב שבעולם ה"ס המשכת הדין למטה בסוד השתלשלות המדרגות עד שמתגשמים בסדר כל הנמצאים אבל הזהב שנדרו למשכן כוונו להעלותו למעלה לשורשו והורידו עליו משם בהירות קדושתו בלי עיבוי ע"י אמצעות המדריגות. וז"ש ולא לנחתא לתתא פירוש אינו כסתם השפע היורד לעולמות לקיימם ע"י מעשה הצדיקים שתחלה מעלים מ"ן למעלה ואח"כ ממשיכים אור ישר למטה על סדר ד' עולמות שהוא אור המתעבה מדי עוברו ממדריג' אל מדריגה. אבל זה הז"הב אינו יורד מקדושתו אלא תמיד דבק במקורו וז"שה כל הזהב העשוי וכו' שנעשה בו מעשה מופלא ולכך היה קיים שלא חסר כלום בהתוכו כי לא היה בו שום סיג:

איהו רזא דחושבנ' ר"ל שלסוד הנז' לכך נמנה סך הזהב להודיע שדוקא אותו זהב היתה בו סגולה הנזכר.

דכל אלין דרגין פירוש הארון והמנורה ושאר כלים הרומזים לכמה דרגין ורתיכין עילאין דכלהו קיימי בארמותא דא שכולם קדש קדשים קיימים לעולם:

ודא איהו דהבא פירוש לזה יכון לקוראו זהב באמת. אמר כל הזהב בה"א הידיעה משא"כ בכסף כי היה מצויין משאר המתכות והזהב שבעולם. אסתים חיזו אמר ג' דברים כנגד ג' עולמות בי"ע. א"נ חיזו הוא המראה כי ז' מיני זהב הם וטובו הוא מהותו ואיכותו. ונהירו היא בהירותו וזהרוריתו זהב טהור. ועליו נאמר וזהב הארץ ההיא טוב וטוב כולל כל מעלות טובות ורז"ל פירשו פי' פסוק זה על זהב של בה"מ:

ברזא דנהירו דיליה ר"ל שמקורו ביסוד החכמה הסתומה שבו שורש הדין המעול':

כל מה דאיתפשט לתתא פירש בפי' ספרא דצניעותא כי הימין אין ממנ' קליפה אבל השמאל עצמו בהתפשטותו למטה נעשה סיגים ואין קושיא מאברהם שהוליד את ישמעאל. כי הלא היה חלק הקליפ' שדבק בו מצד אבותיו ואח"כ נפרד ממנו ועוד כשהוליד אותו עדין היתה הערלה דבוק' בו. וכשנימול זכה לאות ה' שה"ס ה' חסדים. דא איתפשט לטב. שאפילו החיצונים צריכים לשפע להתקיים. וז"ס עשיית העגל ע"י אהרן וכדאיתא בספרא דצניעותא. אבל אין אור החסד משתנ' וכגון ההוא נהירו דקיק שהוא מקיים החיצונים. אבל הגבורות שמתפשטות. בתוכם נעשה קליפה וזהו פי' כפל מלות אלו דא איתפשט וכו'. ר"ל זה בצד זה:

ובג"כ דא איצטריך וכו' הוא הזהב צריך להעלותו למעלה שיהיה אדוק במקורו. ודא איצטריך וכו' הוא הכסף. והאמור בזהב התנופה שייך נמי להאמר בנחשת התנופה מפני שסודו בת"ת שהוא כלול חסד ודין. וצד הדין הוא שצריך להתעלו' למתקן בשורשו כאמור: