מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שעו
Mikdash Melekh, RaMaZ Commentary on Zohar 2:376 · מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →לא כתוב אלא דמשמע עתיד דאפילו בימי שלמה לא נתכוננה אלא עתידה להתכונן:
זמין קב"ה למעבד לישראל וכו' מאי קמ"לן זיל קרי בי רב הוא וי"ל ע"פ הסוד כי הנה בזמן המשיח יבוא השפע מפנימיות עתיק וכמ"ש כאור שבעת הימים שהם ז' מדות עתיק ולפי גדולת אותו השפע כך נתנבאו הנבואות ואותו האור הוא אצור ומסוגל עד בוא זמן השפעתו וז"ש זמין קב"ה ולא אמר עתיד להורות שכבר הוא מזומן ומוכן ולא יחסר כי אם הכנת העולמות לזכות אליו. ועוד ירמוז זמין למר"זל שהיו סדר זמנים קודם לכן. ושורש סדר זה הוא בעתיק שהוא ז"ק בחי' זעיר ונוקביה שהם בחינת מ"ה וב"ן גי' זמ"ן וז"שה והי' אור הלבנה כאור החמה דהיינו שני מלכים יחזרו להיות מאורות גדולים ושוים. ואור החמה שהוא זעיר יהיה שבעתים ר"ל ב"פ שבעה דהיינו שעד עתה תכלית גדולתו היא עד גדלות שני שה"ס ז' קצוות דאו"א אבל אז יתוספו שמחות אור ז' הימים הוא עתיק. ואולם ידוע שעד זמן המשיח אין לנו כח לקבל כי אם עד חיצוניות עתיק כמ"ש במדריגות הק"ש. אבל אז יהיה מהפנימיו' וזהו אור ז' הימים: והנה אין ספק שעתה בקבלנו אור החיצוניו' מתעורר להאיר בו הפנימיות רק שאין אורה מאיר אלא ע"י החיצוניות ואז אותו האור משפיע בנשמותנו הכח להתקיים בגלות וזה כדי שיבוא לידי קיום הבטחותיו:
ודע שאור דעת דעתיק המאיר בז' קצוותיו ה"ס שם ס"ג כנודע מדרוש ג' רישין ומשם הושפע כח לנביאים שנתנבאו עתידות ימי המשיח וזה רמז באומרו ע"י נביאי קשוט כי נבי"א גי' ס"ג ואמת ז"פ ס"ג והרי סיבה העצמית לקיים ישראל בגלותם. עוד סיבה ב' באומרו.
וישראל סבלי עליהון וכו' פ' שכל עצם הגלות הוא להכנעת החיצונים ע"ד שלט האדם באדם לרע לו כי בזה מעלים מ"ן בהעלאת הניצוצות ומדי עלות נשמותנו בהם כשהם מקבלים התיקון והמיתוק מחדש ה' את נשמותנו להתחזק בתיקון העולמות כי בהתתקנם יבוא המשיח ובדין הוא שנוצר תאנה יאכל פרי' ובודאי המתקן הניצוצות מושרש בעתיק שהוא מקור השפע המתוקן לימות המשיח.
ואלמלא כל אינון טבאן וכו' כי גלות מצרים גם שהיה חמור לא הי' בעון ישראל אלא לתקן חטא אד"הר ולא היתה ירידה כ"כ עצומה. ובגלות בבל היו ביניהם נביאים משא"כ עתה שנסתם כל חזון וזמן הגאולה עד דמטו רגלין ברגלין ולכן אין כח בישראל לסבול הגלות אם לא בעזר וסיוע של פנימיות עתיק. וז"ש אלמלא כל אינון טבאן וכו' לא יכלין למיקם מן העפר וגם לא לסבול הגלות. וז"ס נפלה לא תוסף ואמ"רזל במערבא מתרצי לה הכי לא תוסיף עוד לנפול קום בתולת ישראל:
וק' דהול"ל קומי בתולת ישראל כמ"ש נפלה לא תוסיף' ומפני קושי זה מלאו לבו לחכם לומברוזו ז"ל לומר ולא יתכן ע"פ הדקדוק ואח"כ אמר בדרך אולי שבנפילה תתייחס לנקבה. ובקימה לזכר. ובאמ' שאחד מהדרכים שע"ד דרש הוא זה הגם שהוא ז"ל דחה אותו בשתי ידים. שכן אז"ל שכל השירו' שנאמרו עד עתה הם שירה נקבה. אבל לעתיד שיר זכר והענין שאין בעתיק בחינת נקבה שהרי כולו פנים כמ"ש הרב ז"ל והאמת שלא יוכל לומר קומי וכמ"ש הזוהר בפ' ויקרא מפני שקימתה זו לא תהי' מעצמה וע"י בניה הצדיקים כמ"ש בגאולה הא'. אמנם אין פי' קום צווי אלא מקור לרמוז שהקמתה תלוי' במקור העליון. והש"ס סבר לא תוסיף אנפילה קאי ור"ל שנפלה למעמקים שלא תוכל להוסיף עוד לנפול דהיינו מטו רגלין ברגלין ואז תקום ע"י העוז המופלא:
אן הוא אלהכון ע"ד מ"ש המן ישנו וכו' ור"ל תשש כח הקדושה:
אן אינון טבאן וכלום אין כל חדש תחת השמש כי מתי נראה עתידה אשה שתלד בכל יום וכיוצא.
חרדים תדיר אל דברו פי' חרדים על גלות השכינה הנקרא דברו של ה' וחוששים על צרתה שודאי כשצרות באות. דינים תקיפים בה. בני עשו שאין בקליפות יותר קרובה לקדושה בעשו והוא באצילות דקליפה והיינו אחרים. אנן בנוי דאל חי זה כלפי מה שאנו אומרים דאל אחר אסתרס. שאין לחיצונים אחיזה בקו האמצעי כי אם יעקב שהיתה מטתו שלימה לכן יש יחוד בבניו שכל היחוד הוא בדעת בסוד יב"ק. אבל החיצונים הם מהארת הרגלים מצד אחורי אברהם יצחק ואין עצם היחוד בימין ושמאל כמ"ש וכנפיהם פרודות. ונגד זה אומרים בני עשו שהם בני אל חי:
ועוד י"ל במ"ש שהמלכים דמיתו נק' רה"ר ועולם התיקון רה"י והוא ממש אל חי לאפוקי מלכין דמיתו ובני עשו אומרים שהם מהתיקון ויש בהם היחוד שאפילו ת"ל שהם מהגבורות הם גבורות מתוקנות שהרי אביהם עשו נקרא בנו הגדול של יצחק שהוא שורש הגבורית וז"ש אנן שלטונין שידוע שהעו"הז הוא עולם העשיי' היא כולה גבורות והם אומרים שהם מושלים בו בסגולת אביהם עשו וכדי שלא תחשוב שהוא מבחינת גבורות תחתונות לכן אמר שנקרא בנו הגדול להורות שיש לו כח יפה וגדול:
והאמת הוא שנקרא גדול לפי שהוא מעולם התהו כדר"זל עשו הא שוא שהוא הקודם לעולם האמתי ובשמא דא איקרי קב"ה גדול זוהי טענה אחרת ר"ל שגם זעיר נקרא גדול כשהוא בגדלותו ושגם הם בגדולה ושפע וזהו אות שיש לנו התייחסות עמו ושעשו אבינו מושרש במקום הגדולה. א"כ ודאי למען שמי שאני גדול והוא גדול יכבד ה'. יעקב בנה הקטן כתיב ר"ל תורתכם מעידה שפלותכם יעקב לשון עקב. בנה מיוחס לנקבה הקטן מיוחס לקטנות גמורה. וא"כ אן אלהכון וכו' כי מגדולתנו המושפעת לנו מאתו נראה שהוא בגדלות ואין לכם שייכות עמו ולפי שודאי הם אין מאמינים שתבוא שמחת ישראל לכן אומרים דרך לעג ושחוק מאן יתן ונראה בשמחתכם שאתם בודים מלבכם: