מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שעג

והרמ"ז כתב ריש פרשה זו וז"ל:

ר"מ פקודא וכו' יש לדקדק מה ענין ו' למחצית השקל שהוא י' ועוד לקמן אמר ממחצית השקל דהיינו י' ועוד דאמר דאבן המשקל היא י' ואם מחצית השקל הוא ו' איך ישקל ו' עם י'. ונראה שבא ליישב ב' קושיות אחד שהקדי' הפסוק מחצית השקל קוד' שהודיע מהו השקל השלם דהו"לל זה יתנו עשר גרה בשקל הקדש. קושיא שנית מ"ש אח"כ מחצית השקל תרומה לה' שנראה מיותר לכן בא ללמדנו שיש ב' בחינות של מחצית השקל אחת כוללת וסתמית מבלי נדע סך השקל והוא ו' שחוצה ומתמצע בין ב' הה"ין. ב' חצי העשרי' גרה שהוא י' ודוגמתו חצי ההין שחוצה בין ב' ההין וגם במדתו הוא ו' שהרי הין הוא י"ב לוגין חציו הוא ו' כן הוא מחצית השקל שסתמו על ה' מפני שחוצ' בין ב' ההין ובבחינת זו יצדק לקוראו בשם מחצי' סתם. וע"ז התחיל ואמר מאן מחצית השקל כלומר למי יכון לקוראו בשם מחצית קודם הודעת כמות השקל. ותירץ שהוא כמו חצי ההין כאמור והוא ו' הממוצע בין שניהם. ואח"כ פי' מחצית השני כפשוטה ואמר שהאבן היא י' והשקל הוא יו"ד שהוא כפל הי' וא"כ שים האבן שהיא י' בכף א' ותשקול לנגדה ו"ד והוא י' אחרי הודיע הכתוב שהשקל הוא י' חזר ואמר מחצית השקל תרומה לה' ירצה מחצה מעשרים גרה זה יהיה תרומה לה'. וסוד הענין נ"ל דס"ל דלא הוו צריכין ישראל לברכה תחלה וסוף כמש"ל דא"כ תינח בעשיית המשכן דהוצרכו לכפרה. אבל בשאר הזמנים יכתבו שמותם בפנקס וימנו אותם בברכות ולמה לא עשה כן יואב כששלחו דוד למנו' ישראל שבזה לא ישלוט בהם המות לכן פי' שלעולם יש כח בעין הרע לשלוט במנין אם לא יהיה ע"י השקלים. ובהם לא הוצרכו לברכות אלא די להם בכוונת סוד הדבר.

ויובן בהקדים שני הקדמות מ"ש הרב ז"ל אחד בפסוק מי מדד בשעלו מים ששם נתן כלל גדול שלעולם משקל הוא בסוד אור החכמה הנשקל ע"י הדעת שהוא לשון המשקל העומד באמצע ופי' משקל על סוד שם ע"ב דמילוי יוד"ין וכן פי' שם שקל כנודע. וגם קדש הוא ד' יוד"ן בכללות עשר דהיינו ת' וד' כוללים הרי קדש. הקדמה שנית שבהאיר אור אבא נדחה כל כח החיצונים כידוע. והנה ביסוד אבא יש ה' חסדים וה"ג ובהיותם תוך יסודו יש בחינת דעת בנתים המחברם והוא ו' הממוצע בין שני ההי"ן דקאמר שבו יוכר שווי השקל אם נוטה לאיזה צד ובודאי שכיון שי' זו היא הדעת מכריע ומחבר ב' ההי"ן הוא כלול מב' ויש בו בחינת ה' חסדים וה"ג ונמצא שהוא ו' והוא י' ודע שבהיות האור שם בדעת יש בו שני בחינות האחד אור העצמי והשרשי שזה לא נגלה לעולם בתוך זעיר כמ"ש ופני לא יראו. והשנית אור המתפשט בתוך זעיר שהוא בענפי השרש והנה האור העצמי הוא י' בסוד טיפת המוח והיא אבנא למשקל בה שהוא בדמות אבן וגולם. והאור המתפשט הוא מילוי היו"ד דהיינו ו"ד ולכן עשרים גרה השקל דא י' ונמצא שאבן השקל שהיא י' הפנימית שוקלת כנגדה י' אחרת להנתן לאחרים ונחלק לו"ד מפני שיש שני בחינות ליציאת יסוד אבא מתוך יסוד אימא אחת בהגיע יסוד אימא עד הת"ת בסוד רובצת על הבנים. ב' בהיותה בדעת זעיר והנה הו' ה"ס היותה בדעת שאז מאירים החסדים מגולים בכל הו"ק והשני בהרכינה את עצמה עד הת"ת שאז לא יש כי אם ד' מדות משם ולמטה שלכן נקרא רחל ד' להיות שאז אינה תופסת אלא ד' מדות דזעיר והוא מעין מ"ש בא"ז ונהר יוצא מעדן דא אימא. להשקות את הגן דא ו' ומשם יפרד והיה לד' ראשים דא ארבע. באופן שכל סוד השקלים הוא בסוד אבא:

ועוד הוסיף ענין גדול לחזק הסוד והוא מש"ה

העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעיתא וכו' והוא קבלה אמתית שיש בידינו מקבלת הר"י סגי נהור בן הרא"בד מפי אליהו כמ"ש בא"י שאין הכתר נכנס במנין עשר ספירות אלא התחלתם היא מחכמה וגם ידעת שכתר זעיר נעשה משליש החסד העולה מת"ת זעיר. ולפ"ז היה עולה על הדעת שיכנס במנין ספירות ואינו כן אלא מחכמה ולמטה וע"ז אמר העשיר שהוא עמודא דאמצעיתא שהוא עשיר מכמ' אורות שמתגלים בו לא ירבה מעשרה. וג"כ הדל שהוא יסוד שנקרא יתום מאמו שאין יסוד אימא מגיעתו. לא ימעיט סך עשרה לומר שאין בו כי אם בחינת יסוד. ואינו כן שהעטרה שלו היא בחינת המלכות: וכל זה בא בכח החכמה שבה מתחילין ובה מסיימין. שכן יסוד אבא מבריח ונכנס ע"ס כל היסוד כנודע. והרי שמכח החכמה שהיא עשר יש בזעיר עשר ולא אחד עשר. עשר ולא ט' גם שהיסוד דל מאמו. אינו כן מאביו. ולמדנו שעיקר כוונת השקלים היא להאיר אור אבא בזעיר בכל הבחינות ואז בזה נדחים החיצונים ולא ישלטו כלל ועיקר. והנה בסוד זה טעם נכון למה שכיון המן לבטל כח השקלים כמר"זל וזה מפני שכל מחשבתו לבטל כח הארת יסוד דאבא דמתמן מרדכי מר דכי כמ"ש בס"הכ ונגדו היה עומד זכות השקלים לכן חשב שיוכל לבטל כחם:

א"ל ר"מ מלאך אנת בשמים וכו' מתוך הדברים נראה שרש"בי היה המתחיל בענין זה והוא אמר לר"מ מאן מחצית השקל והוא בעצמו נמשך והגיד כל הסוד ואח"כ קלסו ר"מ וא"ל מלאך אנת בשמים שידוע שמדריגת רשב"י היא משל מרע"ה וז"ש מלאך אנת בשמים. ועוד רחים אנת ממארך שכן ר"ש הוא בסוד הדעת של החסדים כמ"ש בריש א"ר גבי אנן בחביבותא וכו' ולכן לית תווהא וכו'. מלין יקירין הם אורות הדעת היוצאות מברית הלשון שידעת שטיפת החסדים נקרא יקר וקי"ל דדעת גניז בפומא דמלכא דהא מאן דאיהו מלכא ה"ס אבא עילאה בתוך הבינה וברא דמלכא הוא יש"ס בתוך תבונה כי אבא סודו מ"ה וכל פרצוף כפול הרי ב"פ מ"ה גי' מל"ך. ויש"ס סודו ב"ן דמ"ה כמ"ש בס' א"י והיינו ברא דמלכא בן המלך. ורמז על שני המעלות שהיו למשה בקבלת שני לוחות כי יסוד אבא הוא פלא אל"ף ובראשונה היה בסוד א' רבתי ואח"כ בבחינת א' זעירא ומבחינת זו השנית הי' רשב"י ולפי שבין מלכא ובין בן מלכא סודם פלא לכן לגבי דידהו לית תווהא וכו'.

א"ל בריך אנת ר"מ וכו' כלומר משלך נתנו לך וברוך תהיה שכל שלי משלך מתמן ואילך אימא אנת ור"ש בקש מר"מ שיחדש חדושין יותר עליונין שהוא מסודות הדעת הנעלם שרק משה זכה אליו כמ"ש בספר א"י שה"ס משה משה ולכן א"ל דעילאין ותאתין נחתו למישמע מינך כי בך נכללו כל בחינות הדעות:

א"ל אשלים מלולך שיוסיף עוד בסוד השקלים באופן הנזכר לקמן לפי מה שפי' שם מחצית השקל היא מ' שמקבלת מן הקדש כמ"ש ה' בחכמה יסד ארץ וז"ש לו אשלים מלולך עד הגמר שכן במ' נגמר ונשלם הכל. ורש"בי השיב לו אית כען למימר רמז לו שאותו הדרוש היה חלק ר"א ורבי אבא שניהם יחד בזמן אחר. וכשהבין רש"בי שלא היה בדעת ר"מ לחדש מתמן ואילך לכן כשא"ל ר"מ אשלים מלולך שישלים דרוש השקלים משם ולמטה והוא השיבו שזה ראוי לזמן אחר לכן א"ל אימא אנת ובלום הסוד הנמשך אחר תשלום השקלים. לכן פתח ר"מ בסוד קידוש החדש שהוא משם ולמטה ואמר פקודא בתר דא לקדש וכו' יובן במ"של ג' מלין דרשימין באתוון דשמך מנור' שקלים החדש ולכן אחר שקלים באה מצות החדש וסוד הענין מבואר בס"הכ הסוד על ג' עליות שיש למ' לג' מקומות שבהם היא מושרשת:

והנה ה' של החדש הוא בחינת היותה תחת היסוד נקודה שאז היא ענין המולד שדרך היסוד שבו התולדה בא לה אור לצד עליון שבה שמתחילין להאיר ב' ראשיה חו"ב שלה מהארת נה"י דזעיר שמאירים מאור הת"ת וה"ס השמש המאיר על הלבנה בעת המולד. שקלים הוא עלייתה עד דרועי מלכא ועיין לקמן בסוד שקל ומחצית השקל. מנורה הוא עלייתה לשרשה העליון. ואם תשכיל ג' שמות אלו מנורה שקלים החדש תמצא בה כל צירופי שם מש"ה. כי ר"ת הוא מ"שה וס"ת המ"ש ולמפרע ממטה למעלה ר"ת הש"ם וס"ת שמ"ה. ור"ת וס"ת מנורה ור"ת שקלים מה"ש וכן הוא בס"ת שקלים ור"ת וס"ת החדש. וממטה למעלה ר"ת החדש מנורה ור"ת שקלים שה"ם וכן ר"ת שקלים וס"ת ור"ת מנורה שה"ם הרי כל ו' צירופין כנגד ו"ק דזעיר שבהם מאיר יסוד אבא דאיהו משה ומשם מאיר לנוקבא בג' שרשיה שבקו האמצעי דזעיר שבתוכו נכנס ומבריח יסוד אבא.

בגין דסיהרא קדישא וכו' איתא בס"הכ שמג' שמות שיש ללבנה הפחות שבהם הוא כתר שהוא בחינת עשייה והוא בחינת תחת היסוד באצילות ולכן קראה סיהרא קדישא לאפוקי סיהרא דעשייה התחתונה. שכל שבאצילות נק' קודש דתמן מקנן אבא שהיסוד נקרא כל והיא תחתונה נקרא כלה: וגם לפי מ"ש שם ב"ן וכללות נה"י גי' כל"ה:

דמתקדשת על פה ב"ד וכו' צריך ליישב איך ייחס הקדושה אל הגבורות שנראה הפך הכלל שיש בפ' תזריע קדוש מצד חכמה וטהור מצד בינה. ונל"עד בהקדים מ"ש בכ"מ שכשיש דינים חזקים בעולם צריכין אנו להמשיך כח משורש הדינין מלמעלה ובזה הם נכפים והרחמים גוברים וכמ"ש בכוונת השופר. ונודע שהדין העליון שבעולם האצילות הוא בחכמה סתימאה הנתקנת מגבור' דעתיק ושם שרשי מנצפ"ך שבמילואם יש י"ג אותיות מ"ם נו"ן צד"י פ"א כא"ף והם בסוד י"ג תיקוני דיקנא היוצאים מח"ס ומשם יורדים הדינים אל בינה שממשיכות אותם אל הנוקבא דרך יסודה אשר בת"ת זעיר והוא א' מהפי' שנוכל לומר במ"ש בסמוך ובמי מתקדשת וכו' רמז שקדושת' במי היא בינה אשר בת"ת ואז הבינה נקרא בית דין כשר גי' תע"ו שהוא מילוי של הי"ג אותיות דמנצפ"ך. ולפי שראשית ההמשכה בחזה היא מחכמה סתימאה וכל חכמה נקרא קודש לכן אמר מתקדשת. ובזה תבין אומרו בגין דתמן לואי דאיתמר וכו' שאין הכוונה ע"ש. שנתקדש והלא גם הכהנים כתיב בם וקדשתו גם ישראל קדושים הם:

אבל מובן במ"ש כי הנה הלוים שרשם בגבורה וצוה ה' למתק דיניהם בכח חכמה סתימאה וז"ש וקדשת את הלוים המשיך עליהם משרש הקדושה. ומפני טעם זה נקרא הכהנים הלוים להיות שמבחינת חכמה הם כהנים ומבחינת גבורה דעתיק אשר שם וגם מבחינת עצמם הם לוים באופן שיש שייכות ויחס גדול עם הלוים אל קדוש החדש ששניהם הם מקודשים. ומטעם זה ג"כ היו מקדשים ע"פ הראיה כי סודה בחכמה גי' גבו"רה ונודע כי נ"ה הם בחינת תרין עיינ"ין דאריך הנתקנים מנ"ה דעתיק והוא בסוד פנימיותם. וכמו כן מנ"ה דזעיר נמשכין ב' עיינ"ין לעולימתא שפירתא. ובבחינת חצוניות הם ב' עדים שכתוב בהם ועמדו ב' האנשים כי העמידה היא ברגלים ולפי דתרויהו חשיבי חד לכן בא בתור' עד לשון יחיד ופירשו שנים ובראית העדים נמשכה הראיה בלבנה ונעשו לה ב' קרנים מבחינת עצמם והדיין הנגזר מן הדעת אומר מקודש ואז אומרים הלל שהוא המשכת כח השיר ממקור הגבורה גם הלל גי' אד"ני שאליה בא האור והיא נגד נה"י שר"ת עולה ס"ה ג"כ:

ולבתר דאיתחזיא סיהרא דיאותו לאורה איתא בסה"כ שביום ז' היא עולה לת"ת שלו והיא מחצית השקל. ונל"עד כי מנין ז' הימים הוא עלייתה עד שרשה הב' שהוא בחזה שלו עד ב' שלישי הת"ת שהיא עד חג"ת נהי"ם של ת"ת זעיר ואז היא חצי מדת הזעיר ולכן חצייה מלאה ויאותו לאורה שכבר יש בה בחינת פרצוף להזדווג ולהשפיע. ולהיות ששם הוא פתח יסוד אימא לכן אז מברכין עליה דידוע ממ"ש בפ' עקב של ברכת הכהנים והמצו' הם לעלות תחלה בברוך אתה עד מלך העולם עד יסוד הבינה ואח"כ חוזר ויורד בשפע. אשר הוא ביסוד א"י שבת"ת ולכן דייק ר"מ להזכיר כל סנגון הברכה. במאמרו הוא מלכות בינה מאמר מלך העולם. ברא שחקים הם נ"ה כידוע שהם ב' רישי דסיהרא: וברוח פיו של מאמר זה היוצא לנוקבא דרך זעיר הוא בחינת הרוח כל צבאם הם י"ס פי' הנוקבא הנעשים מנ"הי דזעיר א"נ כל צבאם הוא יסוד בסוד צבא באות שלו. שהרי מנ"ה הפנימים נשפע צבא השפע והנשמות אל היסוד הכולל הכל והיינו כל צבאם. ואמר ברוח פיו משום דאין אור חו"ג דאימ' מגיע אלא עד הוד דאיתפשטת משם:

במי מתקדשת וכו' עכשיו הוא נותן טעם למה מיום ז' והלאה מברכין עליה ואמר הטעם הוא מפני שבין ראשית המשכת קדושתה בתחלת חדושה ובין גודלה וברכתה הוא מת"ת זעיר ששם עלתה ביום הז'. בגין דאיהי עטרת תפארת יש ב' פירושים א' שת"ת שלו נקרא עטרת תפארת לפי ששם שורש מלכות רחל. ב' שעטרת שביסוד נקרא כך מפני שהיא מגעת עד ת"ת דנוקבא והנה בתחלת קדושתה היתה דוקא בעטרה זו. ואח"כ כאשר עלתה עד הת"ת שם מקום כתרה וה"ס ז' ימים הנז"ל ומאז מתפשטת זעיר בתוכה ומגעת עטרת שלו עד ת"ת שלה וגם זה בחינת ז' ימים כחב"ד חג"ת. ובת"ת סוד הבטן בין בו ובין בה ושם מושרשין ישראל. ואין לקדשה אלא בלילה ממש שניכרת זריחתה ע"ג קרקע ונהנין מאורה כמ"ש בר"מ בפ' כי תשא דף קפ"ח ע"א: ולבתר דאתחזיא סיהרא דיאותו לאורה מברך עליה ואם התחיל לברך ונעלמה תוך הענן מצי לסיים: