מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:תמז

כד יהבו ישראל דהבא לעגלא ר' בנימין כהן נתקשה במאמר זה דמוכח מכאן שישראל נתנו זהב לעגל היא נגד מר"זל. גם כאן אמר הזוהר שבזמן עשיית העגל לא היה להם עוד זהב אלא מה שבאזניהם. ולעיל ריש דף קצ"ב אמר וכי לא הוה דהבא אחרא וכו'. שמכאן נראה שנתנו כל זהבם קודם לעגל. והוא כנגד הפסוק דדוקא בויקהל שהיה אחר יו"הך. וזאת היתה תשובתי אליו. דוק שהרב ז"ל ציין פה בדף קצ"ה וקצ"ו. וגם שם ציין בד' רכ"ד ללמדנו שאין מאמרים אלו סותרים זא"ז אלא שמכללות שלשתם יובן טעם הדבר וירצה שישראל הנז' כאן שנתנו זהב לעגל הם אותם הנז' בפ' פנחס שהיו אמותיהם משבט שמעון ואבותיהם מע"ר. ואמרינן בהחולץ כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה. וגופא דעובדא הכי הוה שלהיות שצפה הקב"ה שחלק מישראל נתנו זהב לעגל ושזה ודאי היה גנאי ועון לכללות ישראל שלא מיחו באחיהם דבנות שמעון. וכ"ש שבאותה שעה היו רבים שנשתתפו בהדייהו בלבא כאמור בפ' כי תשא. לכן הקדים דהבא לאסוותא. וענין רפואה זו היא שאם תזכור מה שפי' בדברי הזוהר בכל מעשה העגל תמצא שתכלית כוונת ע"ר היתה לתקן ז"ון דקליפה כנגד בי"ע. מתחילת התפשטות ק"ך צירופי אלהים עד הקליפה דעשייה וז"ש עשה לנ"ו אלהי"ם ב"פ אלהי"ם. וה' הקדים צווי תרומת הזהב לעשות מש"כן שה"ס ז"ון דקדושה ב' שמות אלה"ים בריבוע להקדים בזה התחלת תיקון לקדושה בגבורותיה. וצווי זה הקדים מ' יום הראשונים כנראה מסוף פרשת משפטים בפ' ונגש משה לבדו אל ה' וז"ל ובהאי שעתא איתבשרו למהוי בנייהו מקדשא וכו'. ואח"כ אמר ויבוא משה ויספר אל העם. וכשירד מר"עה גם שמצא שנעשה העגל אחר שעשה מה שעשה בהריגת העובדים. לא מנעם ממ"ש להם בתחלה מצות ה' בתרומה וכיון בזה שיהיה לכפרה. אלא שלא חלק בין ישראל לע"ר ואמר להם מאת כל איש הגם שה' צפה שע"ר יעשו העגל כל עוד שלא נעשה לא חלק ה' וביום מ"ת נגלה לכולם ואמנם תכף לצווי משה בפעם הא' מיד הרימו כולם ישראל וערב רב כל זהב שהיה להם והכינוהו בידם למעש' המשכן שהרי כלום נצטוו כמ"ש וכלהו איתפקדו:

וכן נר' מדף קצ"ו משה אהדר לון כמלקדמין עובדא דמשכנא משמע בפירש שכבר צוה אותם מתחיל' וזהו משמעות כל הזהב העשוי למלאכה ולא אמר במלאכה משמע שהיא ההכנה שהכינוהו לעשות בו המלאכה כל ישראל וגם ע"ר ולכן בזמן העגל א"ל אהרן שיפרקו הנזמים שהרי אין להם עוד זהב אחר. וז"ש ואומר להם למי זהב כלומר הלא אין עוד זהב. ורמז להם שיזכרו שהם מרצונם יחדו זהבם לקדושה למיתוק ותיקון הגבורות הקשות עד שנתייחדו עם שורשם היא אימא וזהו למי זהב וא"כ איך ירצו עתה להוריד אותה קדושה עד תכלית הקליפות. ורמז להם שיפרקו מהאזנים שהם באימא כלומר שאם ירצו בעגל צריכים ליפרק מהאזן העליונה שסודם באימא. ומה שהקשה בדף קצ"ב וכי לא הוה להו דהבא יובן בהקשות עליו ודילמא לא היה להם בבתיהם. ומ"ש ושאלה אשה משכנת' וכו' בישראל כתיב ולא בערב רב אלא הכוונה והרי באזניהם עצמם היה רואהו בעיניו וכמו שאח"כ פרקו אותם וא"כ מה לו לשאול של הנשים והבנים הו"לל פרקו נזמיכם: ואין שום סתיר' בזה למ"ש כאן. דודאי לא היה להם זהב בבתיהם דאל"כ לא יפרקו אזניהם כי הנז' תכשיטם. ואין לומר שעשו כן למהר עשיית העגל. כי מרז"ל ששאלוהו לנשיהם ולא רצו ליתן ואם איתא שהי' להם עוד בביתם למה יתקיטטו עם הנשים יקחו מביתם. ובודאי שלא מלאם לבם ליקח אותו המוקדש ומוכן למשכן כי יאמר להם אהרן אני רוצה לשנותו לדבר אחר הגם שעדין לא בא ליד גזבר שמיד עלה משה למרום ולא מינ' גזברים. ולכן נתאחר הדבר עד אחר יו"הך ואז הובדלו ישראל מע"ר דכתיב ויקהל משה וכו' וזהו החידוש שאע"פי שכולם הכינו הזהב לא רצה ה' בשל ע"ר כי נתחללה קדושתו במעשיהם הרעים. ולכן גם על ישראל הי' קצף על שלא מיחו בהם. לכן נצטוו ישראל לחזור ולהרים התרומה מחדש בכוונה מכוונת להבדילם מע"ר וזהו קחו מאתכם דוקא: