מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב:שסח

בתרין נקודין אתפרשת מלכו שמיא סוד זה מפורש באוצ"ח באורך ותמציתו הוא כי כל נקודה ה"ס יסוד בין דזכר בין דנקבה. והנה בזעיר יש בו ב' נקודות א' נקודת הטיבור שה"ס יסוד אימא המסתיים בחזה דזעיר ומרוב ההארות בוקעות ויוצאות לחוץ במקום הטיבור. והיא נקודה טמירא שהיא אימא המתעלמת תוך זעיר וכנגדה הוא ג"ע של מטה שהוא אמצעות העולם הוא זעיר בעל ו"ק העולם. ומפני שהיא נעלמת והיא סוד עה"ב לכן שם מושב הנשמות. אך נקוד' שנית הוא יסוד זעיר המכוון כנגד רחל ר"ל שיסוד רחל היושבת באחורי זעיר הוא מכוין כנגד יסוד זעיר ולפי שכל קומתה דרחל הוא עלמא דאיתגליא לכן כל עולם זה הנקרא ארץ הוא מוכן לישיבת בני אדם. אבל העיקרי שבו הוא ארץ ישראל ובתוכה נקודה אמצעית בית קה"ק ואל כל זה קרא מלכו שמיא שכן הנקוד' הסתומ' היא בסוד לאה והנגלית היא בסוד רחל. שהרי לאה מסתיימת בסוד יסוד' עד כנגד הטיבור ורחל עד סוף התפשטות יסוד זעיר. ואמר סטרא דקדוש' דפי' אע"פי שמצבן מצד האחור מ"מ הוא צד הקדושה שהרי עומדת תמיד לחזור פנים בפנים. אבל נקוד' דחריבו ה"ס המותרות והשמרים היוצאים דרך האחור לס"א וה"ס פעור העומד תמיד באחורים ומקבל מסיגי העורף. ע"כ סוד תמצית הסוד בזה המאמר לפי הענין והוא פלא:

האמנם עוד יש לי מכ"י הר"חו זל"הה דבר נחמד לפרש המאמר ע"ד הפשט דהיינו ענין ג' נקודות כאן למטה וביאר והכריח מכמה ראיות שג' נקודות הן ג"ע התחתון והעו"הז וגהינם התחתון ואמר שבין ג"ע ובין גהינם הם חוץ לכיפת הרקיע שעלינו. ושים לג"ע רקיע יותר מעולה בפני עצמו משל העו"הז אבל הוא נוגע ודבק אל הכיפ' שעלינו. וכנרא' כל זה מפ' ויקהל: ואמר שגם על גיהנם יש רקיע תוהו וזהו נרמז בפ' בראשית. כללו של דבר שג' נקודות הנזכרות כאן הם עו"הז וג"ע וגיהנם התחתונים. והגיהנם לצד צפון של העו"הז. ואח"כ העו"הז שהוא באמצע. ואח"כ ג"ע וצריך שתדע שאל כללות כל הג' קורא בשם עולם שהוא כולל כל מה שעשה השי"ת למטה. ושל עו"הז קורא ישובא שהוא המתוקן ליישוב האדם. ולגיהנם קורא חריבו כשמו כן הוא. לכן תידוק שבנקודות העו"הז שהיא ירושלים אמר אמצעיתא דכל יישובא כי כן הוא האמת שאין ירושלים אמצע העולם אלא אמצע היישוב. אבל בנקודה טמירא אמר באמצעיתא דכל עלמא: וכך הוא צורתן צפון לדרום הג' ולפי שהגן # גדול מהעהו"ז גיהנ' עו"הז ג"ע חמשה פעמים # ועדן גדול מהגן ה' פעמים נמצא שהגן הוא באמצע כללות כל מה שנק' עולם והם ממש כמו זה #גהי"נם #עו"הז #ג"ע כשלש נקודות הנקרא קבוץ כל א' לפי מעלתו: {הגה"ה אמר המסדר המעתיק כתב הציור # ??ן דרום צפון ג"ע עוה"ז גיהנם בטעות וצ"ל כך # והציור של שלש נקודות צ"ל כך "עדן גן "עו"הז "גיהנם כמו קבוץ ר"ל גיהנם למטה ועולם הזה באמצע וג"ע עליונה והם האלכסון כמו קבוץ ולעולם מקום גהינם בצפון שהוא לשמאל האדם שפניו למזרח וימינו לדרו' מקום עדן והגן. דוק ותשכח בדברי הרמ"ז שכן הוא:}

ודע כי סביבות אלו השלש נקודין יש ח"י אל"ף עולמו' הנזכרות במעשה בראשי' וכן רבבות אוצרות הנזכרות בפרקי ר"א אוצרות ברכה וכו' ולא אאריך בזה שאינו מענייננו אם תשכיל היטב בג' ניקודין שציינתי תבין שג"ע הוא מושך לצד מזרח יותר מהעו"הז והוא הנאמר בפ' ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וגם ידוע מדברי רז"ל שעדן הוא גדול הרבה מאד מן הגן ולפ"ז נמצא שעדן הוא היותר ימיני והיותר מזרחי. והגן הוא צפוני לעדן. וז"ס מ"ש באותיות רע"ק באות ס' שג"ע הוא בצפון וכן כתב ר"א מגרמיזא בסודותיו על התורה וסמיך לי' מפ' וצפונך תמלא בטנם:

ומכאן יצא לו לר"ת ז"ל מ"ש בפ' י' יוחסין עד היכן הוא בבל וכו' שכתב שג"ע הוא בצפון העולם ובודאי שלמד כן מהנ"זל וצ"ל שמ"ש הכתוב גן בעדן מקדם משמע ליה קודם בריאת העולם כמר"זל ולא מצד מזרח. ומ"ש במסכת בתרא. שחמה מאדמת פנים בשחרית מאדמימות יורדי ג"ע. ובערב מחמת אור גיהנם. וא"ד איפכא דלכ"ע אחת במזרח ואחת במערב י"ל שדרכ' של חמה כמעט רוב השנה נוטה לצפון ולדרום כמ"ש הולך אל צפון וגם אנו צריכין ליישבו כן לשיטת הר"חו. אלא דיש חלוק גדול בין הר"חו לר"ת שלפי האמת צפון הנז' בדברי ר"ע ור"א הוא צפונו של עדן שהוא רוב הניכר מגודלו של עולם הכולל שהרי הוא ה' פעמים גדול מהגן גם הראיות שהביא התוספת בבכורות שג"ע במערב ממאי דאמרינן מטרא במערבא סהדא רבא פרת אין בהם הכרח שהרי הנהרות דרכם לפנות ולהמשיך מרוח לרוח ומה שהקשה בעל יפה תואר בב"ר ממ"ש בפ"רא ששערי גן עדן סמוכה להר המוריה אין זה קושי' שהכוונה שמתחת לארץ יש דרך מרווח ומקודש בקדושת ג"ע להגיע לשם וכמר"זל במערת המכפלה. כללו של דבר נקוט האי של הרח"ו בידך לאמת. שג"ע לדרום העו"הז ולצפונו של עדן. שהוא מיוסד ע"פי הסוד שעדן הוא חכמה וגן היא בינ' וכן בתחתונים עדן הוא חכמה שבמלכות והגן בינה שבמ' וההיא נקודה טמירא שבאמצע ג"ע הוא יסוד בינ' זו שבמלכות. וההוא עמודא הוא הדעת דבינה זו שממנו משך השפע ליסוד שלה והם ד' נהרות סוד ד' מוחין. ואמנם הארץ הלזו היא צפונית ונוטה למערב וה"ס מלכות שבמ'. והנקודה שבבית המקדש הוא יסוד שבמ' זו:

כגוונא דא דינא דנוקבא וכו' בס"הכ מיישב שנראה קשה עם מ"ש בספרא דצניעותא דדינין דנוקבא נייחין ברישא ותקיפין בסופא והכא אמר שרישא קשה וסיפי' רך. ותירץ דהכא איירי בכח שיש לה בפעולת' שבתחלה פועלת דיניה באומץ מפני שהיא מלאה מן הכח שנתן לה זעיר. אבל אחר שמסתיים הכח שנתן לה. הולכת ומחלשת בפעולתם. אבל התם איירי בבחינת הדינים עצמם שמקבלת מנ"ה דזעיר והם מוחין בראשה אבל בסופא דילי' דהיינו נה"י שלה הם תקיפין שאינם נעשים מוחין עכ"ל ונל"עד דמעיקרא קושיא ליתא דהכא מפרש בפי' דהקושי הוא בר"ה והרכות בעצרת בחדווה שאז הוא זווג גמור כנודע. אך בס' דצניעותא איירי בדיני רחל בשאר הזמנים דנייחי ברישא מפני ששם גילוי החסדים מגעת לנ"הי שלה ודיני' קשים כנל"עד. אם לא שנאמר שהרב מפרש הא דר"ה ועצרת ענין שני לפי מ"ב ר"ך ושמ"ש בתחלה יומא דר"ה מ"ב וכו' לבתר ר"ך וע"ד תנינן ענין בפני עצמו ולא הוי כתני והדר מפרש בהא דר"ה ועצרת אלא שמ"ש בתחלה הוא מ"ש אח"כ ת"ח וכו' עד אבל דינא אחרא דלתתא שירותא קשה וכל מה דאזיל אתלחש עד דנהיר אנפין שנרא' שהוא החלוק הנ"זל מס"הכ:

ואמנם באוצ"ח בדרוש עקבי לאה המובלעים בכתר רחל: פירש שז"ס הנזכר בכאן דשירותא קשה משום דעקבי לאה הם תוקף הדינים כי עקב גי' ב"פ אלהים עכ"ל. וסוד הענין הוא כי בר"ה דקיימינן ביה כנסר כתר רחל היינו ר"ה וא"ש חילוק שאמר שיש בין דינא עילאה להאי דינא ור"ל שגם בר"ה ננסר כל פרצוף לאה והיא כולה דינים ויותר קשים הם בסופ' מבראשה שהרי כולה במקום סיתום החסדים ונה"י דידה בסוף וסתם נה"י יותר קשים דיניהם. עכ"ל הרמ"ז: