מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שעה

קום וניהך שהיו פטורים מתפלה שתורתם אומנותם כמ"ש בגמרא:

דטורי נהורא הם הרים גבוהים שבמזרח שלרוב גובהם מאיר בהם אור השחר ולכן היושבים שם משתחוים לאותו האור להיותם נבדלים משרר החומות:

דהא כיון דנפיק וכו' וזה מפני שביציאתו נהנים לאורו וכמו כן אותם שבראשי ההרים הגבוהים עובדים לאותו האור.

וקראן להאי וכו' נפרש בסמוך

ואומאה דילהון ירצה שאע"פי שאותו האור בטל בצאת השמש מ"מ הם נשבעים בו כדי לקיים כחו חכמתא ידעי ביה נבארו בהקדים מה שידוע שמדת היום בזעיר שיש בו מוחין קדושים בשעת התפלה והרשימו שלהם כל היום:

אבל בלילי' מסתלק ממנו גם הרשימו שאז סוד הדורמיטא וגם אז מתעלם הרשימו שבראש רחל לתוך לבו של זעיר ובחצות הלילה יורד כתר שלה להיכל ק"ק דבריאה אמנם בהיות אור הבוקר עולה לאצילות ואז חוזר הרשימו לצאת חוץ לראש זעיר בסוד כחותם על זרועך כמ"ש בשער התפלין. ונראה שמזה האור מאיר אור הבוקר בעולמות. ובשעת התפלה שהיא עם הנץ החמה אז באים המוחין חדשים ואז הוא יום גמור והנה המלאך הממונה על השמש הוא המניע גלגלו והוא מקדים לצאת לפניו ועל ראש השמש אותיות הוי"ה בסוד התפילין.

ואמר רשימין על רישי' וכו' שקודם צאתו לעולם אין אור כי אם של הרשימו ואחר כך מאורות בו יותר מעולות. ואמר שאותו הממונה נכנס באותו האור של הרשימו ויושב שם עד שיצא השמש:

ואינון פלחין וכו' זו היא ע"ז שלהם שלאותו אור קורים אלוה דמרגלא דנהיר ונל"עד דסוד מרגלא זו היא כתר רחל שבלילה היא בבריאה בלתי אור ובבוקר עולה לאצילות ועומדת פ"בפ עם זעיר ואז היא מרגלא דנהיר וידוע שבכתר רחל מתחבר אור לאה. ורחל ולאה גי' מרג"לא: ולפי שמשם היא התחלת יניקת החיצונים לכן היו קודמים לעבור אותו הממונה כי משם אחיזת בלק ובלעם העולים ג"כ מרגלא ולכן היו בהררי קדם שהם המתחילים להאיר ובניקודין וסימנים וכו' הם צ"ו ניקודין של חכמת החול כנזכר בל"ת על פ' הואל הלך אחרי צו. והוא בסוד אל אד"ני. וגם נל"עד שהוא נגד צ"ו אותיות כ"ד צירופי אד"ני ובקדושה הם צ"ו אדנים לרגלי המשכן. ואמנם לעיל דף ל"ה שציין הרב ז"ל. אמר

שיש ע"ב נהורין לשמשא והוו חייבי דעלמא ידעי בהו והוו פלחי לשמשא פי' ולא לאור המאיר בו שהרי או"ה אינם מוזהרים על השיתוף כמ"ש בהג"ה אוצ"ח. ואמנם ענין הע"ב הוא כי אותם צ"ו נקודים מתחלקים לג' חלקים דהיינו כולם בי"ו בתים אמנם י"ב מהם שבהם ע"ב נקודין וד' מהם בד' ניקודין ואפשר שאלו הכ"ד הם לאור הבוקר והע"ב לשמש ממש וידוע שסתם אור כתר רחל הוא באדם ועליו נאמר ודלת ראשך כארגמן שהוא אדום ולכן משם האודם והזהב שאותו הממונה פקיד עליהם בכח הארתו מאור הבוקר כי אז כתר רחל בגבורה דזעיר ומצפון זהב יאתה. ואח"כ בע"ב נקודין של השמש היו משתמשים למצוא המטמונים:

הוו פלחין לשקרא וכו' איתא במרכבת יחזקאל שכשקליפת נוגה מתחברת אל הסמוכה לה שהיא אש מתלקחת אז נעשית רע. נג"ה א"ש גי' שט"ן ואז משפעת מן הטוב שבה אל הקליפו' ואז יש להן חיות לפעול וכעין צלם דנבוכד נצר שבכח השם אשר שמו בפיו היה אומר אנכי ה' אלהיך בכישוף גמור ולפעמים משביעים הקליפות בהוי"ות וכו' ע"ש. אמנם מה שקורא בכאן שקרא הוא לחלק הרע שבקליפה שסופו לכלות. אבל ניצוצי הטוב שבהם מכמה בחינות. מבחינת נהירו דקיק המחיה אותם. ומהניצוצות הנופלות בתוכם. עליהם אמר נהורא וזהרא דנהיר ודאי קשוט כי בסוף ישוב למקורו: וכן כוכבי רומא דרקיע ידוע שנמשכים מניצוצי חי"ג שביסוד שהוא רום הרקיע כנזנר שי"ב מזלות הם בסוד צירופי הוי"ה וכמה סודות יש בחכמת העיבור אי בטפישו וחסרונא מחמת חסרון שכלם שאינם יגעים לחקור כאברהם אבינו עליו השלום:

לא בעי וכו' ירצה כיון שהוצרך סוד השתלשלות לירד עד מדרגת העשיי' הנגלית והחיצונה ולכן גם שהטפשים נפתים וסרים אל החיצוניות התחתון אין ה' חפץ לאבד מעשה ידיו:

אבל לזמנא וכו' שאז יתעלו העולמות לא מפני זה ישתצון ככבייא ומזלי אלא יעלו במעלה דאינון שפת אמת כי לא נאמר אמת תכון אלא שפת אמת הם ישראל שבפיהם ובשפתם מכריזים ומודיעים האמת שכל העולמות מיוחדים בכח אדון היחוד וכולא איהו אמת מובן במ"ש בפ' שלח לך וז"ל ואלין תרין שמהן דשמע ישראל דאינון ה' ה' אלהינו אשתתף בהו ואיהו חותמא דגושפנקא אמת ופי' הרב ז"ל שהכוונה שכמו שזו"ן דאצילות מעלים מ"ן לאימא כן יצירה ועשיה לבריאה ואז ע"י יחוד זה ניתנים מוחין לזו"ן דאצילות. גם ניתנים מוחין לבריאה וידוע שאמת הוא באימא וכמו כן הוא בבריאה ונמצאו כל העולמות מיוחדים בראש תוך סוף וכמו שהם ג' אותיות אמת ראש תוך סוף דא"ב וז"ש וכולא איהו אמת. ועוד י"ל כי כשעולים זו"ן לאימא אז מאירים בסוד אימא שהיא שם אהי"ה שהוא סוד אמ"ת אהי"ה פ' אהי"ה. וגם ז"פ ס"ג שה"ס ו' אורות המושפעות ממנה שהם ו"ק דגדלות וזהו רזא דאמת שמושפעות מיסודה שם י"הו מלובש בשם אהי"ה וכל אחד עולה כאחד ואם תכה זה בזה יעלה אמת:

ואמנם הם ג' אותיות יה"ו העולים כ"א בר"ת יהו"ד אלהינו יהו"ד ומלובשות בג' אותיות אה"י שהוא ס"ת ידו"ה אלהינו ידו"ה. ומסיימי ה' אלהיכם אמת. הוי"ה אלהים מתרבים זה בזה עולים אמת כמ"ש בפ' תצוה וסוד הדבר לפי הענין הוא שסתם פנימיות הוא שם הוי"ה וסתם חצוניות שם אלהים ולהיות הכל של אדון הכל לכן ריבויים והתייחדם זה בזה עושים אמת. נמצא שבראש ק"ש עושים היחוד בבחינת הפנימיות ובסופה בחצוניות של הקדושה ודא איהו שפת אמת תכון לעד ר"ל מכח ב' ביאורים אלו מוכרח שישראל יהיו נצחיים בין בזמן הצלחה שהפנימיות גובר בין בהיותם בח"ל ששם השפע הוא מהחצוניות לעד יכונו כי כוונתם לאמונת האמת וכמ"ש ואף גם זאת בהיותם וכו'. ונתן טעם כי אני ה' אלהיהם. ויהא לי נייחא מפולחנא קשיא דעלי פי' השכינה אומרת שכאשר תרגיע מעבודתה הקשה שהיא לקט ניצוצי הקדושה מתוך הקליפה אז יכרת לשון שקר. ובמלת ארגיעה תמצא א' יתר על רפ"ח לרמוז שמרגוע השכינה יהיה כאשר רפ"ח ניצוצות של מת רפ"ח תהיינה מיוחדות בשרשן הראשון שהוא עולם היחוד וכן הוא שיעור הפסוק שפת אמת תכון לעד. ועד שאנוח תכון לשון שקר אבל בהרגיעי אז ישתצי לשון שקר: